לפני יותר מ-1,000 שנים, מתיישבים מוקדמים באי הפסחא הפליגו לדרום אמריקה, יצרו אינטראקציה עם אנשים שחיו שם ולאחר מכן חזרו בחזרה למולדתם - האי המיושב המבודד בעולם. התגלית נחשפה הודות לניתוח של להבי אובסידיאן, אשר שפך אור חדש על היחסים שתושבי אי הפסחא לא חששו לקיים, חרף המרחק הרב עם היבשת.
במחקר שהתפרסם בכתב העת PloS One, ביצעו מספר ארכאולוגים מאוניברסיטאות בצ'ילה ובשבדיה, ניתוח מעמיק של חומר צמחי שאותר על 20 להבי אובסידיאן - זכוכית געשית הנוצרת בהתקררות מהירה של לבה פלסית עשירה ביסודות קלים (כגון צורן, חמצן, אלומיניום, נתרן ואשלגן) - אותם יצרו המתיישבים המוקדמים של אי הפסחא, שמוכר גם שמו הפולינזי רפה נוי (Rapa Nui).
אנשים שחיו בשטח האי השוכן בדרום-מזרח האוקיינוס השקט בשנים 1000 עד 1300, היו ממתיישביו הראשונים והתפרסמו גם הודות לכך שסיתתו באבן מאות פסלים גדולים של דמויות אנושיות, המכונים מואי (Moai), ככל הנראה לצורכי פולחן.
במחקר החדש, מצאו החוקרים ראיות לכך שחלק מהמתיישבים הפליגו את כל הדרך לחופי דרום אמריקה ובחזרה. הפלגה כזו הייתה כרוכה במאמץ רב, שכן לכל כיוון היה על תושבי אי הפסחא לשוט לא פחות מ-3,700 ק"מ, דרך שארכה בין חודש לחודשיים (תלוי בתנאי מזג האוויר).
ההיסטוריה שבעל פה של אנשי אי הפסחא, כוללת דיווחים על מסע אחד לפחות שעשו המתיישבים הראשונים לדרום אמריקה. במחקר החדש, ביצעו החוקרים חפירות בשטח האי ובחנו לעומק מספר להבי אובסידיאן באתר ששמו אנאקנה (Anakena), המהווה את היישוב הקדום ביותר של האי.
החוקרים מצאו כמויות קטנות מאוד של חומר צמחי על הלהבים, עדות לכך שהם שימשו לעיבוד מזון על בסיס צמחי. על הלהבים נמצאה עדות של שיח הקסאווה (מניהוט מצוי) שמוכר בשל השורש הפקעתי עתיר העמילן שלו, עץ הלחם שטעם פירותיו לאחר בישול מזכירים את טעמו של הלחם, בטטה סגולה, טארו שמוכר בשל הפקעת העמילנית האכילה של שיח הקולקס, ג'ינג'ר ואמברלה שהוא עץ בעל פירות צהובים שמרקמם פריך וטעמם מתוק-חמצמץ המזכיר שילוב בין אננס למנגו.
מבין אלה, שרידי הג'ינג'ר שמעולם לא נראה בעבר באזורים כה מרוחקים של אוקיאניה, כמו גם אלו של פירות עץ האמברלה ועץ הלחם שלא גדלים באופן טבעי על האי שקיבל את שמו על ידי מגלה הארצות ההולנדי יאקוב רוחבן, אשר גילה אותו בחג הפסחא (ב-5 באפריל 1722), בלטו יותר מיתר המזונות הצמחיים שאת עקבותיהם גילו החוקרים.
לעומת זאת, הקסאווה והבטטה הסגולה בלטו מסיבה אחרת, שכן שניהם ידועים כמאכלים דרום אמריקנים. בהקשר זה, ציינו החוקרים כי שרידי הבטטה הסגולה נמצאו בחלקים העמוקים ביותר של אתר החפירה, מה שמצביע על כך שהם הגיעו לאי במהלך שנות ההתיישבות הראשונות בו. בסיכומו של דבר, מתיישבי אי הפסחא המוקדמים לא חששו מהדרך הארוכה והיו מספקים מיומנים כדי להפליג עד לדרום אמריקה ובחזרה מספר פעמים, כשחלק מהמזון שהם הביאו עימם, אף נטמן באדמה, כך שניתן שהייתה בידם היכולת לגדל את היבולים המיובאים לאורך כמה שנים.
