פליאונטולוגים מברזיל ומצ'ילה חשפו תגלית חשובה על עברה של אנטארקטיקה. כיום, מדובר על יבשת מושלגת ומכוסה קרחונים, שבה נמצא הקוטב הדרומי של כדור הארץ. אבל בעבר הרחוק מאוד המצב היה שונה לגמרי, כשהיבשת סבלה משריפות יער תכופות שהיו קשורות ישירות להתפרצויות געשיות במהלך סוף עידן הדינוזאורים, לפני 75 מיליון שנה.
3 צפייה בגלריה
שחזור של הסביבה הצמחית באנטארקטיקה ושל השריפות שהתרחשו בה בעת תקופת הקרטיקון
(איור: Frontiers in Earth Science)
העדות הראשונה לשריפת יער קדומה באנטארקטיקה כבר הוכחה על ידי הפליאובוטניקאית הברזילאית ד"ר ז'וסלין מנפרואי בשנת 2015, במחקר שפורסם אז בכתב העת Palaeogeography, Palaeoklimatology, Paleoecology. במחקר הנוכחי, שממצאיו פורסמו בכתב העת Frontiers in Earth Science, הוכיחו החוקרים כי אנטארקטיקה אכן עלתה באש במהלך תקופת הקרטיקון, שנמשכה כ-80 מיליוני שנים (מ-145 מיליון שנה לפני זמננו עד ל-66 מיליון שנה לפני זמננו), כשהתרחשותן של שריפות היער היו תכופות והתרחשו בשל פעילות געשית באותה תקופה.
כיום יבשת אנטארקטיקה היא המקום הקר ביותר על פני כדור הארץ, ורובה ככולה מכוסה קרח לאורך כל השנה. באנטארקטיקה אין תושבי קבע בגלל תנאי מזג האוויר הקשים, אולם ממשלות רבות ברחבי העולם מחזיקות בה תחנות מחקר, שחלקן מאוישות כל השנה וחלקן מאוישות רק בקיץ. נוסף על היותה היבשת ששוררים בה התנאים הכי פחות מתאימים לפיתוח המגוון הביולוגי היבשתי כיום, בשל הגורמים האביוטיים העוינים שלה (כגון עוצמת קור ורוח משמעותית), נחשבת אנטארקטיקה גם ליבשת המשמרת בצורה הטובה ביותר את מאפייני הסביבה שלה, בהיותה מעבדה טבעית אמיתית המפגישה תנאים יוצאי דופן לפיתוח מחקר מדעי בסיסי ויישומי, מה שהופך אותה למעניינת במיוחד מנקודת מבט אנושית.
למרות היותה גוש יבשתי גדול כיום בחצי הכדור הדרומי, יבשת אנטארקטיקה לא תמיד תפסה את המיקום הגיאוגרפי הזה. לאורך התקופות הגיאולוגיות, היא נעה והשתנתה עקב תנועות טקטוניות תמידיות, כך שמוקמה באזורים שונים על פני הגלובוס לאורך ההיסטוריה הפליאוגיאוגרפית שלה. לאורך ההיסטוריה הזו, הסביבה הזו השתנתה משמעותית כשנשלטה בעבר הרחוק על ידי מגוון עצום של מינים שאכלסו יערות גדולים, אשר השאירו את עקבותיהם דרך התיעוד ההפליאובוטני שנשמר בהקשרים גיאולוגיים שונים באנטארקטיקה, בדגש על מרבצים מתקופת הקרטיקון.
בתקופה זו, בדיוק כפי שהן מתרחשות כיום, שריפות יער היו אלמנטים מעצבים נפוצים מאוד בסביבות יבשתיות. מלבד היותן אחד מגורמי ההפרעה הסביבתית המשמעותיים בביומות שונות, שריפות של צמחייה בעבר באו לידי ביטוי בין היתר, בנוכחות של פחם מאובן, שמקורו בתהליך הפחמון, המורכב משריפה לא מלאה של חלקי צמחים שנשמרו בתיעוד הגיאולוגי. למעשה, גורמים שונים משפיעים על התרחשות, תדירות ועוצמת שריפות טבעיות במערכות אקולוגיות, מאקלים עונתי, זמינות חומר צמחי, לחות וסיבות להצתה.
באמצעות מחקר זה, ידוע כי גם אזור זה של אנטארקטיקה, בתקופת הקרטיקון, הופרע על ידי התרחשותן של שריפות יער, תכופות הרבה יותר מכפי שחשבו בעבר, שכילו את הצמחייה באופן חלקי או מלא. הניתוח של שרידי מאובני צמחים שהתגלו במרבצי הקרטיקון באנטארקטיקה, במיוחד אלו שהתגלו באי המלך ג'ורג', לא רק אפשר לאפיין את הצמחייה שנשרפה, המורכבת בעיקר מצמחים הידועים כחשופי זרע (מתאפיינים בכך שהביציות והזרעים חשופים כמו למשל על גבי קשקשי הזרע של האצטרובל של האורן), אלא גם אפשר לאבחן את המרכיבים המעורבים בהצתת הצמחייה, ובכך אפשר גם לשחזר תרחיש פליאו-סביבתי שקל להבין.
"הוולקניות העזה שהתרחשה בקרטיקון, המהווה חלק גדול משכבות הסלע באנטארקטיקה, הייתה גם הכוח המניע מאחורי שריפות היער שהתרחשו באותה תקופה. עם זאת, בניגוד למה שאפשר לדמיין, לא התקיימה זרימות לבה מותכת מהרי הגעש אשר כילתה את הצמחייה, אלא התרחש מגע של הצמחייה עם ענני האפר - עננים פירוקלסטיים - שמקורם בהרי הגעש, אשר נשמרו בתיעוד הגיאולוגי באמצעות משקעים געשיים עדינים מאוד, כגון טוף געשי (סוג של סלע פירוקלסטי נקבובי, רך יחסית, שנוצר מדחיסה ומילוט של אפר געשי, שנפלט מלוע הר געש בעת התפרצות געשית). ענני האפר המחוממים הללו הגיעו ליערות, וגרמו להצתת שריפות צמחייה טבעית", הסבירה ד"ר מנפרואי, שהוסיפה כי ניתן לומר שלמרות שאנטארקטיקה מיוצגת בתקופה המודרנית על ידי הטמפרטורות הנמוכות שלה שצונחות אל מתחת לאפס והעובדה כי 98% משטחה שמכוסה קרח, הרי שלאורך ההיסטוריה הגיאולוגית שלה, סביבותיה עלו באש, כפי שמעידים הממצאים מניתוח מאובני הצמחים שאותרו בשטחה. שריפות היער היו תכופות למדי בתקופת הקרטיקון, והשפיעו על האבולוציה והמגוון הביולוגי באזור זה של הגלובוס.
