מאז 7 באוקטובר, כאשר ישראלים נרצחו, נטבחו, נשחטו ונשרפו בביתם, בבסיסים צבאיים, בזמן שבילו במסיבה, בחוף הים או בטבע - ילדים, צעירים, מבוגרים וקשישים, נשים וגברים, יהודים וערבים - עולה שוב ושוב לכותרות התקינות הפוליטית, שלא לומר הצביעות, של גופים וארגונים רבים בעולם, מהאו"ם ועד ל-BBC.
ההתייחסות המקלה ולא פעם אוהדת לחמאס לעומת הגינוי הכבד לישראל, הגיעה מהר מאוד גם למוסדות אקדמיים, ביניהם מהמובילים בארה"ב, שבהם נערכו הפגנות ואירועים פרו-פלסטיניים למול שתיקה או תגובה רפה של ההנהלות. הסיבות לכך רבות ומגוונות, מהכסף הרב שמדינות ערביות כמו קטאר משקיעות במוסדות הללו, עבור בסטודנטים רבים מהעולם הערבי שלומדים בהם, ועד לטענות לחופש אקדמי.
גם חוקרים שונים בעלי שם עולמי, התבטאו נגד מדיניות או מעשי מדינת ישראל, תוך התעלמות מהמעשים של הצד השני, והראו איך בשם ליברליות אקדמית ורצון להצטייר כחופשיים ומוסריים הם לא מצליחים לחצות את הגשר בין התאוריה למעשה ובין העולם האידאלי לעולם הריאלי.
לדוגמה, פרופ' ג'ודית באטלר מארה"ב, פילוסופית ותאורטיקנית חשובה מאוד בתחום המגדר, כתבה כשבועיים אחרי 7 באוקטובר מאמר שבו גינתה את המעשים של חמאס, אך ביקשה לתת להם קונטקסט היסטורי, על פיו הפשעים של ישראל נגד הפלסטינים לאורך השנים מכריעים יותר ולכן חמאס לא צריך להיות בשום רשימה שחורה או רשימה של מאוימים.
יתרה מכך, בראיונות שונים, באטלר, שהיא מומחית לטראומה ופמיניסטית מובילה, לא הביעה הזדהות עם נפגעי הטבח או עם הנשים שנאנסו או נחטפו על ידי המחבלים, אלא רק עם הפלסטינים בעזה.
נקיטת העמדה החד צדדית והאוהדת לחמאס ולאזרחי עזה הגיעה מהר מאוד גם לכתבי העת המדעיים. לפני כחודש פרסם כתב העת הרפואי היוקרתי BMJ מאמר שבו האשימו הכותבים, מומחים ממחלקות שונות לרפואה באוניברסיטאות בלונדון, בבוסטון, מאוסטרליה וגם מאוניברסיטת ביר זית שברמאללה, שהתקיפה האווירית של בית החולים אל-אהלי בשכונת זיתון ברצועת עזה בוצעה על ידי צה"ל, למרות שבעת הפרסום כבר היו ראיות על כך ששיגור כושל של רקטה של הג'יהאד האסלאמי הוא שגרם לפגיעה הקטלנית.
אמנם קבוצת חוקרים בכירים מישראל פרסמו כמה ימים אחר כך מכתב תגובה מנומק, שבו הפריכו את הפייק ניוז ודרשו מכתב העת לפרסם התנצלות, אבל את הנעשה אין להשיב.
והנה אתמול (יום ג') התגלה כי בכתבה על ד"ר ויקטוריה ופרופ' סרגיי גרדסקול ז"ל, שנרצחו על ידי מחבלי חמאס באופקים, שפורסמה בכתב העת המדעי הבכיר בעולם Nature, בחרו בכתב העת לכנות את החמאס "ארגון צבאי" - לא ארגון טרור, כפי שהוא מוגדר בעולם כולו, לא מחבלים או פושעים, אלא חיילים לגיטימיים.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןההתעלמות מהמעשים המזוויעים של חמאס ב-7 באוקטובר ומהחטופות והחטופים הרבים שהוא מחזיק בידיו, הבחירה להציג אותו כארגון לגיטימי והפרסום של פייק ניוז בנוגע לאירועים על ידי מדענים ועל ידי התקשורת המדעית מוסיפה חטא על פשע. לא רק שהיא חוטאת ליסוד של המדע המבוסס על נתונים, עובדות וידע ללא פניות, ולא על רגשות או תפיסות, שלא פעם מוטות או מטעות, הרי שהמחקר המדעי והפרסום של מחקר זה מושתתים על ביסוס של העובדות ועל שיפוט אובייקטיבי שלהן.
גם אם קשה לנו, וכמעט בלתי נסבל בנסיבות הקיימות, אפשר להבין התייחסות לפגיעה בחפים מפשע רבים בעזה, חרף כל הניסיונות של צה"ל לצמצם פגיעה מראש ובעת לוחמה, כשהוא פועל על פי הדין הבינלאומי. אבל ההתעלמות של העולם האקדמי מכל הזוועות של חמאס, וחמור מכך הלגיטימציה לפעילותו כשהוא נתפס ומוגדר כארגון צבאי, היא בלתי נתפסת.
פרופסור דניאל חיימוביץ, נשיא אוניברסיטת בן גוריון בנגב, שהתראיין לכתבה ב-Nature, הגיב לקביעה הנפשעת של כתב העת לגבי חמאס וסיכם את כל התורה כולה: "כאשר כתב עת מדעי, שמתיימר להיות כתב העת הטוב ביותר בעולם, לא מצליח להראות יושר עובדתי ומוסרי, אזי זה מטיל ספק ביכולתו להוביל שיפוט מדעי הדרוש לקידום המחקר והמדע".
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
