(צילום: ירון שרון)
בעידן הנוכחי שבו המודעות למשבר האקלים וההתחממות הגלובלית הולכת וגוברת, יותר ויותר אנשים מבקשים לחזור לשורשים, לחזור לאדמה, להתחבר לטבע כמו שמעולם לא התחברו. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בבחירת מגורים אלטרנטיבית, או בשימוש בחומרים טבעיים ולא כימיקלים, זה יכול לבוא לידי ביטוי בתפריט תזונתי ספציפי, או הקפדה יתרה על מיחזור ושימוש חוזר. כשזה נוגע למייפל (מיטל ברייר) בת 31 ממושב אביאל הסמוך לבנימינה, כל התשובות נכונות ואף יותר מזה.
"לגמרי אני מחבקת עצים, מה לא? כאילו זה די נחמד, סך הכל", היא אומרת לי בחיוך רחב. "בכלל המונח הגיע מקבוצה של אקטיביסטים בארצות הברית שהיו נגד כריתת עצים והם היו פשוט מחבקים את העצים מכל כיוון כדי שלא יוכלו להגיע אליהם ולכרות אותם. ומאז נהיה כזה כינוי גנאי מחבקי עצים", היא מסבירה. "זה כמו להגיד יפי נפש. שזה גם כינוי גנאי, לא הבנתי למה, דווקא זה נראה לי דבר יפה".
ואם היו קוראים לך ככה?
"מחבקי עצים זה כינוי ממש סבבה. אני נושאת אותו בגאווה", אומרת מייפל, שמודה שהיא אינה נעלבת כל כך בקלות. "העצים הם באמת החברים הכי טובים שלי. מגיל מאוד צעיר אני זוכרת שאני ואחותי אהבנו ספר של ד"ר סוס, שיננו אותו בעל פה. זה היה ספר שמדבר על כריתת עצים". אחר כך הגיע השלב של הסרט המפורסם "פוקהונטס" של דיסני. "זה משהו שאנשים עד היום מתחברים אליו לפי דעתי. וזה כבר אז נתן לי את הבסיס למי שאני היום".
כשמייפל התבגרה היא חיפשה לחקור ולהצטרף לקהילה שחיה בהרמוניה שלמה עם הטבע. "חייתי על פירות וירקות כמה שנים טובות, בלי לבשל שום דבר. ממש הרגשתי שאני בהזדהות מלאה עם עולם הצומח ובאיזה ניתוק אפילו מהציוויליזציה. ממש הרגשתי שאני חווה את החוויה של להיות חזירת בר", היא מספרת. "אם מישהו ידליק לי מדורה במרחק ענק, אני אריח אותה ואראה אותה מאוד בקלות וזה יהיה לי מאוד פולשני למרחב. ובאמת פעם יצאתי פעם אחת מצומת בטרמפים והרחתי את הבושם של מישהו שהיה בכלל בצד השני של הצומת".
אז מאיפה החיבור הספציפי לעצים?
"היו כמה נקודות זמן שעצים היו שם מאוד משמעותיים בשבילי. הייתה איזו חרדת נטישה, שעלתה לי והוצפה מול אנשים בקבוצה, ואף אחד לא הרגיש לי שהוא מסוגל לתמוך בי ולהכיל אותי", היא אמרה. אז היא יצאה החוצה והתיישבה ליד אחד העצים ביער. "לא יודעת איך להסביר את זה, פשוט הרגשתי שאף בן אדם לא יכל להיות איתי והעצים כן הצליחו איכשהו להעביר לי את האהבה שלהם", היא מספרת. בפעם אחרת הסתובבה מייפל עם חבר בפרדס חנה. "היינו ממש רעבים ועייפים, ובדרך פשוט הגיח משום מקום עץ תות ענק. והפירות שלו היו ענקיים ומתוקים ברמות מטורפות ואנחנו כל כך התלהבנו כמו שני קופים התחלנו לטפס עליו ולאכול אותו. וברגע הזה פשוט נחת עליי לחן של שיר מרוב התלהבות : "I love you tree you are amazing, I love you tree you are divine".
וככה לטענתה הקריירה המוזיקלית התחילה. היום למיפל יש הרכב עם חומרים מקוריים, שמתעסקים בנושאים של חיבור לטבע, העצמה, חרדת אקלים ואהבה. "הסגנון המוזיקלי הוא סול, גוספל, זה חיבור שהוא יותר סוגד, נגיד את זה ככה", היא מחייכת. "אני רוצה בעזרת המוזיקה שלי לחבר אנשים לעצים ברמה הרגשית. לעצים, לחיות, לסביבה שלהם, לנחלים שלהם. למקום שממנו מגיעים המים והאוכל שלהם, לצורך העניין. ואני חושבת שלהגיד I love you tree זה משהו שהוא מהפכני בתודעה, כי רוב האנשים מתייחסים לעץ שלהם בתור חפץ או משאב".
מייפל מוסיפה ואומרת שהיא באמת מרגישה שיש בין בני אדם לעצים מערכת יחסים של תקשורת ואהבה. "לנו ביולוגית יש יכולת לתקשר איתם שהיא אינהרנטית לנו, בעזרת הטעם של הפירות או הצבע שלהם. אנחנו יכולים לקלוט את הצבע של פרי ממרחק. וככה העץ אומר לי - אני מוכן שיקטפו אותי, אני לא מוכן שיקטפו אותי. זה יהיה לך מזין או שזה יהיה לך אפילו רעיל".
היא ממשיכה לספר על אותו עץ. "אז הרגשתי שעץ התות הזה, שכתבתי עליו את השיר, כאילו תקוע באמצע הצומת, אף אחד לא שם לב אליו ופתאום באו שני אנשים שמעריכים את השפע שלו והוא בעצמו היה באטרף כמונו, ככה הרגשתי", מתארת מייפל. כמה שנים אחר כך, מייפל חזרה למקום המפגש על מנת לבקר את העץ. "לפני הופעה ממש גדולה שהייתה לי אחרי צאת השיר, הלכתי לבקר אותו. היה לי קצת זמן. אמרתי 'היי חמוד', כתבתי עליך שיר, השמעתי לו את השיר, באתי ללכת וקיבלתי מכה בראש מאחד הענפים", היא משחזרת וצוחקת. "כנראה שבאתי בזמן לא טוב".
בין היתר, מייפל פעילה במאבק נגד כריתת עצים בישראל. "יש בחור שמרכז את כמות הבקשות לכריתות עצים בישראל. רק השבוע הוא אסף למעלה מ-5,000 בקשות. אנחנו נמצאים בזמן שינוי אקלים מרחיקי לכת כשאנחנו יודעים בוודאות שלעצים יש תפקיד מרכזי באיזון של האקלים ואנחנו כורתים מאות אלפים של עצים בשנה בישראל".
איך התרומה שלהם באה לידי ביטוי?
"התפקיד של עצים במאזן האקולוגי הוא עצום. הם יכולים לקרר וליצור שינוי של טמפרטורה סביבם בשיעור ממוצע של 5-2 מעלות צלזיוס, זה המון. הם מעודדים משקעים בסביבתם, מטפחים את הקרקע ומייצרים סימביוזות עם עוד עצים ויצורים באדמה. בין היתר, הם גם מחזיקים את האדמה במקום, כשידוע שאחת הבעיות שלנו זה סחף של אדמה טובה לגידולים". הם מפעל שלם, מסבירה מייפל. "הם נושמים פחמן ופולטים חמצן וכשכורתים עץ אז כל הפחמן שהעץ קשר באדמה, משתחרר חזרה לאטמוספרה". בנוסף לכך, עצים הם גם מקור טוב למזון, בית לחיות ולהגנה מפני השמש.
"אני חושבת שהשיח האקולוגי בימנו כיום, אפילו השיח הכי רדיקלי, הרבה פעמים מדבר על עצים מבחינה מספרית בלבד- 'אני צריכה כמות כזאת של עצים' ולא איך העצים מרגישים מה רמת החיות שלהם, מה רמת הבריאות שלהם. הייתי רוצה בחזון שלי לראות אנשים הופכים את העץ מ-IT ל-YOU. ואני חושבת שבאופן כללי בני אדם צריכים ללמוד להיות יותר בנתינה. אני רוצה שתהיה הרמוניה בין כל היצורים. והייתי רוצה להאמין שהמוסיקה שלי תעזור לנו להגיע לשם, ותעזור במאבק להצלת עצים", מסכמת מייפל.
