בדומה לתורת המשחקים של בני האדם, כך גם הפאג'ים (טורפי חיידקים) עושים שקלול של כל האפשרויות העומדות בפניהם ולבסוף מקבלים החלטה מושכלת בטרם יעברו ממצב רדום למצב של התקפה והסתערות על הטרף. כך עולה ממחקר שנערך בהובלת פרופ' אביגדור אלדר מבית הספר שמוניס למחקר ביו-רפואי וחקר הסרטן באוניברסיטת תל אביב, יחד עם תלמידיו ושותפיו ממכון ויצמן למדע. המחקר פורסם בכתב העת Nature Microbiology.
3 צפייה בגלריה
חיידקים המכילים אלמנט פרזיטי "רדום" (בכחול), מתעוררים ונהיים צהובים בנוכחות חיידקים שאינם מכילים את האלמנט (מסומנים באדום). התמונה מתוך המחקר
(צילום: אוניברסיטת תל אביב)
פאג'ים הם וירוסים שתוקפים חיידקים. פאג'ים רבים מסוגלים להימצא באחד משני מצבים: מצב פעיל (ליזיס), שבו הם תוקפים את החיידק והורסים אותו, ומצב רדום - שבו הפאג'ים נמצאים במצב פסיבי בתוך החיידק ומשתכפלים יחד איתו, אך לא מבצעים פעולות הרסניות (ליזוגניה).
החוקרים הסבירו כי פאג'ים מסוג זה צריכים להחליט האם להיכנס למצב הרדום או התוקפני בכל פעם שבו הם מדביקים חיידק חדש. אם הם החליטו להיכנס למצב הרדום, על הפאג'ים להחליט מתי "להתעורר" ולעבור למצב ההתקפי. כמו בכל דילמה, חשוב שההחלטה תתבסס על מידע מוצק ומהימן.
החוקרים הישראלים מסבירים כי עד היום ניכר היה שהמידע המרכזי שעליו מתבססים הפאג'ים בטרם ההחלטה להתעורר, הוא מצבו של החיידק הספציפי שבו הם מתארחים. ההנחה המדעית הייתה שברגע שהחיידק מראה נזקים משמעותיים לדנ"א שלו (מעין "פרפורי גסיסה"), משתלם לפאג' המתארח לעזוב אותו, ולנסות את מזלו בהדבקה של חיידקים שכנים.
המחקר הנוכחי גילה מנגנון נוסף לתקשורת בין חיידקים לווירוסים ולפיו במשפחות מסוימות של פאג'ים התפתחה אסטרטגיה מורכבת יותר של החלטה, מעין "תורת המשחקים של הפאג'ים", שבה המידע שמגיע לפתחו של הפאג' איננו מגיע אך ורק מהחיידק המארח כי אם גם מחיידקים שכנים.
פרופ' אביגדור אלדר הסביר: "כשהווירוס רדום, בתוך התא החיידקי הוא מאלץ את החיידק להפריש כל הזמן מולקולות תקשורת קטנות ששמן ארביטריום, להן הוא מסוגל להאזין על ידי קולטן ייעודי. לפיכך, נוכחות של מולקולות אלו מעידה על כך שהחיידקים השכנים מכילים אף הם כבר פאג'. במקרה כזה, גם אם יש נזק דנ"א, הפאג' נמנע מלעבור למצב התוקפני. מכיוון שכל חיידק יכול להכיל פאג' רדום אחד בלבד, ההחלטה של הפאג' הינה מושכלת – עדיף לתת לחיידק המארח לנסות ולתקן את עצמו ולא 'לבגוד' בו, מכיוון שיתר השכנים כבר 'תפוסים'".
במהלך המחקר, השתמשו פרופ' אלדר וצוותו בשורה של שיטות גנטיות וביו-מולקולריות, שמטרתן לעקוב אחר אותות התקשורת הביוכימית בין החיידקים לפאג'ים. במאמר קודם הראו החוקרים על ידי שימוש בסימון פלואורוסצנטי, כי התקשורת, שבה משתמש הפאג' ומשפחה גדולה של מערכות תקשורת דומות (הידועות באופן כללי יותר כמערכות 'חישת מניין') משמשות לחישה של שכנים קרובים בלבד.
"למעשה, החיידקים פיתחו שתי מערכות תקשורת נפרדות, אחת לתקשורת לטווח ארוך ואחרת לתקשורת לטווח קצר בלבד, המשמשת אותם לחוש במצב של שכניהם המיידיים", אומר פרופ' אלדר, "במקרה של הפאג', התקשורת נשלטת על ידו, וכל מה שמעניין אותו היא האם שכניו הקרובים, אותם הוא יכול להדביק בקלות, כבר תפוסים או לא".
פרופ' אלדר סיכם: "לפני מספר שנים קבוצתו של פרופ' רותם שורק ממכון ויצמן זיהתה לראשונה מערכות תקשורת בין פאג'ים. מערכות אלו היו ידועות זה זמן רב בין פרזיטים מולקולריים אחרים של חיידקים (המכונים פלסמידים). החידוש בעבודתנו הוא ההבנה שפאג'ים משתמשים בתקשורת גם במצב הרדום ובכך שהצלחנו לפענח מרכיבים קריטיים להבנת הדרך בה הפאג'ים משלבים מידע על מצב המארח שלהם ומידע על מצב השכנים. בכך עשינו צעד חשוב נוסף לקראת פענוח עולם התקשורת וה'כלכלה ההתנהגותית' של הווירוסים. לפאג'ים יש יכולת מעולה לבצע עיבוד נתונים מושכל ולקבל את ההחלטה שתוביל להישרדותם המיטבית. יהיה מעניין לראות האם וירוסים של יצורים מורכבים יותר שעומדים בפני החלטות דומות פיתחו גם הם שיטות תקשורת מקבילות".
