בשיתוף קק"ל
על הקופה הכחולה הראשונה לגיוס כספים רשמי הכריז לא אחר מאשר בנימין זאב הרצל כבר לפני 122 שנה. עם רעיון פשוט אך מבריק, החל ההאד-סטארט הציוני הראשון: בקונגרס הציוני החמישי בבאזל הציגו את המיזם שרצו לקדם – הקמת המדינה. כל אחד ואחת יכלו לקחת חלק בתהליך בכל סכום רצוי וכמות התומכים הצטברה לגיוס מימון משמעותי. אך יש הטוענים כי יש לאירוע ההשקה רקע מוקדם יותר. פרופסור צבי הרמן שפירא, אשר רעיונותיו והצעותיו תרמו ליסודה של קרן קימת לישראל הציג כבר ב-1884 קופסת פח שכונתה ביידיש "פושקע" וקרא לחבריו באסיפה של "פועלי ציון" לשלשל לתוכה מטבעות לשם גאולת אדמות ארץ ישראל וסיוע להתיישבות יהודית בה.
מי שסימלה יותר מכל את החיבור העמוק למען אותו רעיון משותף הפכה לימים הקופה הקטנה של קק"ל. "הקופה, שעליה צוירו מפת הארץ הצבועה בחלקים שנגאלו וסמל מגן דוד, פוזרה בגני ילדים, בבתי ספר ובמוסדות רבים", מסבירה אפרת סיני, מנהלת תחום ארכיונים בקרן קימת לישראל ומוסיפה: "ושימשה לאיסוף כספים למען רעיון משותף שאיחד את היהודים בכל רחבי העולם – פיתוח אדמת הארץ, נטיעת יערות, הכשרת קרקע לחקלאות והתיישבות".
7 צפייה בגלריה
ילדים במרכז שדה ציפורי שמים מטבע בקופה הכחולה.
(צילום: מיכאל חורי ארכיון הצילומים של קק"ל)
בשנת 1904 החל ייצור תעשייתי של הקופה בישראל, שזכתה לכינוי "הקופסה הכחולה" בשל המתכת הכחלחלה שממנה יוצרה הקופה הראשונה. סיני משתפת שמי שהיה היצרן הראשון של הקופסאות הכחולות בארץ הוא אלפרד זלצמן, יהודי אוסטרי שהיגר ארצה פתח בשכונת בקעה בירושלים מפעל ליצור מוצרי פח והיה ליצרן הרשמי של הקופסאות הכחולות, שלפני כן יוצרו בחו"ל. אלפרד זלמן היה מותג רציני, שבין היתר ייצר גם קופסאות למפעלי הביסקוויטים הנוסטלגיים 'פרומין' ו'הדר'".
רותי הולצמן, ביתו של אלפרד, נזכרת שגם היא, כמו שאר הילדים בגן, שמה בכל שישי שתי פרוטות בקופה. "בכל שבוע התקיים טקס שבועי סביב הקופה הכחולה, בדרך כלל בקבלת שבת ובערבי החגים. ניגשנו בזה אחר זה ושילשלנו חלק מדמי הכיס לקופה. כולם הכירו את הקופסה וידעו שאבא שלי מייצר אותה בבית החרושת. אני מאוד גאה ומבינה שזאת הייתה תרומה ענקית".
7 צפייה בגלריה
ייצור קופסאות כחולות בירושלים בשנת 1949.
(צילום: אברהם מלבסקי, באדיבות ארכיון הצילומים של קק"ל )
הקופה הכחולה שזורה בהיסטוריה של המדינה, אך גם בהיסטוריה האישית של כל קהילה ומשפחה יהודית. כל קופה, בארץ ובעולם, מקפלת בתוכה סיפור אישי ומיוחד ואפשר לראות זאת דרך העיצובים המיוחדים של הקופות שאפיינו כל תרבות וגם מהסיפורים המרגשים שהגיעו ברבות השנים לשליחי קרן קימת לישראל ברחבי העולם.
"מה שאני אוהבת בקופה הוא הרעיון שכל אחד יכול לתת. כל גרוש חשוב", משתפת יהודית פרל-שטרסר, שליחת קק"ל לשוויץ ואוסטריה ומוסיפה שלמרות העיצובים המגוונים, בדרך כלל המשותף לכולן הוא סמלי המגן דוד ומפת ישראל שפונים לרגש ולאמונה בעשייה הציונית. חלק מהקופסאות היו בצבעי כחול, לבן או נחושת, בציפוי עור וגם היו קופסאות נייר מתקפלות. בהולנד למשל, ב-1913, עיצבו קופסה בצורת ספל בירה והיא שימשה לאיסוף תרומות בפאבים. "התמונות שנמצאות על הקופה מסמלות חלום שהתגשם. אני חושבת שזה מבדיל אותנו מארגונים אחרים, כי אנחנו מאוד מזוהים עם הסמל הזה וכל קופה יכולה לספר סיפור שלם על קהילה", מסבירה פרל-שטרסר.
7 צפייה בגלריה
ירושלים - תלמידי בית ספר ביום סרט של קק"ל - כחודשיים לאחר קום המדינה (תמוז תש"ח).
(צילום: אפרים אילני)
"הקופה הכחולה איפשרה ועדיין מאפשרת לא רק לבעלי הממון להתחבר לארץ ישראל, אלא לכל יהודי", אומר רוני ויניקוב, מנהל החטיבה לגיוס משאבים וקשרי חוץ בקק"ל "החל מילד בכיתה א' בבית הספר היסודי שמתחיל להכיר את המושג, להביא את הרובל או את הסנט לקופסה וזו הדרך שלו לתמוך ברעיון שנמצא בארץ רחוקה מעבר לים", הוא מוסיף, "מה שמאפיין את קק"ל, שאנחנו עושים מגבית אנונימית ופתוחים לכולם, לא משנה מה המעמד הסוציואקונומי וההכנסה של אותו אדם".
בזכות הקופה הצליחה קק"ל במהלך השנים לחבר לארץ ישראל מיליוני תורמים מכל רחבי העולם – ובכל המעמדות. ויניקוב משתף שבאחד מאירועי גיוס הכספים בקהילה היהודית בדרום אמריקה הוא שם לב לאדם מבוגר מאוד שנראה לא בקו הבריאות. "אני רואה שליד אחת הקופסאות עומד אדם מבוגר, ידיו רועדות ולפי הביגוד אפשר לזהות שהוא לא מגיע ממשפחה בעלת אמצעים. אני רואה שידו הרועדת מוציאה מהכיס את כל התכולה והוא משלשל את כל המטבעות שהוציא לקופה. זה היה נראה כאילו הוא שם את כספו האחרון. אני ניגש אליו והוא אומר לי: "בני, אתה לא מבין. אתה נותן לי את ההזדמנות היחידה להתחבר למדינה שלי. במצבי לא אשרוד טיסה ארוכה אבל אני רוצה לגעת באדמה. זה שאני נוגע בקופסה – כך אני מרגיש שאני בישראל נוגע באדמה ליד ירושלים".
"מאז אני מבין - אם אני יכול להגשים חלומות כאלה לאנשים באמצעות קופסה קטנה מפח – דיינו. עשינו את שלנו", אומר ויניקוב התרגשות.
"תורמים מתקשרים ואומרים שהקופסה שלהם מלאה"
עד היום נמצאת הקופסה במוסדות ברחבי העולם, ובשנים האחרונות נראה שהיא חזרה למרכז הבמה. "תורמים מתקשרים ואומרים שהקופסה שלהם מלאה ואם נוכל להגיע לאסוף. רק לפני שבועיים הגיעה אימא עם הילדים שלה - הקופסה שלהם התמלאה והם ביקשו למסור לנו את תכולתה", משתפת פרל-שטרסר ומוסיפה: "אני חושבת שהקופה הזו מלאת אמוציות. זה מאפשר לבטא את הקשר שלך למדינה, להראות שאכפת לך וזה מסר חינוכי חשוב".
המעבר לדיגיטל, כדבריה, גרם לאנשים להתגעגע לדברים מוחשיים. "אתה יכול לגעת בו, לספר עליו, להרגיש את החיבור". ויניקוב מוסיף לדבריה ואומר: "אנחנו מתרימים בכל האפיקים – גם דרך האינטרנט, גם דרך לשכות קק"ל שנמצאות בכל רחבי העולם. אנחנו עדיין מרגישים שהקופה הכחולה היא המנצחת, בין אם זה בית כנסת או בית ספר יהודי או כל מוסד אחר – הקופה היא סמל מאחד. סמל שמלווה את בניין הארץ מזה 122 שנה והיהודים מתלכדים סביבו. היא משמחת המון ילדים ובני נוער ועושים סביבה פעילויות חינוכיות ומעבירים את הנושא מדור לדור, את הערך החשוב של צדקה בשביל המדינה, כדי שנמשיך לבנות את ישראל".
מעבר לתרומות הכספים, הקופה הכחולה הפכה עם השנים גם לאמצעי חינוכי והסברתי. ויניקוב מסכם ואומר: "העולם שלנו מלא בלא מעט ציניות ולא מעט חוסר אמונה במוסדות הציוניים ואני רוצה לומר שהציונית עדיין לא מתה. אני מבקר המון בחול ושומע שלל שפות, פוגש הרבה יהודים בכל הגילים, יש לנו ארץ נהדרת ואנחנו צריכים לשמור עליה".
וכעת: בקרן קימת לישראל מבקשים לאסוף את אותם סיפורים מיוחדים ומרגשים על הקופה. יש לכם קופה כחולה ומיוחדת? כזו שיש לה עיצוב ייחודי או סיפור מיוחד סביב המקום ממנו הגיעה, כזה שכל המשפחה כבר מכירה? זו ההזדמנות לשתף את קק"ל.
7 צפייה בגלריה
הקופה הכחולה של קק"ל
(צילום: דרור ארצי סוכנות ג'יני, באדיבות ארכיון הצילומים של קק"ל )
בשיתוף קק"ל
