בני אדם השתמשו בעורות דובים כדי להגן על עצמם מפני מזג אוויר קר במשך 300 אלף שנים לפחות, כך עולה מסימני חיתוך שהתגלו על עצמות המסרק ועצמות המרכיבות את שלד אצבעות הידיים ואצבעות כף הרגל של דוב המערות שנכחד. הממצאים הללו, שנחשפו באתר מהתקופה הפלאוליתית התחתונה בשוונינגן (Schöningen) שבנידרזאקסן (סקסוניה תחתית) - אחת מ-16 המדינות המהוות את גרמניה - מהווים את אחת הדוגמאות העתיקות ביותר מסוג זה בעולם.
את המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Human Evolution, הוביל צוות ארכיאולוגי ממרכז סנקנברג לאבולוציה אנושית וסביבה פלאותית שבאוניברסיטת אברהרד קארל בטיבינגן שבגרמניה, יחד עם עמית מחקר מאוניברסיטת ליידן ההולנדית. "סימני חיתוך על עצמות מתפרשים לעתים קרובות בארכיאולוגיה כאינדיקציה לניצול של הבשר לצרכי אכילה", הסביר איבו וורהייאן מאוניברסיטת טיבינגן, שנמנה על מחברי המחקר. "יחד עם זאת, אין כמעט בשר באזורים של עצמות הידיים והרגליים, כך שבמקרה זה, בהחלט ניתן לייחס את סימני החיתוך המדויקים כל כך, להפשטה זהירה של עורו של דוב המערות, שנשחט בידי בני האדם, בדפוס טבח שדמה לדפוסי הטבח בדובים מאתרים פלאוליתיים אחרים".
מעטה גופם של הדובים בחודשי החורף הקרים מורכב הן משערות חיצוניות ארוכות היוצרות שכבת הגנה אוורירית והן משערות קצרות וצפופות המעניקות בידוד איכותי במיוחד. דובים, כולל דובי מערות שנכחדו, נזקקו למעטה מבודד במיוחד, ששימש אותם בתקופת תרדמת החורף. "סימני החתכים החדשים שהתגלו הם אינדיקציה לכך שלפני כ-300 אלף שנים, אנשים בצפון אירופה הצליחו לשרוד בחורף, בין היתר הודות לעורות הדובים המחממים", אמר וורהייאן, שהשיב בדבריו על השאלה כיצד הושגו עורות הדובים. "שוונינגן ממלאת תפקיד מכריע בדיון על מקור הצייד, כי כאן התגלו החניתות העתיקות ביותר בעולם, כך שישנן כמה אינדיקציות לכך שאנשי המקום צדו את הדובים באותה התקופה".
3 צפייה בגלריה
בני האדם לבושים במעילים שהוכנו מעורם ופרוותם של דובי המערות, כדי להתחמם בחודשי החורף הקרים בצפון אירופה
(איור: Benoît Clarys)
לדברי וורהייאן, אם שרידי בעלי חיים בוגרים מתגלים באתר ארכיאולוגי, פירושו של דבר שמדובר באינדיקציה לקיום ציד. "בשוונינגן, כל עצמות הדוב והשיניים שאותרו, היו שייכות לפרטים בוגרים", הסביר וורהייאן והוסיף כי יש להסיר את עור הדוב זמן קצר לאחר מותו, אחרת מעטה השיער הייחודי ייפגם והעור יהפוך לבלתי שמיש. "לכן, הדובים לא שכבו מתים זמן רב לאחר שבני האדם בזמנו צדו אותם, שכן עורם הופשט מהם".
של פרופ' ניקולס קונארד, ראש פרויקט המחקר בשוונינגן מטעם אוניברסיטת טיבינגן, אמר כי ממצאי המחקר פותחים נקודת מבט חדשה, שכן מיקומם של סימני החיתוך מעידים על כך שדובי המערות נוצלו גם כן עבור עורם. "באותה תקופה, בעלי חיים לא שימשו רק למזון, אלא גם היוו מקור עור חיוני שסייע לבני האדם לשרוד בתנאי קור קיצוניים. לכן, השימוש בעורות הדובים הוא ככל הנראה סימן מרכזי להסתגלות של בני האדם המוקדמים לאקלים בצפון אירופה".
