את מדגמי הבחירות ראה מור גלבוע, מנכ"ל עמותת צלול, בבית עם חברים, כשהוא בעיצומן של ההכנות ליציאה לוועידת האקלים במצרים. למרות ההתרגשות מהוועידה החשובה, על השמחה העיב צל. "תוצאות הבחירות מביאות איתן חשש כבד", אומר גלבוע בראיון, הראשון שלו מאז כניסתו לתפקיד. "המאבק במשבר האקלים ובמשבר הסביבתי יידחק מסדר היום של הממשלה החדשה. הנושאים הסביבתיים נעדרו לחלוטין ממערכת הבחירות האחרונה, ונציגים בולטים של התנועה הסביבתית נדחקו החוצה מהכנסת. כבר עכשיו יש חשש כבד שלא יהיה מי שיישא באומץ את המאבק למען סביבה בריאה ונקייה מזיהומים".
גלבוע צודק. הנושא הסביבתי אכן נעדר לחלוטין מהבחירות האחרונות. בזמן שוועידת האקלים בשארם א-שייח התקרבה בצעדי ענק, נדמה כאילו ישראל הדחיקה את הצעדים שעליה לנקוט למניעת משבר האקלים ולהסתגלות אליו. "דווקא עכשיו, כשיותר מתמיד נדרשים מהלכים אמיצים ומרחיקי לכת", אומר גלבוע, "נראה שאנחנו ניצבים מול ממשלה וכנסת שספק אם יהיו בה קולות חזקים ונחושים להגנת הסביבה ובריאות האדם. הישגים דרמטיים שהשגנו בשנים האחרונות כמו ביטול עסקת שינוע הנפט של קצא"א, שמאיימת לפגוע אנושות בים האדום ובים התיכון, ביטול מיסוי החד־פעמי והרחבת חוק הפיקדון, חוק האקלים, סגירת בתי הזיקוק בחיפה ומימוש המחויבות של ישראל למשק נטול פחמן עד 2050, נמצאים בסכנה".
ערפל מאוד גדול
הוא בן 48, רווק, מתגורר בתל-אביב. לאחרונה, זמן קצר אחרי כניסתו לתפקיד מנכ"ל עמותת צלול, נפרד מבן זוגו, פרידה שעצרה מהלכים להביא ילד לעולם.
חשבת האם אתה רוצה להביא ילד לעולם כזה?
"זו שאלה טובה. הייתי בניסיונות להביא ילד. עם בן הזוג האחרון שלי היה דיבור, למרות שאני לגמרי לא חובב את הדרך. לזוגות גייז אין הרבה אופציות שהן לא פונדקאות. ביני לבין עצמי אני בחרדה מאוד גדולה, כי אני מרגיש שהילדים שמביאים אותם לעולם נולדים לתוך מציאות די נוראית, נולדים לתוך עתיד שאפשר לומר שהוא לא ודאי, עם ערפל מאוד גדול. המדע לא בחוסר ודאות ביחס לעתיד אלא בוודאות די גבוהה: אנחנו הולכים למציאות אקלימית נוראית. ואת זה אומר המדע, לא עתידנים או קוראים בקלפים. גם בישראל ובכל העולם. עליית המפלס, מופעי מזג אוויר קיצוניים שיביאו לגלי הגירה המוניים וזיהומים שישפיעו על חייהם של מיליארדים. יש פה את המקום האישי, בתור בנאדם שמחליט להביא ילד לעולם, מה אתה עושה כשאתה יודע את כל הדברים האלה. אני פתרתי עם עצמי את המקום".
איך פתרת את זה?
"בשיחה עם מישהו נפל לי האסימון. להביא ילד לעולם זו איזושהי אמירה של תקווה. שאת מאמינה. שאת אופטימית ביחס לעתיד. ומכיוון שאני אופטימי חסר תקנה, אז זה שיכנע אותי. זה עדיין מאוד־מאוד מפחיד אותי וכרגע לא על הפרק. אבל זה לא משהו שאני שולל על הסף. לפחות לא בשלב הזה".
זו החלטה לא פשוטה.
"אל מול כל התחזיות ומה שהמדע מספר לנו, שאנחנו לא הולכים לכיוון הנכון, ואין אפשרות לעולם לעצור ב-2030 את ההתחממות על 1.5 מעלות, אין סיכוי, אנחנו לא נכנעים. זה לא שיש לנו אפשרות לעשות משהו להימנע מנקודת האל־חזור. זה בלתי נמנע. ועדיין אני, ולא רק אני, רבים שיודעים את זה, זה לא מרפה את ידינו. אנחנו לא אומרים, אוקיי, זה מה שזה ואני אעשה משהו אחר.
"פעם דיברתי עם חבר על אהבה. והוא מיואש מאהבה. אמרתי לו שגם אם יבוא מישהו מהעתיד ויאמר לי מור, תקשיב, אין סיכוי בעולם שתתאהב, אתה לא תמצא אהבה בחיים שלך, הייתי בעתיד ואני יכול לומר: זה לא יקרה לך. גם אם הוא היה מגיע ואומר לי את זה, לא הייתי מפסיק לנסות למצוא אהבה. למרות שאני יודע ושומע את התחזיות האפוקליפטיות, אני, שנגוע בחיידק הזה, אני לא חושב שאני יכול לשבת ולא לעשות כלום. כי אני מאמין שיש ערך למה שאנחנו עושים. שככה או ככה זה בסוף ישרת את האנושות ואותנו. ואני גם מקווה שנצליח ככל שאנחנו יכולים. אבל זה מייאש.
"אם מדינות היו מתייחסות למשבר האקלים כמו שהתייחסו לקורונה, והיו אומרות שחייבים לטפל בזה, הנושא הזה היה מתקדם בצורה דרמטית. זה מבאס שאנחנו עדיין צריכים להילחם מול משרד האנרגיה על דברים שברורים מאליהם. למה אנחנו צריכים להילחם כדי שתהיה תוכנית חירום נורמלית להגנה על הים? זה לא ברור? אתם לא יודעים שיש לנו חמישה מתקני התפלה וכמעט כל המים של מדינת ישראל באים משם? ראיתם את אסון הזפת. ועדיין, משרד האוצר מגלגל את האחריות למשרד להגנת הסביבה.
"אנחנו עדיין ממשיכים במקומות מסויימים להיאבק על אותם דברים שאנחנו נאבקים כבר עשרות שנים. כשנכנסתי לתנועה הסביבתית היינו עם 1% אנרגיה מתחדשת. היום אנחנו עם 8%. אבל מה? אנחנו ב-2022. עוד מעט 2023. ישראל. הייטק ניישן. קלינטק ניישן. 360 יום שמש בשנה. זו הבשורה? וממשיכים עם קידוחי גז ונפט, וכריש ותנין ועוד מאגר ועוד מאגר. זו הבשורה שלנו לעולם?"
"אזרחים יכולים להשפיע"
גלבוע מתגורר בצפון תל-אביב, לא רחוק מהים. לפני חודשים אחדים נכנס לתפקיד מנכ"ל צלול, שנוסדה ב-1999 כחלק מהמאבק להצלת שונית האלמוגים במפרץ אילת ופעלה להוצאת כלובי הדגים במקום. מאז שונית האלמוגים נמצאת במגמת התאוששות, אם כי היא מתקשה להתאושש לאחר סערת חורף 2020. העמותה עסקה רבות בהגנה על החופים, מי הים התיכון ומפרץ אילת. כעת על שונית האלמוגים יש איום נוסף: הסכם שינוע הנפט של קצא"א עם איחוד האמירויות.
"תמיד הייתי בנאדם מאוד מעורב חברתית", הוא מספר. "אבל זה לא היה מקצוע. מתישהו, בגלל ששכרתי דירה ליד כיכר דיזנגוף בתל־אביב לפני 15 שנה, לא הבנתי מה הסיפור של הכיכר, כתושב שרואה מפגע שהעירייה לא עושה איתו כלום. היה לי חבר שעבד בחברה להגנת הטבע, עשה תואר שני בתכנון ערים, ואמרתי לו שיום אחד אעמוד על הכיכר ואחתים אנשים כדי להוריד אותה חזרה, כמו שהייתה פעם. הוא אמר שזה רעיון מצויין. הקמנו את החזית להורדת כיכר דיזנגוף ובמשך כמה שנים עשינו קמפיין ומהלכים אקטיביסטיים יפים, ששמו את הנושא על סדר היום. כל מה שלמדתי על אקטיביזם למדתי שם. הייתי בשוק שאזרחים יכולים להשפיע ולשנות".
גלבוע נחוש שצלול תמשיך להיות ארגון מוביל ודומיננטי יחד עם ארגוני הסביבה המשמעותיים והמשפיעים בארץ. מאז הכניסה שלו לעולם האקטיביזם הוא מזהה שינוי. "המציאות השתנתה. העולם השתנה. השיח השתנה. בעיקר ביחס למשבר האקלים ולדחיפות שהוא מייצר סביבו. זו תחושה של חירום, בין אם אנשים מבינים אותה או לא. הקשב של הציבור וגם מול מקבלי ההחלטות שונה. למרות שבסופו של דבר, זה לא תמיד מצליח להיות מתורגם לשינויי המדיניות שאנחנו רוצים. אבל רואים התקדמות.
"לפני למעלה מעשור נאבקנו על שבילי אופניים בתל-אביב. 15 שנה אחורה המציאות לא הייתה דומה למה שאנחנו רואים היום. לא ביחס לזה, ביחס לפלסטיק חד־פעמי, הרחבת חוק הפיקדון, חוק השקיות ועוד. התחבורה הציבורית עברה מהפך מאוד־מאוד גדול. כשהתחלתי את הדרך שלי בארגון מגמה ירוקה אני זוכר שנאבקנו על זה שייתנו להעביר רב קו, שהנהג לא ימכור כרטיסים. העולם התקדם ואנחנו עדיין מרגישים שאנחנו מנסים להדביק פער של עשרות שנים. אבל התפקיד שלנו זה לדאוג שהדברים שנלחמנו עליהם לפני 15 שנה לא יישארו רק שם. שזה לא ייגמר רק בפלסטיק חד־פעמי. שישקיעו משאבים בתחבורה ראויה ובאלטרנטיבה אמיתית לרכב פרטי, אם כי לא נראה שאנחנו הולכים לשם. היום אנחנו נמצאים במקום בו לכאורה התקבלה החלטה לפנות את בתי הזיקוק תוך עשור. האם זה באמת יקרה? האם לא תבוא ממשלה חדשה שתבטל את ההחלטה הזו? הדברים האלה שרירותיים. זה לא מעוגן".
צעדי גמילה אמיצים
בימים אלה, כאמור, גם חילופי השלטון טורדים את מנוחתו. "אסור שההגנה על הסביבה תהיה נושא שנוי במחלוקת. זה מסוכן, שגוי ולא נכון. הגנת הסביבה חייבת שגרירים חזקים גם בימין ויכולה להיות הנושא שמאחד את כל האוכלוסיות שחיות כאן במרחב. הפוטנציאל שיש במקום הזה הוא עצום וכל איום הוא גם הזדמנות אדירה לשינוי", הוא אומר.
"נושאים דרמטיים, כמו חוסר מוכנותה של ישראל להיערכות לאסונות נפט ודלק בים וקידום חקיקה בנושא, גרירת הרגליים המטורפת של ישראל בקידום אנרגיות מתחדשות ובלימת המשך חיפושי הגז והנפט, הן צעדים הכרחיים שממשלת ישראל החדשה חייבת לקדם. אנחנו מזהים מחסור מדאיג בחברי כנסת חדשים שהנושא הסביבתי מדאיג ומטריד אותם.
"ממשלת ישראל הנכנסת חייבת להכיר במשבר הסביבתי, הזיהומי והאקלימי כאיום בטחוני לנו ולעתידנו כאן. רק כך ישראל תוכל להגיע בבטחה לעשורים הבאים, בהם השפעות משבר האקלים על אזורנו רק יילכו ויתגברו. הסביבה חייבת עוד ועוד שגרירים בכנסת. נושאים רבים שעומדים על סדר היום הסביבתי משפיעים על כולנו, מימין ומשמאל, ואין שום הגיון שרק צד אחד במפה הפוליטית יוביל את המאבק למענם. חברות וחברי הכנסת החדשים חייבים להבין את האיום הממשי שחוסר המוכנות לחירום בים יוצר על מי השתייה שלנו, ש־75% מהם מקורם במי ים מותפלים. חייבת להיות הבנה שהפתרון למשבר הזיהום, שמקורו בפלסטיק חד־פעמי, חייב להגיע מצעדים אמיצים שיגמלו אותנו מהשימוש בו, אך לא יובילו להתנגדות כה עזה מהשכבות המוחלשות ביותר שממילא נפגעות מהשימוש הרב בו".
