ב-1 בפברואר ציינו 20 שנה לאסון מעבורת החלל קולומביה, שבו נספו שבעה אסטרונאוטים, ובהם האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון. לזכרו מתקיים בישראל מדי שנה כינוס החלל הבינלאומי של סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, המושך בכירים רבים מסוכנויות חלל ומתעשיית החלל ברחבי העולם. את הכינוס ה-18, שהתקיים השבוע, פתח נשיא המדינה יצחק הרצוג והתייחס בדבריו גם לחזונו של רמון. "כשאילן רמון טס במעבורת החלל קולומביה, הוא אמר כמה יפה נראה כדור הארץ מהחלל, אבל גם כמה הוא שברירי ועדין. כדור הארץ, הוא אמר, חייב להיות מוגן. וכפי שבגובה של רק כמה מאות קילומטרים מעל כדור הארץ, הגבולות נעלמים ומוחלפים בהכרה עזה בכך שכולנו חולקים את אותו כדור הארץ, אני מאמין שאנחנו חייבים לעבוד יחד מעבר לגבולות ולמחלוקות, על מנת לשפר את חיים על הכדור הזה לכולם".
האסטרונאוט לשעבר גארט רייזמן (Reisman), חבר קרוב של משפחת רמון, אמר לאתר מכון דוידסון, "קשה להאמין שכבר עברו עשרים שנה. הכרתי את אילן כשנבחרתי להיות אסטרונאוט בנאס"א, והיינו יחד באימונים. מה שאנשים אומרים על אילן - איזה טייס מיומן הוא היה, ואיזה אדם טוב - הכול נכון. הרבה פעמים אנשים בונים מיתוסים במצבים כאלה, אבל פה הדברים נכונים. יש לנו הרבה זכרונות כואבים, אבל משמח אותי להיות כאן. אני נהנה לבלות זמן עם בני המשפחה".
ריאיון מיוחד עם האסטרונאוט ויקטור גלובר
(צילום: אלכס גמבורג, שמוליק דודפור)
שיתופי פעולה בינלאומיים
בכינוס החלל השתתפו בין השאר שני סגני ראש נאס"א, רוברט קבאנה (Cabana) וג'יימס פרי (Free), ראש סוכנות החלל של גרמניה ולטר פלצר (Pelzer) ונשיא סוכנות החלל של איטליה ג'ורג'ו סקוציה (Saccoccia). אורחת בולטת נוספת הייתה שרת הטכנולוגיה של איחוד האמירויות שרה בנת יוסף אל-אמירי, שדיברה על החשיבות של שיתוף הפעולה בתחום החלל. "אנו מקבלים השראה מדברי האסטרונאוט הישראלי הראשון, שאמר שמהחלל לא רואים גבולות בין מדינות, ומשתתפים ברגע היסטורי לישראל ולאיחוד האמירויות", אמרה אל-אמירי. "ראינו שהחלל יכול לקרב אומות יחד, וככל שיותר מדינות מפתחות תוכניות חלל ויותר חברות פרטיות נכנסות לתחום, גדל הצורך בשיתוף פעולה".
5 צפייה בגלריה
המיתוסים נכונים. רמון (מימין) בצוות משימת STS-107 במעבורת החלל קולומביה, וגארט רייזמן בביקור בישראל השבוע
(צילומים: NASA, אביתר ניסן, קרן רמון)
את הצורך בשיתוף פעולה מבינות גם מדינות שרק עושות את צעדיהן הראשונים בתחום החלל. אחת מהן היא אוזבקיסטן, שהקימה סוכנות החלל משלה רק לפני כשנתיים, ושואפת לקדם את תחום החלל בכל מרכז אסיה. "אנחנו לא יכולים להתחרות במשאבים של המדינות הגדולות, אבל צריכים למצוא נישה משלנו ולהתמקד בה, למשל תחום המודיעין והחישה מרחוק", אמר למכון דוידסון מוחידין איברגימוב (Ibragimov), ראש מחלקת הגיאואינפורמטיקה והניווט בסוכנות, שייצג את אוזבקיסטן בכינוס. "אנו גם משקיעים הרבה בחינוך, ומממנים לימודים בחו"ל לסטודנטים מאוזבקיסטן, גם בתחום החלל. היו לנו שיחות בישראל בנושא, ויש סיכוי טוב שנראה בקרוב תלמידי מחקר אוזבקים באוניברסיטאות בישראל".
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
למה ברקים הם בצורת ברק?
עולם חדש של טורפים זעירים
מחלות ללא גבולות: התפרצות צרעת בברזיל
שדונים מרהיבים
אחד מאירועי הפתיחה של שבוע החלל הישראלי היה כינוס של משימת "רקיע", בהשתתפות האסטרונאוט הפרטי הישראלי איתן סטיבה, ואיתו כל צוות משימת AX-1 שטסו באפריל 2022 לתחנת החלל הבינלאומית. בכינוס הציגו כמה מהחוקרים את ממצאיהם מהעבודה המדעית שעשה סטיבה בחלל במסגרת מחקריהם. אחד הניסויים שלו היה המשך לניסוי שעשה רמון במשימת החלל שלו – צילום של הבזקי האור הקצרצרים, המכונים "שדוני ברקים", שמופיעים מעל העננים בזמן סערת ברקים. מדובר בהבזקי אור צבעוניים ומרהיבים בגודל עשרות קילומטרים, אך הם נמשכים רק כמה אלפיות השנייה.
"ההתפרקות החשמלית של הברק אל הקרקע יוצרת שדה חשמלי בין בסיס הענן לשכבת היונוספרה, שמערר את אטומי החנקן באוויר וגורם להבזק אור להתפשט במהירות של כ-10,000 קילומטר בשנייה", מסביר פרופ' יואב יאיר מאוניברסיטת רייכמן, שהוביל את הניסוי. "החלק הקשה הוא לחזות היכן בדיוק יהיו סופות ברקים שיניבו תופעות כאלה בזמן שתחנת החלל עוברת מעליהן, ולדעת לכוון את האסטרונאוט לצלם אותן. כיום אנחנו מובילים בעולם בתחום הזה".
5 צפייה בגלריה
הבזק של כ-20 אלפיות השנייה בלבד. שדון הברקים מעל פולינזיה הצרפתית
(צילום: איתן סטיבה, משימת רקיע, באדיבות פרופ' יואב יאיר, אוניברסיטת רייכמן)
סטיבה הוא האסטרונאוט הרביעי שמצלם שדוני ברקים עבור יאיר, אחרי אילן רמון, האסטרונאוט היפני סטושי פורוקאווה (Furukawa) ב-2011 והאסטרונאוט הדני אנדראס מוגנסן (Mogensen) ב-2015. את התמונות הוא צילם במצלמת נייקון D6 שקנתה חברת אקסיום למשימה, והיא משוכללת יותר מאלה שיש בתחנת החלל.
"בסך הכול קיבלנו מאיתן 155 דקות של צילומים שהוא עשה מתחנת החלל, ואיכות התמונות היא חסרת תקדים", אמר יאיר לאתר מכון דוידסון. "גולת הכותרת הוא שדון ברקים שאיתן צילם מעל פולינזיה הצרפתית באוקיינוס השקט, שגובהו הגיע לכ-85 קילומטרים מעל העננים, ורוחבו ב-70 קילומטר. כשהצגתי את התמונה הזו בכינוס מדעי לאחרונה, עם תמונות נוספות שאיתן צילם, עמיתים בעולם לא האמינו שלם עיבדנו את התמונות בפוטושופ".
מעבר ליופי האסתטי של התמונות, יאיר ועמיתיו משתמשים בהן כדי לחקור ולהבין את התופעות שמתרחשות מעל העננים בזמן סופות ברקים, במטרה לסייע לנו להבין טוב יותר את השכבות העליונות באטמוספרה ואת התופעות החשמליות שמתרחשות בהן. "אנו שוקדים כעת על שני מאמרים על בסיס הממצאים של משימת רקיע, והם צפויים להתפרסם בקרוב", אומר יאיר.
תלמידים בונים (עוד) לוויינים
בעקבות ההצלחה של פרויקט תב"ל, שבמסגרתו שוגרו בשנה שעברה לחלל שמונה לוויינים זעירים שבנו תלמידי תיכון משמונה רשויות מקומיות ברחבי הארץ, השיקה השבוע סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה את פרויקט תב"ל 2, שבו ישתתפו שבע רשויות מקומיות. ארבע מהן חדשות ושלוש שכבר השתתפו בפרויקט הקודם.
"התלמידים והתלמידות יבנו לוויינים זעירים, עם רכיב מדעי שמפתחת הקריה למחקר גרעיני ומיועד לחקור את השפעת הקרינה בחלל על הרכיבים האלקטרוניים", הסביר לאתר מכון דוידסון אלעד שגיא, היועץ הטכנולוגי של סוכנות החלל. "הלוויינים אמורים לפעול בחלל 7-5 שנים, כך שגם המחזורים הבאים של תלמידים, שלא בנו אותם, יוכלו להמשיך במחקר וליהנות מפירות העבודה".
5 צפייה בגלריה
שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס (במרכז), מנהל סוכנות החלל הישראלית, אורי אורון (מימין) וסגן ראש נאס"א, רוברט קבאנה (משמאל) עם תלמידות ותלמידים בהשקת המחזור השני של תוכנית תב"ל
(צילום: אריאל זנדברג)
את שלב התכלול והבדיקות הסופיות של הלוויינים יעשו הפעם במרכז הלוויינים של אוניברסיטת תל אביב, ואם התוכנית תתקדם כשורה הם ישוגרו לחלל במחצית השנייה של שנת 2024. "שבעת הלוויינים יצטרפו לשמונת הלוויינים הקודמים של תב"ל, שכולם עדיין עובדים ומתפקדים היטב", אמר שגיא.
ילדים עם חזון
במסגרת שבוע החלל הישראלי התקיים ביום שני אירוע הגמר של תוכניות החינוך לחלל של קרן רמון, בהשתתפות 2,500 תלמידות ותלמידים מכמאה בתי ספר ברחבי הארץ. "יש לנו את תחרות SpaceLab, המיועדת לכיתות ח' ו-ט', שבה הכיתות המשתתפות מציעות ניסוי שאפשר לבצע בחלל, והניסויים הזוכים אכן נשלחים לתחנת החלל הבינלאומית, ותחרות Space start-up לכיתות ה'-ו', שבה מפתחים פרויקט חלל", מסביר גיל דורון, מנכ"ל קרן רמון. "משתתפים בתוכנית ילדים מכל הרבדים והמגזרים של החברה, והם עובדים שנתיים על הפרויקטים שלהם, תחילה בקבוצות קטנות, ואז הכיתה כולה מתמקדת בפרויקט של הקבוצה שנבחרה. הילדים לומדים לא רק את נושא הפרויקט, אלא גם איך לגייס חוקרים שילוו אותם, לעבוד בצוות, ולהציג את העבודה בפני קהל, ואפילו בפני אסטרונאוטים שהשתתפו באירוע הגמר. המטרה היא לעזור להם למקסם את הפוטנציאל שלהם".
חבר שופטים, המורכב מאנשי מקצוע בתחומי החלל, בחר את הניסויים שיישלחו לתחנת החלל: ניסוי של הגימנסיה העברית בירושלים לבחינת טיפול בסרטן באמצעות תאי CAR-T במיקרו-כבידה; ניסוי של עמל מדעים ואמנויות בחדרה על קשירת נוגדנים לחלבוני Spike מיקרו-כבידה; וניסוי של תיכון חדש בתל אביב שיבחן איך מיקרו-כבידה משפיעה הפעילות של חלבוני טאו. לדברי דורון, הניסויים הזוכים ישוגרו לתחנת החלל הבינלאומית בעוד כשנה.
5 צפייה בגלריה
למקסם את הפוטנציאל. אנשי הצוות של משימת AX-1, מארק פאתי, לארי קונור ואיתן סטיבה, עם האסטרונאוטים לשעבר גארט רייזמן ורוברט קבאנה, ומנכ"ל קרן רמון גיל דורון עם משתתפים באירוע הגמר
(צילום: אביתר ניסן, קרן רמון)
בגמר תחרות הסטרט-אפים זכו שני פרויקטים העוסקים בקיום אנושי על מאדים: אחד של בית ספר גדרות ביישוב הקהילתי עשרת הסמוך לגדרה, על ייצור לבנים השומרות על חום לבנייה בכוכב הלכת השכן; ואחד של בית החינוך המשותף בתל אביב, על שימוש במערות לבה למגורים במאדים.
שביטים ירוקים קטנים
השביט (C/2022 E3 (ZTF עבר השבוע בנקודה הקרובה ביותר שלו לכדור הארץ ב-50 אלף השנים האחרונות, והגיע למרחק של כ-42 מיליון קילומטרים מאיתנו. זו גם עשויה להיות הפעם האחרונה שהשביט הזה מתקרב לשמש – ואלינו. "בשביטים כאלה, שנמצאים במסלול מאוד אליפטי, שלוקח אותם הרחק מעבר למסלולים של כוכבי הלכת, ואז שוב לעבר השמש, כל שינוי קטן במסלול עשוי להפוך אותם לשביטים היפרבוליים, שיצברו די מהירות כדי לעזוב את מערכת השמש", הסביר האסטרונום גזה גיוק (Gyuk) ממצפה הכוכבים אדלר בשיקגו, "אז כל מעבר שלהם במרכז המערכת עשוי להיות האחרון".
שביטים הם גרמי שמיים המכילים קרח רב, וכשהם מתקרבים אל השמש חלק מהקרח מפשיר, או ליתר דיוק עובר המראה והופך ישירות ממוצק לגז, ופולט לחלל חלקיקים שהיו אצורים בתוכו. כך נוצר שובל המוכר שמאפיין אותם. במקרה הזה, השובל של השביט ירוק, בגלל תרכובות פחמן מסוימות שהוא מכיל. אף שהמעבר הקרוב שלו כבר מאחורינו, עדיין יהיה אפשר לצפות בו בשבוע הקרוב. בתנאי חושך טובים במיוחד אפשר לראות את השובל גם בעין בלתי מזוינת, אבל קל הרבה יותר לראותו בעזרת טלסקופ, או אפילו משקפת שדה – אם אין עננים כמובן. מי שמעדיפים להישאר בבית יכולים לעקוב אחר תצפיות מקוונות, למשל זו של הטלסקופ הווירטואלי.
איתי נבו, העורך הראשי של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
