תניני היאור מגיבים למגוון של קולות בכי ומצוקה של שני מיני קופי שימפנזה צעירים ושל תינוקות אנושיים, שהושמעו באמצעות רמקולים. ככל שהתגברו הקולות, כך פירשו אותם התנינים כאות מצוקה רבה יותר ותגובתם הפכה תדירה ותקיפה יותר. כך עולה ממחקר שערכו חוקרי ביו-אקוסטיקה מאוניברסיטת סנט אטיין ומאוניברסיטת ליון בצרפת.
תנין היאור הוא טורף המים המתוקים הגדול ביותר באפריקה. אורכו הממוצע של תנין בוגר נע בין 5-4 מטרים, אם כי אורך גופו של התנין גוסטב מבורונדי (שידוע גם בהיותו אוכל אדם קטלני) הינו 6.1 מטרים. יחד עם זאת, תנין היאור הגדול ביותר שממדיו נמדדו בדיוק טוב הוא זכר בוגר, שניצוד בטנזניה, שממדי גופו היו אורך גוף של 6.45 מטרים ומשקל של 1,090 ק"ג (לשם השוואה משקלו של זכר בוגר של תנין היאור נע סביב 225-750 ק"ג).
במחקר שפורסם בכתב העת Proceedings of the Royal Society B: Biological Sciences, בדקו החוקרים את תגובותיהם של תניני היאור להקלטות בכי שהושמעו להם ב-CrocoParc באגאדיר שבדרום-מערב במרוקו - הפארק הזואולוגי היחיד של תנינים במדינה - שם נמצאים 325 תניני יאור.
מחקרים קודמים הראו שתנינים הופכים ערניים יותר כאשר טרף פוטנציאלי משמיע צלילי מצוקה, מה שגורם להם לנוע לעתים קרובות לעבר מקור הצליל בניסיון להשיג ארוחה קלה במאמץ נמוך. במחקר החדש שנערך במרוקו, תהו החוקרים האם תנינים יגיבו באופן דומה גם כלפי פרימטים, שלאו דווקא מהווים את הטרף שלהם.
כדי לגלות זאת, הם אספו מקבץ של הקלטות קולות בכי או קריאות מצוקה, כשאוסף ההקלטות כלל צלילים של שימפנזה מצוי, שימפנזה ננסי ותינוקות בני אדם בעוצמות משתנות (ההקלטות האנושיות כללו תינוקות ופעוטות בני 4 ומטה שבכו במרחב הביתי ובעת שקיבלו חיסונים).
בשלב הבא יצאו החוקרים אל CrocoParc במרוקו, שמאכלס כאמור יותר מ-300 תנינים. בפארק זואולוגי זה רשאים התנינים להסתבובב בחופשיות על פני שטח הפארק, כך שתתקבל אצלם התחושה הקרובה ביותר למחייה בטבע הפתוח. לאחר מיקום הרמקולים ברחבי הפארק, השמיעו החוקרים את רצף ההקלטות ובחנו את תגובתם של התנינים.
החוקרים שמו לב כי תניני היאור שחיים בפארק נמשכו יותר מכל אל בכי התינוקות שהיו במצבי המצוקה הגדולים ביותר, כאשר התגובתיות הלכה וגברה ככל שעלתה רמת הלחץ והבכי, שכן הדבר היווה עבור התנינים את מצוקתו הגדולה של טרפם. החוקרים העריכו את תגובת התנינים על סמך האחוז היחסי של הפרטים אשר הגיבו להקלטות שהושמעו.
למרות שלא נערך רישום מדויק של חלוקת התגובות על פי מין, נמצא כי גם זכרים וגם נקבות סובבו את ראשם או נעו לעבר מקור קולות הבכי, כשחלקם הגיעו עד לכדי נשיכת הרמקולים. החוקרים גילו בנוסף שהתגובה של הזוחלים הגדולים הייתה מותנית בעוצמת הקולות ששמעו, שכן רק כחמישית מהתנינים הגיבו להקלטות של תינוקות אנושיים שהיו במצוקה קלה, בעוד כשליש מהתנינים הגיבו להקלטות של תינוקות שהיו נתונים במצוקה קשה.
"המחקר שערכנו כמובן לא אומר שלא ניתן למשוך את תשומת ליבם של תנינים על ידי אותות אחרים מלבד קריאות מצוקה וקולות בכי - זאת מכיוון שהם ציידים אופורטוניסטים. יחד עם זאת, ממצאי המחקר מראים שהנכונות של בעלי חיים אלה להגיב עולה עם נוכחותם של מאפיינים אקוסטיים אשר מהווים רמות מצוקה משתנות, כשהתנינים מפרשים זאת כהזדמנות לתקוף יצור חסר ישע ורחוק מהגנה הורית", אמרה ג'ולי תבנה מאוניברסיטת סנט אטיין, שנמנתה על צוות המחקר.
