אורטל צבר, צלמת טבע, צילמה לאורך השנים יעלים נובים במצפה רמון, ויצאה עם תוצרים מקסימים.
"בשעות בוקר מוקדמת, עוד לפני הזריחה, עולה עדר קטן של יעלים מהשכונות הוותיקות במצפה רמון לכיוון מרכז המבקרים. הם עולים בזהירות בודקים את הסביבה ומדלגים בין הצוקים בקלילות. מזה שנים אני עוקבת ומצלמת יעלים במצפה רמון. החייה האצילית הזו מעוררת בי השראה ואני אוהבת לעקוב אחר תנועתה ואורחותיה ולתעד אותה", ציינה צבר.
לדבריה, "צפיה ביעלים בסביבתם הטבעית היא חוויה יוצאת דופן. בשעות הבוקר והערב הקרירות יותר הם יוצאים לרעות ולטפס בזריזות על המדרונות. עם זאת, חשוב לשמור על מרחק מהיעלים ולא להפריע להתנהלותם הטבעית. ציד לא חוקי והפרעה לבתי גידולם עדיין מהווים איום על האוכלוסייה".
צבר הוסיפה ליעל הנובי יש פרווה בהירה המספקת לו הסוואה טובה בנוף המדברי, וקרניים מתעגלות ארוכות של הזכרים. רגליו השריריות וכפות רגליו המותאמות למשטחים תלולים מאפשרות ליעלים לטפס ולדלג בזריזות על פני הצוקים והמצוקים במדבר. הם ניזונים בעיקר מצמחייה דלילה האופיינית למדבר ומוצאים מקורות מים בטבע שעוזרים להם לשרוד את החום והיובש.
לפי רשות הטבע והגנים, היעל הנובי היה נפוץ בעבר בעיקר במזרח התיכון ובערב הסעודית. בישראל שרד עם קום המדינה מספר מצומצם של יעלים במדבר יהודה. בעקבות מאמצי שימור, החלה אוכלוסיית היעלים להשתקם והתפשטה. כיום, היעל הנובי מתקיים בעיקר במדבר יהודה, בנגב ובהרי אילת, ובשל מאמצי שימורו ניתן למצוא פרטים גם ברמת הגולן. בסך הכל – בכ-1,200 בישראל, וכ-4,000 פרטים בעולם. היעל הנובי נמצא בסכנת הכחדה עולמית.
חלק מהסכנות שעימן מתמודדים היעלים הן פגיעה בבתי גידול, בצורות, ציד ואכילת תוצרי מזון אנושיים כגון שקיות פלסטיק, שלעיתים מוצאים בגופם בניתוחים שלאחר המוות.
יעל נקבה מסוגלת להמליט גדי אחד, ואם היא מבוגרת ומנוסה, מצבה הגופני טוב והיא מצויה בתא שטח שבו מזון טוב היא תמליט תאומים. בשנה שחונה המלטות מעטות ושרידות הגדיים נמוכה. ההמלטה מתרחשת באביב והייחום הוא בסתיו לפני רדת הגשמים, כך שהיעלה בעצם “מהמרת” על מצב הצומח לאחר שירדו הגשמים – אם לא להמליט או אם להמליט גדי אחד או תאומים. הגדי יונק בעיקר בשלושת השבועות הראשונים אבל נשאר עם האמא עד הגדי הבא. הזכרים כשגדלים לרוב עוזבים את העדר כאשר גדלים ומנסים מזלם. הנקבות לרוב נשארות בעדר.
ביעלים נצפו "גני ילדים" בהם מספר נקבות מרכזות את הגדיים יחד ומשאירות נקבה או שתיים שישמרו על הצעירים, באזור מוגן במצוקים. כך מתאפשר לנקבות האחרות לרעות באזורים מסוכנים יותר. עם התבגרותם ניתן לראות "משחקים" של הגדיים בהם הם מחכים את הבוגרים במשחקי מלחמות וכך כבר בגיל צעיר בוחנים את כוחם מול שאר בני גילם.
משקלו של יעל נובי זכר 60-52 ק”ג. משקל הנקבה 40-23 ק”ג. אורך הקרניים אצל הזכר הוא עד 130 ס”מ ואצל הנקבה עד 40 ס”מ. ליעל הנובי פרוות חורף עשירה יותר במרכיב הצמרי (אך אינה דומה לפרוות היעל ההימלאי, שעובייה 20 ס”מ). בקיץ הפרווה דקה ומבריקה, ומחזירה חלק ניכר מקרינת השמש. בשעות החמות היעלים נחים בצל, ולפני רביצה הם חופרים ברגליהם הקדמיות ומסלקים את השכבה העליונה של הקרקע החמה.
