נתוני הלוויין: השינויים בגובה פני הקרקע בגרינלנד
בזמן שחלק מהמנהיגים עדיין דנים בגלזגו על הצעת החלטה מוסכמת בנוגע לפליטות גזי החממה, מחקר חדש מראה את הסכנות אם העולם ימשיך לעצום עין. לפי המחקר, התחממות כדור הארץ גרמה לאירועי המסת הקרח בגרינלנד להפוך לשכיחים בהרבה ב-40 השנים האחרונות, ואלו העלו את גובה פני הים ואת סכנת ההצפות בעולם.
מדף הקרח בגרינלנד הוא השני בגודלו בעולם אחרי אנטארקטיקה. רק בעשור האחרון, 3.5 טריליון טונות של קרח נמסו בגרינלנד וזרמו לאוקיינוס – מספיק כדי לכסות את בריטניה עם בערך 15 מטרים של מים שנמסו או את העיר ניו יורק עם 4,500 מטר. המחקר החדש, שפורסם השבוע במגזין Nature Communications היה הראשון שבו נעשה שימוש מנתונים מלוויינים כדי לזהות מהחלל את התופעה, המכונה "זרימת מדף הקרח".
המחקר השתמש בנתונים מלוויין סוכנות החלל האירופית (ESA) כדי להעריך לאורך זמן את השינוי בגובה פני הקרקע בגרינלנד, האי הגדול בעולם. "התצפיות הראו כי אירועי ההמסה הקיצונית בגרינלנד הפכו ליותר ויותר תכופים, אינטנסיביים – וגם בלתי צפויים – וזו בעיה עולמית", אמרה לין גילברט, מכותבות המחקר.
"מעקב מהחלל מאפשר לנו לכסות את כל גרינלנד (וכמעט את כל אנטארקטיקה) שוב ושוב, דבר שבלתי אפשרי על ידי צוותי קרקע", הוסיפה. שטחו של מדף הקרח בגרינלנד הוא 1.7 מיליון קמ"ר, ובתיאוריה אם כולו יימס, גובה פני הים יעלה ביותר מ-6 מטרים.
צוות החוקרים הבינלאומי מצא שבארבעת העשורים האחרונים זרימת המים הנמסים מהקרחונים עלתה ב-21%, והפכה ב-60% לבלתי צפויה מקיץ אחד לזה שאחריו. הממצאים העלו כי מ-2011 ועד 2020 המים שנמסו מהקרחונים בגרינלנד העלו את גובה פני הים בעולם בסנטימטר אחד, והגדילו את הסיכון להצפת ערי החוף ולפגיעה במערכות סביבתיות ימיות באוקיינוס הארקטי. עליית פני הים עלולה גם לשנות זרמים באוקיינוס שמשפיעים על מזג האוויר בעולם.
שליש מהעלייה אירעה בשני קיצים בלבד – 2012 ו-2019, אז מזג אוויר קיצוני הוביל לשיאי המסת קרחונים שלא נראו מאז תחילת המדידות, לפני יותר מ-40 שנה. לפי המחקר, בעשור האחרון מדי שנה זרמו מגרינלנד בממוצע 357 מיליארד טונות של מים שנמסו – השווים לכמעט מילימטר של עליית פני הים בעולם מדי שנה. השיא היה ב-2012, אז נמסו 527 מיליארד טונות מים. באותה שנה שינויים בזרמים האטמוספריים הובילו לכך שאוויר חם באופן חריג נותר זמן רב מעל מדף הקרח.
אמנם הקיץ האחרון לא כלול במחקר, אבל שיפור לטובה לא אירע בו – אלא להפך. באוגוסט ירד גשם בפסגת מדף הקרח, לראשונה מאז החלו המדידות ב-1950. הטמפרטורות בפסגה, שגובהה 3,215 מטר מעל פני הים, היו גבוהות מאפס למשך יותר מתשע שעות. זו הייתה הפעם הרביעית שהדבר תועד – והשלישית מאז 2012.
באתר phys נכתב כי שינויים אלו קשורים לאירועי מזג אוויר קיצוני כמו גלי חום, שהפכו אף הם לשכיחים יותר ויותר והם מהסיבות המרכזיות לאובדן הקרח בגרינלנד. "כמו שראינו בחלקים אחרים בעולם, גם גרינלנד פגיעה לעלייה של אירועי מזג אוויר קיצוני", אמר מוביל המחקר, ד"ר תומאס סלייטר. "כשהאקלים מתחמם, הגיוני לצפות שאירועי המסה קיצוניים בגרינלנד יקרו יותר ויותר".
אבל לדבריו יש סיבות לאופטימיות: "אנחנו יודעים שהצבת יעדים של הפחתת פליטות גזי חממה ועמידה בהם יכולות להפחית משמעותית את המסת הקרחונים בגרינלנד, עדיין אפשר להשיג את זה". עדיין לא ברור אם יעדים אלו יוצבו, ואם כן האם יעמדו בהם - וזו אחת הסיבות שטווח ההערכה של החוקרים לגבי כמה תתרום גרינלנד לעליית פני הים בעולם עד 2100 הוא גבוה מאוד: בין 3 ל-23 ס"מ. לעיון במחקר המלא לחצו כאן.
