כבר סוף נובמבר, אבל בשמורת האלמוגים באילת 27 מעלות חום. הים שטוח והראות בו צלולה, כאילו מקבל את פנינו לקראת המשימה, יודע שאנחנו כאן לטובתו. אנחנו עולים על חליפת צלילה, מצוידים בשנורקל, משקפת וסנפירים. עוברים שער מאובטח מוקף גדר גבוהה ובלתי חדירה ונכנסים לעבר מזח הנפט של חברת קצא"א - קו צינור אילת-אשקלון, המשמש להעברת נפט מנמל אילת לאשקלון.
מתחת למים בחוף קצא"א באילת
(צילום: אסף הברי, רשות הטבע והגנים)
המשימה: להבין את הסכנה המאיימת על השוניות והאלמוגים, ולמעשה על כל החיים התת-ימיים במפרץ אילת, בצל הסכם שינוע הנפט מהמפרץ הפרסי לישראל. והסכנה, מתברר, היא גדולה ומדירת שינה מעיניו של כל מי שהטבע חשוב לו. בחודש הבא אמור בג"ץ להכריע בעתירה שהגישו הארגונים הירוקים, ביניהם החברה להגנת הטבע, לביטול ההסכם.
"במהלך השנים הצטברו התיישבויות של אלמוגים על פסולת ש-95% אחוז ממנה היא של קצא"א", מסביר ד"ר אסף זבולוני, אקולוג מפרץ אילת ברשות הטבע והגנים. "בקרוב נצא למבצע נרחב מקו החוף עד ראש הגשר שעל המזח כדי להוציא את כל הפסולת שהתיישבו עליה יצורים ימיים. לאותם אלמוגים נצטרך למצוא פתרון כדי שיחיו כמה שיותר זמן. אם ההסכם יצא לפועל והאלמוגים האלו יישארו פה, זה עניין של זמן עד שייכחדו".
דגים, צבים, דולפינים
בשנים האחרונות התווספו לדגים המדהימים, לשוניות המרהיבות ולצבי הים המרגשים, עצמים זרים שלאט לאט הולכים ומשתלטים על הנוף הימי. אסדות גז, אתרי קדיחה ומכליות נפט הפכו במהרה לאחד המוצגים הבולטים ביותר שניתן לראות בשייט או צלילה בנופים המדהימים של הים האדום. במסגרת הצלילה ניחשף לכל הפסולת שמקורה בקו צינור הנפט - חלקי אוניות, צינורות, מתכות, פלסטיקים - ושעליה התיישבו שוניות ואלמוגים.
אחד ההסכמים האחרונים, שנחתם באוקטובר 2020, הוא ככל הנראה המסוכן והמזיק ביותר לחיים הימיים, ומעורר אימה בקרב כל הפעילים להגנת הטבע. במסגרת החוזה חתמה חברת קצא“א על הסכם הבנות עם החברה האמירותית Med-Red L.B לשינוע נפט מאזור המפרץ הפרסי לישראל ואספקתו ללקוחות שונים באגן הים התיכון. הקו הימי צפוי להוביל מוצרי נפט מאיחוד האמירויות ושווקים אסייתיים אחרים לשווקים מערביים, באמצעות תשתית ההובלה והאחסון של חברת קצא"א.
הנפט ותזקיקיו ייפרקו מעשרות מכליות באשקלון ובנמל הנפט של חברת קצא"א באילת, שסביבו אנחנו צוללים היום - נמלים הממוקמים בלב מערכת אקולוגית מהרגישות והחשובות בארץ ובעולם. ההשלכות של הצעד הזה עבור הטבע התת-ימי הן מרחיקות לכת.
הצלילה בנמל הנפט באילת, הממוקם במרחק של כ-650 מטר בלבד משמורת הטבע החשובה השוכנת בחוף אלמוג, מאפשרת להציץ אל הטבע הימי, שעלול להיכחד לגמרי במידה שידלוף נפט מאחת האוניות שפורקות בנמל. "יש לנו מגוון ביולוגי מאוד עשיר ומפתיע. הרבה אנשים שיושבים על החוף לא קולטים את העולם שנמצא מטרים בודדים מעיניהם, מתחת למים", מסבירה מנכ"לית עמותת "צלול", מאיה יעקובס. "דולפינים במיני הכחדה, צבי ים שגם בסכנת הכחדה ואלפי דגים. עד שהתחלתי לעבוד ב'צלול' לא היה לי מושג שיש דולפינים באשקלון. חייבים לשמור על אותם יצורים חיים מהאיום הכי גדול שקיים כרגע בארץ - זיהום הנפט. אשקלון, חוף זיקים, שמורת האלמוגים באילת, בשום מקום אחר בעולם אנחנו לא מוצאים אוצרות טבע כל כך נדירים בצמידות לנמל נפט פעיל. ישראל מנהלת את כל הפעילות הפטרוכימית בים בצורה מאוד שרלטנית".
במה זה מתבטא?
"בחוסר אחריות משווע. אין מוכנות למקרה של זיהום, אין צוותים, אין חוקים ששומרים על הים. לא מבקשים מחברות הביטוח של קצא"א והאסדות להפקיד ערבויות למקרה חירום. חברת נפט צריכה לדעת שאם היא נכנסת למצב דליפה ומזהמת את הים, אז המדינה לוקחת לה ערבות כספית גבוהה כדי לטפל במצב, וזה לא קיים היום. זה אמור לתת תמריץ להתנהל בצורה סביבתית טובה יותר ומוקפדת, אבל היום אף אחד לא פוחד מזה. החברות רגילות שאף אחד לא אומר להן מה לעשות".
ההופעה הכי טובה
בסיום תדריך מעמיק, שבו הוגדרו גבולות גזרה מדויקים, אנחנו יוצאים בצלילה אל עבר המזח בתחנת העגינה של קצא"א. צוות הצוללים כולל את מנכ"ל רשות הטבע והגנים שאול גולדשטיין, האקולוג ד"ר זבולוני ובראש הצוות – עמרי עמוסי, פקח ימי של הרשות. בשחייה, טמפרטורת המים נעימה והראות צלולה. ככל שמתקדמים אל עבר עמודי המזח מתגלים חלקים של אוניות, צינורות, לא מעט אשפה, ומסביבה מראה מרהיב - דגים שממהרים להתחבא מאיתנו, הפולשים, ומתחפרים במהירות חזרה לשונית המשמשת להם כבית ונבנתה על צינור חלוד או על חלק מגדר תיל ישנה.
ככל שמתקרבים יותר ויותר לעמודים שמחזיקים את המזח, וצוללים יותר לעומק, מתגלות כמויות גדולות של דגים בצורות, זנים וצבעים שונים. מסביב לכל עמוד מוצמדת גומייה ששומרת על הברזל שלא יחליד. על אותה גומייה, מעל המים, ניתן לראות מאות קונכיות של יצורים ימיים שמדי פעם מבצבצים החוצה כדי לצפות עלינו ומיד חוזרים להתחבא.
כדי לעבור עוד שלב אל עבר מרכז המזח צריך לעבור מצופים עבים, חוסמים ימיים שנועדו למנוע התפשטות בזמן של דליפת גז מאחת האוניות. אנחנו לוקחים נשימה עמוקה, מסתכלים אחד על השני וצוללים אל עבר התחתית של העמודים. שם, כשלמעלה עמודי ברזל מאיימים וקודרים מחוברים לצינורות ענק ולמזח רעוע, למטה, מתחת לפני המים, מתגלה יער מופלא שגורם לנשימה להיעתק. צבעים, צורות, רעשים, חיות בגדלים שונים ומשונים. ובעיקר, אלפי אלמוגים, צמחי ים, הכל משתלשל בצורה מושלמת. הדגים עוטפים את גופנו מכל עבר, כאילו נכנסנו לאמצע ההופעה הכי טובה בעיר.
דג מתחפר מקבל את פנינו לשלום ונעלם מיד אל מתחת לאדמה. סרדינים שוחים בלהקות במהירות מרגשת, עוברים בין עמוד לעמוד ומנווטים את דרכם הלאה. אלמוג רך אדום בשם "ספוג" מכסה בחלקים את עמודי הברזל ומקנה להם מראה דלמטי מגניב, ואלמוג האבן שלצידו משלים את העטיפה. על אף המחזה שגורם לך לרצות ולהישאר מתחת למים לנצח, האוויר נגמר, ומיד אנחנו עולים חזרה אל פני המים, אל המזח, איפה שהים נראה כבר יותר כמו סרט אימה.
"יש למפרץ אילת כמה היבטים", מתנשף ומסביר מנכ"ל הרשות, שאול גולדשטיין. "מדובר במפרץ מאוד ארוך ובגלל זה נוצר פה מיקרו-אקלים שונה. זה המקום הצפוני ביותר של שוניות האלמוגים ובגלל זה תופעת הבליצ'ינג (הלבנת אלמוגים — אובדן הצבע המתרחש באלמוגים עקב פגיעה באצות שמספקות לאלמוגים את צבעם) שהורגת הרבה אלמוגים בכל העולם, לא מגיעה לפה. ההיבט השני הוא שמפרץ אילת מאוד קטן, רואים אותו מקצה לקצה, מה שאומר שכל פגיעה זיהומית עלולה להחריב אותו סופית. ואם החרבת פה בנקודה אחת, אין משהו אחר. זה יפגע מכל הכיוונים".
ואם דבר כזה קורה, אפשר לטהר ולנקות את האזור?
"אי אפשר לנקות זיהום משמעותי שמתרחש במפרץ אילת. את זיהום הנפט האחרון שהיה בים התיכון עד היום לא הצלחנו לנקות. ניקינו את רוב החול, אבל לנקות סלע זה בלתי אפשרי. הדרך היחידה לנקות זה להרוס את השוניות, ואת זה לא נעשה לעולם. בזיהום האחרון שכולם התפעלו ממנו ושאליו גייסנו 117 אלף מתנדבים הצלחנו לנקות 1,500 טון. בכל ספינה ממוצעת יש 5,000 טון דלק רק כדי להניע את הספינה. בנוסף היא כנראה תכיל 100 אלף עד 200 אלף טון דלק שנועד לשינוע בין מדינות במפרץ. הנזק האחרון שהיה בים התיכון זה אחוז וחצי מ-100 אלף טון של מכלית כזו. אם דליפה כזו מתרחשת פה, ממש תוך שניות זה יגיע לחוף".
להגן בכל מחיר
ביציאה מהצלילה הידיים שחורות ומסריחות, ככל הנראה מהמצופים שנועדו למנוע דליפת נפט. רגע לפני שאני יוצאת אל החוף אני דורכת על דג חשמל שמתחבא מתחת לחול, מקבלת ארבעה פולסים חזקים ונשארת המומה. כנראה התריע לי על פלישה לשטחו. החברים שמסביבי נקרעים מצחוק לנוכח המראה.
אנחנו מורידים את הציוד וממשיכים לסיור ימי על סירת השטח של הרשות. שטים מסביב למזח הנפט כדי להבין את המרחק בין שונית האלמוגים השמורה והנדירה אל צינורות הדלק. "למפרץ אילת יש חשיבות ברמה בינלאומית", מסביר ד"ר זבולוני. "החוקרים טוענים שזה מקלט עולמי לשונית אלמוגים בעידן של התחממות גלובלית. אלמוגים שהצליחו להיכנס לים האדום, למפרץ אילת, עברו סלקציה מאוד קשה והם עמידים לטמפרטורות גבוהות. נוצר טווח הגנה מבחינת טמפרטורה שלא קיים עבור אלמוגים אחרים בעולם, ויש להם פוטנציאל מאוד גדול לשרוד את ההתחממות שאנחנו חווים עכשיו. עבורנו זו הזדמנות נדירה להגן על מערכת אקולוגית מאוד ערכית, שבמקומות אחרים בעולם דועכת בקצב מאוד מהיר. זה הופך את המקום להזדמנות עבורנו וחייבים להגן עליה בכל מחיר".
ואם ההסכם ייצא לפועל?
"כשאוניה פורקת דלק בנמל אין זיהומים, אבל זה יכול לקרות כתוצאה מתקלה או תאונה. דברים קורים, אז זה יקרה, השאלה מתי זה יקרה. אם מסתכלים על זיהומים שהיו, חלקם אירועים מאוד קשים, אם דבר כזה יקרה באילת אפשר להגיד שלום לשוניות באילת, השוניות ייכחדו אם זה אירוע מספיק משמעותי. תראי את השמורה ואת המזח, זמן התגובה הוא אפסי כי הזמן ממש קצר. לא צריך לחשוב רק על השמורה, צללנו הרגע פה, רק מתחת לאף יש כל כך הרבה במה לפגוע. בשנות ה-70 היו לא מעט זיהומים שפגעו בשוניות. ההשלכות של הנזקים מאוד קשה באזורי שונית, זה פוגע באלמוגים ברמה הפיזית, במנגנוני הרבייה וההתפתחות, הם נפגעים בצורה משמעותית".
מעבר לכל ההגדרות, הנתונים והכעסים, הדאגה ממלאת בעיקר את לב הפקחים, כדוגמת עמרי עומסי, שנולד וגדל באילת. אין יום שהוא לא בים, חוקר, מצלם, מאובזר בציוד הכי מתוחכם והכי ידידותי לחבריו הימיים. מאז ההסכם עמרי מגיע מספר פעמים לשונית בחוף אלמוג, מנקה בעצמו את הזבל שנשפך לים, מנסה לתעד בליבו זנים של דגים שאם ההסכם יצא לפועל כנראה לא יצליחו להחזיק מעמד ויישארו נצורים אך ורק בזיכרונו.
"אין מקום יפה כמו הים", הוא מכריז בירידה מהסירה. "הרגע שבו המדבר נוגע בים זה הרגע המרגש ביותר שאני מכיר. ואז כשנכנסים למים על מטר רבוע יש לך אלף מינים שונים – אלמוגים, חסרי חוליות, דגים, צבים, זה פסיכי, יער גשם. אני גם סובל מחום אז מאוד כיף לי להיות במים וזה מדהים. נולדתי באילת וחייתי פה כל חיי. הדבר שהכי מסקרן אותי ויסקרן אותי לנצח זה הים. יש לי פה עוד הרבה עבודה ואני לא חושב שמישהו אחר יוכל לדאוג לשונית כמוני, לא אפקיר את המקום לעולם. אני מצלם ויודע שסיכוי טוב שאני מצלם זנים שלא יהיו בעתיד. אני ממש מודאג מהמצב, מההתחממות הגלובלית. אם אנחנו לא יודעים איך לעזור - לפחות בואו לא נפריע, לא נעשה צרות, ניתן לכל הטבע להתאזן".
קצא"א: "פועלים לפי הנחיות המשרד להגנת הסביבה"
מקצא"א נמסר בתגובה לטענות העולות מהכתבה: "קצא"א היא חברה ממשלתית, מפוקחת ומבוקרת, הפועלת בכפוף להנחיות גורמי המדינה הרלוונטיים. נזכיר, כי רק בזכות קצא"א השתמרה והתפתחה שונית האלמוגים במפרץ במשך למעלה מ-50 שנה, וזאת הודות לנוהלי הבטיחות המחמירים ביותר ומחויבות החברה לסביבה, לערכי הטבע והים. "כלל לא בטוח שהפסולת היא של חברת קצא"א, אך החברה פועלת בנושא בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים, וכך גם תמשיך לפעול. "ההתקשרות בהסכם מד-רד היא חלק ממהלך העסקים הרגיל של החברה, ומדובר בפעילות שגרתית כפי שמבצעת החברה מזה עשרות שנים. היקפי הפעילות הצפויים בשנים הקרובות יהיו אף פחות מהיקפי הפעילות שהיו בנמל קצא"א בעבר, כאשר לעומת זאת בטיחות האוניות ובטיחות מתקני החברה גדלה בכמה רמות.
"נציין כי את נמל אילת פוקדות כ-130 אוניות בשנה ואת שכנתנו עקבה פוקדות כ-220 מכליות ו-1,900 אוניות בשנה. מזח קצא"א באילת הוא נכס אסטרטגי-ביטחוני שמאפשר לשמור על אספקת מקורות אנרגיה ושמירה על ביטחון האנרגיה של מדינת ישראל בשגרה וביתר שאת בחירום".
