הרפואה המצרית העתיקה מעוררת השראה ומרתקת חוקרים ואנשי רפואה עד עצם היום הזה. ספר חדש שיצא החודש לאור מספק נקודת מבט מהצד של המטפלים, אך גם של המטופלים. מחבריו מדגישים כי חשוב להכיר ולהעריך את תרומת הרפואה המצרית העתיקה, שכן מיומנויות המטפלים לפני 3,000 שנים ויותר, הותירו חותם בל יימחה על ענף הרפואה.
הרפואה והרוקחות במצרים העתיקה נחשבו מתקדמות לאותה תקופה. הרמה המקצועית והידע הרפואי אליה הגיעו הרופאים דאז הייתה גבוהה, בעיקר נוכח העובדה שהם פיתחו מיומנויות שנחשבו פורצות דרך.
4 צפייה בגלריה
כריכת הספר 'רפואה ושיטות ריפוי במצרים העתיקה' מאת פרופ' אן רוזלי דייוויד וד"ר רוג'ר פורשו
(צילום: Liverpool University Press)
"אם קלאופטרה השביעית, שהייתה מלכת מצרים העתיקה והאחרונה בשושלת תלמי המוקדונית ששלטה במצרים התלמיית במשך קרוב ל-300 שנים, הייתה מוכשת על ידי נחש, הרי שהיא הייתה בידיים בטוחות", אמרו פרופ' אן רוזלי דייוויד וד"ר רוג'ר פורשו מאוניברסיטת מנצ'סטר, שספרם "רפואה ושיטות ריפוי במצרים העתיקה" מספק לקוראים את נקודת המבט של הרופאים והמטופלים גם יחד.
הספר סוקר בין היתר את הטיפולים שהוענקו במקרי הכשת נחש, בהסתמך על הכתוב בפפירוס של ברוקלין - פפירוס רפואי שנחשב לאחד הכתבים העתיקים ביותר שהשתמרו (מתוארך לסביבות 450 לפנה"ס). כמו כן, מופיעים בספר גם דרכי ההתמודדות של המצרים הקדמונים עם הזדקנות, גישתם לעיוותים ולנכות, רקיחת קוטלי חרקים וחומרי הדברה ואף דרכי טיפול בטראומה.
טיפול רפואי במצרים העתיקה היה זמין לגברים, נשים וילדים מכל המעמדות החברתיים. הטיפולים השונים הוענקו במגוון מקומות, לרבות מקדשים, אתרי עבודה ואזורים מיושבים. בניסיון לצמצם את סכנת ההכשה וההרעלה על ידי נחשים ועקרבים, התפללו המצרים לסחמת', שעל פי המיתולוגיה המצרית הייתה הודפת מחלות, וכוהניה עזרו בטיפול בחולים.
לחשים קסומים נועדו לשם הרחקת נחשים, אך גם כאמצעי ריפוי, זאת בנוסף לטיפולים מעשיים, שחלקם היו כואבים, אם כי יעילים. לטענת החוקרים, שימוש בבצל, בתרכובת טבעית מבוססת מלחים הנקראת נתרון (Natron) ובשיטות חבישה וחיתוך, שימשו את רופאי מצרים הקדמונים לטיפול בהכשות נחשים ועקרבים.
למרות שמחקרים קודמים של אגיפטולוגי אוניברסיטת מנצ'סטר דחו את הטיעון לפיו המלכה קלאופטרה השביעית מתה בשל הכשת נחש, הרי שהכשות עקרבים ונחשים נחשבו לסכנה נפוצה במצרים העתיקה. הפפירוס של ברוקלין מגולל בתוכו תיאור נחשים שונים שנמצאו באותה תקופה, כמו גם את מגוון הטיפולים בהם (יחד עם טיפולים בעקיצות עקרב ועכביש). אמצעי הטיפול כללו בין היתר חיתוך בסכין (פעולה שנועדה להגביל את ספיגת הארס בגופו של המטופל), ביצוע חבישה במטרה למנוע את התפשטות הארס ושימוש בתרכובת נתרון - בה השתמשו בין היתר גם לחניטת גופות בשל יכולתה לספוח נוזלים או לשימור דגים ובשר - לטובת חיטוי והפחתת נפיחות באזור ההכשה (ואדי אל-נטרון שבמדבר המערבי, מערבית לדלתא של הנילוס, היה מקור המינרלים מהם הוכנה התרכובת).
כמעט 100 מרשמים מופיעים בפפירוס ברוקלין, רבים מהם ממקור צמחי, בעיקר בצל שנחשב לנפוץ ביותר מכיוון שהחומצה הסולפונית שבו, אותו כימיקל הגורם לאדם הקוצץ בצל לדמוע, הייתה מרתיעה נחשים ומסייעת בטיפול בהכשתם. "לאורך חלק ניכר מההיסטוריה שלה, למצרים העתיקה הייתה השפעה פוליטית, צבאית ותרבותית ניכרת על אזורים שכנים. מערכת הבריאות המצרית הייתה מתקדמת ומוצלחת, לא כל שכן בפיתוח דרכים חדשניות ומצילות חיים בטיפול בהכשות נחשים. למרות שזכו לשבחים רבים בעת העתיקה, הרי שהישגיה הרפואיים לרוב אינם זוכים להכרה מלאה כיום. רפואה מצרית עתיקה זו באה לידי ביטוי אפילו בפרקטיקה של ימי הביניים ומאוחר יותר באירופה, כאשר חלקה אף מבוצע הלכה למעשה ברפואה המערבית המודרנית", אמרה פרופ' דייוויד.
פרופ' פורשו הוסיף: "מעניקי טיפול רפואי בכלל ורופאים בפרט, נחשבו חיוניים למערכת הרפואית המצרית, הודות למגוון רחב של שיטות טיפול אותן העניקו למטופלים. סוגים מסוימים של טיפול רפואי, הכשרה ותרגול בוצעו במקומות שונים כולל מקדשים וארמונות, ערים וכפרים, שדות קרב ואתרי בנייה, כמו גם ביצוע ניתוחים והענקת טיפול תרופתי וטיפולים מאגיים בהם נעשה שימוש בתחבושות ובסדים, מכשירים רפואיים, פרוטזות ומרשמים רפואיים".
