השטחים הפתוחים בישראל, ביתם הארעי של חיות הבר, הולכים ומצטמצמים בשל בנייה מסיבית למגורים, תשתיות תחבורה, הגדלת שטחי חקלאות וזיהום תעשייתי. באופן מצער, ברוב האזורים בישראל, הפיתוח העירוני והחקלאי בא באופן מוחלט על חשבון חיות הבר, שבצער רב לא מצליחות לשרוד ולשגשג בתנאים העוינים החדשים.
החיפוש אחר חתולי ביצות
(צילום: שמוליק דודפור)
באופן יוצא דופן, דווקא השטח החקלאי של בריכות הדגים בקיבוץ הזורע בעמק ישראל, שומר באופן חלקי על סביבה רטובה ועשירה במים. בזכות הסובלנות ואהבת הטבע של החקלאים המקומיים, מינים רבים של ציפורי מים וחיות בר שונות שחיו באופן טבעי באזור, שרדו כאן את השינוי הקיצוני ולמדו לחיות ולשגשג בקרבת בני אדם.
כשנודע לנו שלירון שפירא, רכז מחוז צפון בחברה להגנת הטבע, יוצא בשעות הלילה המאוחרות אל השבילים הנידחים של בריכות הדגים של הקיבוץ, כדי לנסות ולצלם את חתולי הביצות הנדירים ששרדו שם, קפצנו על ההזדמנות והצטרפנו אליו.
באחד הלילות הקפואים של השנה, הערפל כיסה את השדות המוריקים של עמק יזרעאל האהוב. ואנחנו, למרות הקור העז, יצאנו לראות חתולי ביצות. כיוון שמדובר בטורף לילי נדיר וביישן, שפועל בעיקר בשעות החשוכות ובאופן טבעי חושש מבני האדם ותאורת צילום תבריח אותו, שפירא המעשי מצא פתרון מודרני ויעיל במיוחד - צילום באמצעות מצלמה תרמית.
"אנחנו במערב עמק יזרעאל, בעבר היו פה ביצות, בית גידול לח שהפך לשטח חקלאי, שהחליף במידה מסוימת את הביצות והאזור הטבעי שהיה פה", הוא הסביר. "בבריכות הדגים שרדו חיות בר רבות. הן עולם ומלואו מבחינת החי. בשעות היום ניתן לזהות כאן חלק מהמגוון הביולוגי, אולם בשעות הלילה יש כאן עולם שלם ונסתר של יונקים ובעלי חיים אחרים אשר בשעות היום לא ניתן לראות. באמצעות הפרשי הטמפרטורות, המצלמה התרמית מאפשרת לנו לראות את חיות הבר ללא הפרעה לפעילות הטבעית".
מדובר בציוד צילום שרגיש לחום הגוף ובוגרי יחידות קרביות מכירים את השימוש הצבאי בו בזמן מארבים. בניגוד לצילום במצלמה אופטית רגילה, שבה רואים את האובייקט בדיוק כפי שהוא נראה במציאות, במצלמה תרמית ניתן לראות רק את הצללית ואת קווי המתאר של האובייקט בצבעי שחור ולבן ודרושה מידה רבה של סבלנות וניסיון כדי לזהות מה רואים. למזלנו שפירא הוא מומחה בתחום ואנחנו מתקדמים בנסיעה איטית על דרכי העפר הצרות שסביב בריכות הדגים, מתחילים בלילה ארוך של חיפוש אחר חתולי הביצות.
חתול ביצות בעמק יזרעאל, צילום במצלמה תרמית
(צילום: לירון שפירא, החברה להגנת הטבע)
שפירא מוציא מצלמה תרמית קטנה ומחבר אותה למצלמת הטלפון ואנחנו מוכנים. כל מי שיצא למארב ארטישוק או בלוט (שמות קוד צה"ליים של ציוד תצפית תרמי - א"ק) יחוש מיד בדמיון ובאווירה הדרוכה - ושברי זיכרונות עתיקים מדרום לבנון של סוף המאה הקודמת ממלאים בצפיפות את הרכב.
לפתע שפירא מתלהב. "זה עוף או יונק? בואו נתקרב. נראה לי שמצאנו ציפור מים - טבלן גמדי", הוא אומר. לוקח לנו כמה שניות להסתגל לצפייה במסך הקטן של הטלפון, שפירא מצביע על כתם זעיר ולא ממש ברור, באמצעות הזום הוא הופך לציפור מים חביבה בזווית וצבעים שמעולם לא הכרתי. החיה הבאה שאיש החברה להגנת הטבע מזהה בהנאה רבה היא דורבן, מכרסם פעיל לילה וידוע. מסתבר שמדובר בדורבן עם סיפור אהבה טראגי. "הדורבנים הן חיות מונוגמיות שיוצרות קשר זוגי יחיד במהלך כל חייהן", הסביר שפירא. "בת הזוג האהובה של הדורבן הזה נדרסה למוות לפני מספר שבועות ומאז אני רואה אותו כמעט כל לילה, מסתובב חסר נחת ועצבני בכל האזור, מחפש אותה".
ללא כל ספק, הלב השבור של הדורבן המסכן הוא סיפור דרמטי ומאוד מעניין, אבל כבר יצא לנו לראות דורבנים באור יום ואנחנו מסתובבים באמצע הלילה בקור הנורא, על מנת לראות חתולי ביצה נדירים. שפירא מבקש שנהיה סבלניים ואנחנו ממשיכים בנסיעה איטית לאורך הציר. "תסתכלו מעל הבריכה, אתם רואים חתימה תרמית נמוכה? אלה עטלפי חרקים קטנים מאוד שצדים חרקים", הוא אומר.
חסר סבלנות אני מבקש להתנסות בעצמי בציוד הצילום התרמי ואולי להביא קצת מזל לצוות ynet, שיצא בשעת לילה מאוחרת לצלם חתולי ביצות. שפירא לא ממש נלהב לתת לי לשחק עם הצעצוע שלו, אבל תוך חמש דקות אני מזהה בגאווה דמות שנראית כמו חתול ביצות שמן. שפירא נותן הצצה קטנה למסך - ומגחך. "זאת נוטריה, מכרסם גדול שהוא לא טבעי בארץ והובא לגידול פרוות - והתפשט לטבע".
בשלב הזה של הלילה, הסיור הלילי המסקרן בבריכות הדגים של קיבוץ הזורע הופך לחוויה שמזכירה טיול בספארי. שפירא מזהה קיפוד חמוד, ארנבת ענקית, אנפה אפורה וגבוהה, להקת חזירים עם גורים שובבים ותנשמת, שמסובבת את הראש לכל הכיוונים… אבל הלילה ארוך וקפוא והמשימה הקדושה שלנו היא לצלם חתולי ביצה!
בשלב הזה העייפות גברה עליי. הצלם שמוליק נתן לי מכה בראש ואני מתעורר בבהלה. מחוץ לרכב חושך מוחלט וללא הציוד תרמי לא ניתן לראות דבר. שפירא מצביע על כתם שנע באיטיות לאורך המסך, הוא מגדיל קצת את התמונה ולשמחת כולם אנחנו מזהים באופן מובהק - זהו חתול ביצות!
יש לו רגליים גבוהות יחסית לחתול רגיל ומבנה גוף מאסיבי. שפירא טוען שהוא גור מתבגר, שיצא לנסות את מזלו ולמצוא ארוחת לילה, רגע לפני שהגשם יתחדש. אנחנו רואים אותו והוא לא רואה אותנו, הוא בטח מזהה את הרכב אבל בתוך הלילה האפל והערפל הסמיך שמקיף אותנו, אין לו מושג שאנחנו מציצים עליו ומתעדים אותו בהנאה רבה, פשוט תענוג. הוא מתמתח באלגנט כמו חתול, מריח את האוויר ונכנס לתוך הסבך. בזכות הציוד התרמי והסבלנות של שפירא - המשימה שלנו הושלמה. החוקר הנלהב מסביר כי שמירה על אזורים פתוחים וניתור בעלי החיים הליליים החיים בהם - הוא מפתח חשוב ביותר להבנת המצב האקולוגי והביולוגי של הטבע השברירי בישראל.
"בריכות דגים מלאכותיות הן אזור מופר ולא טבעי, עם תאורה מזדמנת ורעש קבוע של רכב השומרים ומכונות החמצון הרעשניות שמחדירות חמצן לדגים. לזהות דווקא כאן משפחת חתולי ביצות משגשגת יחד עם מגוון עשיר של חיות בר נוספות זה אושר גדול והמחקר הלילי יעזור לנו להבין את גודל האוכלוסייה ואת מצבה", אמר שפירא.
לראות חתול ביצה יפה מאוד מסתובב בחופשיות וטבעיות בשטח חקלאי בקרבת מושבם של בני האדם זאת חוויה מאוד מופלאה ומרגשת. אם אנחנו לא רוצים להכחיד באופן סופי את חיות הבר, למרות שזאת לא שמורת טבע ולא אזור טבעי - אסור לבנות כאן. למען הדורות הבאים, למען הילדים שלנו, שאולי יתמזל מזלם לצפות בטבע בחתולי הביצות המדהימים, אנחנו חייבים לשמור על השטחים הפתוחים.
