דמיינו שקפצתם לבריכת שחייה. קר, נכון? אבל בחלוף כמה דקות מתרגלים לטמפרטורה. ומה לגבי כניסה לחדר אפוף בעשן סיגריות? ברגע הראשון האוויר מסריח, אבל תנו לזה קצת זמן, ולא תשימו לב יותר לריח.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
זו התרגלות - היכולת של המוח להפסיק לשים לב לדברים מסוימים. התופעה אינה מוגבלת רק לתפיסות חושיות. זו למשל הסיבה שבגדים חדשים או בית חדש מאבדים את הברק שלהם עם הזמן. ולא רק דברים חיוביים נשחקים: התרגלות יכולה להסביר מדוע אנשים נשארים במערכות יחסים גרועות, איך זה שאנחנו לא מרימים גבה מהעובדה שרוב המנכ"לים הם גברים, ולמה אנחנו כבר לא שמים לב לזיהום האוויר בערים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
התרגלות (הביטואציה) היא תהליך נוירולוגי בסיסי וחיוני לאבולוציה שלנו, שעוזר לנו להסתגל במהירות לסביבה, כך שנתאים עצמנו למצבים חדשים, שאולי מועילים ואולי מסוכנים. אולם יש יתרונות בלראות את הדברים שהתרגלנו אליהם באור חדש. בספרם Look Again: The power of noticing what was always there ("הביטו שוב: היכולת לשים לב למה שתמיד היה שם"), טלי שרוט וקאס סאנסטיין מכנים זאת "דיס-הביטואציה" – ביטול התרגלות.
שרוט, פרופ' למדעי המוח הקוגניטיביים באוניברסיטת קולג' בלונדון, מסבירה ל-New Scientist מדוע היכולת לבטל התרגלות יכולה לשפר את האושר שלנו, להגביר את המודעות שלנו למידע מוטעה, ואפילו לעזור לנו להילחם בשינויי האקלים. "למוח אכפת מדברים חדשים, לא ממה שהיה שם תמיד. מבחינה אבולוציונית, יש הגיון בלהפסיק להגיב לדברים שתמיד שם, או שמשתנים מאוד לאט, משום שכך אנו מסוגלים להיות מוכנים לדבר הבא שמגיע. אבל כמו כל דבר באבולוציה, מה שבממוצע אולי טוב עבורנו, יכול לשאת גם אפקט שלילי".
בספר אתם מדברים על היכולת שלנו להתרגל לכך שמשקרים לנו או למידע מוטעה. תוכלי להרחיב?
"בפסיכולוגיה יש אפקט ידוע שנקרא 'אפקט אשליית האמת'. הרעיון הוא שכאשר אנחנו שומעים משהו שוב ושוב, יש יותר סבירות שנאמין שהוא נכון. אחת הסיבות לכך היא שכאשר המוח נתקל במשהו מוכר, הוא כבר פחות מגיב אליו, לעומת זאת, בפעם הראשונה שניחשף לפרט מידע, נשקיע בעיבוד שלו. ניקח לדוגמה את המשפט 'הלב של השרימפס נמצא בראש שלהם'. כשאנחנו שומעים משפט כזה בפעם הראשונה, עוצרים רגע לחשוב עליו, ומדמיינים את הלב שבראש. אבל בפעם השנייה שנשמע אותו, המוח כבר לא יצטרך לעבד אותו ולכן לא נגיב אליו. המידע הופך מוכר, ואנחנו נוהגים לחשוב שאם משהו מוכר, כנראה שהוא נכון.
"כשמשהו לא נכון, בדרך כלל יש לנו איתות של הפתעה במוח. אבל אם איתות ההפתעה דועך או נעלם (וזה קורה רק בגלל ששמענו משהו יותר מפעם אחת), אנחנו פחות קשובים לבחון את המידע לעומק או לחשוד בתקפותו".
האם אפשר להתרגל גם לשקרים של עצמנו, אם אנחנו מרבים לשקר?
"ב-2016 הייתי חלק מצוות שפרסם מחקר, ובו הראינו כיצד אנשים שמקבלים את ההזדמנות לשקר על חשבון אדם אחר למען הרווח האישי שלהם, מתחילים עם שקרים ממש קטנים, אבל עם הזמן הם מתרגלים לשקר, ומשקרים יותר ויותר. במסגרת המחקר תיעדנו את פעילות המוח שלהם בזמן השקר. בהתחלה, כשהם שיקרו נוצרה תגובה חזקה באמיגדלה - החלק במוח שפעיל בתגובות רגשיות. אנחנו יודעים שאנשים חושבים שלשקר זה רע, לכן הגיוני שאנשים מרגישים רע כשהם משקרים, ושיש להם תגובה שלילית רגשית חזקה לכך. אבל האמיגדלה מתרגלת במשך הזמן להגיב לגירוי החוזר. זו התרגלות רגשית. לכן, בפעם הבאה שהמשתתפים שיקרו, כבר הייתה פחות תגובה, וכן הלאה. בדרך כלל, אחת הסיבות לכך שאנו נמנעים מלשקר היא התחושה הרעה שמתלווה לפעולה, אבל ככל שמשקרים יותר, כך התחושה הרעה נחלשת".
האם הרשתות החברתיות הרגילו אותנו לתמונות זוועה, כמו למשל לתמונות ממלחמות?
"לדעתי כן, וזה מדאיג. הרשתות החברתיות שינו לחלוטין את מה שאנחנו תופסים היום כשיח מקובל. מדובר בבעיה שתצטרך להיפתר ברמה עליונה, בעזרת רגולציה ושינויים במבנה הפלטפורמות, ולא ברמת הפרט".
האם אנחנו מתרגלים גם לזיהום אוויר בגלל אפקט ההתרגלות?
"הדוגמאות האופייניות ביותר להתרגלות הן לדברים תפיסתיים, כמו דברים שאנחנו רואים, שומעים או מרגישים. במחקר מוצלח, הראו לאנשים תמונות שצולמו עם רמות שונות של ערפיח, והם התבקשו לומר אם התמונות נראות להם מעורפלות או לא. המחקר מצא שאנשים שחיו בלוס אנג'לס, שהיא אחד האזורים בארה"ב עם זיהום האוויר החמור ביותר, היו בעלי סיכוי נמוך בהרבה להצליח לזהות ערפיח, בהשוואה לאנשים שחיו במקומות עם אוויר צח, כמו למשל ויומינג. ההתרגלות מקשה גם על תפיסת ההשלכות של שינויי האקלים, מכיוון ששינויי האקלים כל כך איטיים, שאנשים מתרגלים אליהם".
האם אפשר להתגבר על התרגלות?
"אפשר לבטל התרגלות באמצעות גיחה החוצה מהסביבה המוכרת, משום שכאשר חוזרים אליה, ניתן להסתכל עליה בעיניים רעננות. בין אם מדובר בכמה ימים מחוץ לבית, בשינוי השגרה, או ברכישת מיומנות חדשה. אני התחלתי ללמוד קורסים בתחום השונה מההתמחות משלי. אני עובדת על פרויקטים שונים בתחומי תעשייה מגוונים ובנושאים שונים. הכנסת הגיוון לחיים מעלה את הסיכוי לבטל התרגלויות. פירוש הדבר שצריך ללמוד דברים חדשים, אבל גם להסתכל על הדברים הקיימים בדרך חדשה. בעקרון, כל התנתקות מאנשים או מסביבה היא הזדמנות לבטל התרגלות".
ומה לגבי התנתקות קצרה מאוד?
"גם אז זה יעבוד, ואפילו כשאנו נהנים - למרות שלכאורה כשאנו נהנים לא נרצה להתנתק . בניסוי שבדק זאת החוקרים שאלו אנשים אם הם רוצים להאזין לשיר שלם מתחילתו ועד סופו ללא הפרעות, או עם הפרעות. כמעט כולם אמרו: 'לא רוצים הפרעות'. אבל מסתבר שאלה שכן עשו הפסקות נהנו יותר מהשיר. אינטואיטיבית לא היינו מנבאים שכך יהיה, אבל מכיוון שבכל הנאה השיא הוא די בהתחלה ואז השמחה דועכת כי אנחנו מתרגלים, אם עושים הפסקה ואז חוזרים, ההנאה שוב גבוהה. ברוח דומה, חופשות קצרות עשויות להיות מהנות יותר מאשר חופשה אחת ארוכה. מצאנו שאחרי 43 שעות ההנאה היא בשיאה, ומאותו רגע ואילך היא רק יורדת".
איך נוכל למנוע התרגלות למשהו כה גדול כמו זיהום אוויר או שינויי אקלים?
"זו בעיה קשה. יש דברים שאפשר לעשות כדי להשפיע בטווח הקצר. למשל, יהיה מעניין להציב ברחבי העיר תאים של אוויר נקי, שאפשר יהיה להיכנס אליהם לרגע, בהנחה שכאשר נצא, נהיה מסוגלים להרגיש את הערפיח בזכות ביטול זמני של ההתרגלות לזיהום האוויר. עם זאת, אני חושבת שההבנה שאין לנו יכולת לחוש את שינויי האקלים, צריכה לגרום לנו להסתמך על הנתונים, נכון? אם הרגשות שלנו עלולים להטעות אותנו, עלינו להאמין למדידות ולמה שהן אומרות לנו".
אם כבר מדברים על מדידות, כתבתם שרמת האושר שנשים מדווחות עליה דווקא ירדה, בזמן ששוויון זכויות לנשים רשם הישגים. כיצד ההתרגלות מעורבת כאן?
"בשנות ה-50 וה-60, לפני שהתנועה לזכויות נשים רשמה את עיקר ההישגים, נשים בארה"ב דיווחו על רמות גבוהות יותר של אושר וביטחון עצמי מאשר הן מדווחות כעת. זה מפתיע, משום שלכאורה המשמעות היא שככל שאנו משיגות שוויון כך אנו פחות מאושרות. הסבר אפשרי הוא השפעת ההתרגלות והאופן שבו היא פועלת על הציפיות שלנו. בעבר, נשים התרגלו לסטטוס קוו: הן לא ציפו לקבל משרות ברמה גבוהה, הן לא ציפו שיהיה להן הון משלהן. כיום אנחנו מצפות לכך, ואומרים לנו שזה אפשרי.
"אבל, כמובן, זה לא ממש נכון כי יש עדיין הרבה מכשולים. כך שמצד אחד אנחנו מאמינות שאנחנו אמורות להגיע למשרה טובה בדיוק כמו הקולגות הגברים שלנו, אבל מאידך אנחנו לא ממש מגיעות לשם. כאן נוצרת מה שאנו מכנים במדעי המוח 'שגיאת חיזוי שלילית': פער שלילי בין מה שאנו מצפים לו לבין התוצאה. כאשר התוצאה אינה מגשימה את הציפייה נוצרת שגיאת חיזוי שלילית, שיש לה קורלציה עם מצב רוח שלילי. אבל מצב רוח שלילי הוא לא בהכרח דבר רע. הוא מעיד שהמציאות לא טובה כפי שציפיתי שתהיה, ולכן עליי לפעול, עליי לשנות אותה".
אנחנו חיים בעולם עתיר הטיות ואפליות. כיצד לנצל את ביטול ההתרגלות כדי להשיג שינוי?
"ניקח לדוגמה מצב שבו עליתם למטוס, וגיליתם שהטייס הוא גבר. זה לא יפתיע אתכם, משום שברוב המקרים הטייסים הם גברים. לכן אין כאן שגיאת חיזוי, ואין תגובה מצדנו. ולא רק שאנחנו לא מגיבים, המוח שלנו גם מסיק אוטומטית מדוע המצב הוא כפי שהוא, ומניח שגברים כנראה טובים יותר בתפעול ציוד גדול. למרות שהמסקנה אינה בהכרח נכונה, ייתכן שנמשיך להסתמך עליה בהמשך, וכך נקבל החלטות שרק ינציחו את המצב. למשל, אם אנחנו מופקדים על העסקת טייסים, יש סיכוי גבוה יותר שנעדיף טייסים גברים.
"הפתרון הוא להפוך את הפערים האלה לבולטים, ולהראות כיצד הם לא רציונליים. באוניברסיטת פרינסטון יש פרופ' בשם יעל ניב, שערכה רשימה של כל הכנסים בתחום מדעי המוח, וליד כל אחד מהם ציינה את שמות המארגנים, וכמה נשים וגברים משתתפים בכנס, לעומת היחס בין נשים לגברים בפועל בתחום המחקר הספציפי.
"כך, אם למשל יש כנס על פסיכיאטריה חישובית, תחום שבו היחס בין גברים לנשים בתחום הוא 60:40 , אבל בכנס משתתפים 8 גברים ו-2 נשים, הרי שזהו יחס ממש לא מייצג. הרשימה מבליטה את הפער, כולל ציון האחראים - כי השם של המארגנים מופיע. ומכיוון שאף אחד לא רוצה להיות משויך לאפליה כזו, לאנשים יש מוטיבציה שמצב כזה לא יקרה".
נשמע שפרופ' ניב היא מי שאתם מתארים כ"יזמים של ביטול התרגלות". האם יש אנשים שפחות מתרגלים מאחרים?
"בהחלט מדובר כאן ברצף. מה שמעניין הוא שנמצא כי האיטיים יותר להתרגל הם גם היצירתיים יותר. אם אנחנו איטיים יותר להתרגל, אנחנו קשובים יותר, המוח שלנו מגיב ליותר קולות, תמונות ופרטי מידע. אנשים כאלה נוטים לייצר תפוקות יצירתיות יותר".
האם עצם היותנו מודעים לעובדה שאנו מתרגלים יכולה לעזור?
"כן, בהחלט, ואני מקווה שזה יעודד אנשים לנסות דברים חדשים ולקחת יותר סיכונים, גדולים כקטנים".
