מחקר חדש שנערך על ידי קבוצת חוקרים מהעולם וסקר את ההתפתחויות האחרונות, האתגרים ועתיד הפסולת האלקטרונית בעולם, מצא שהערך הכספי של חומרי גלם לפסולת אלקטרונית מוערך ב-57 מיליארד דולר בשנה. היקף הפסולת האלקטרונית גדל בהדרגה, ובשנת 2019 עמד על 53.6 מיליון טונות בשנה (לצורך השוואה – מדי שנה מיוצרים בעולם כשני מיליארד טון של פסולת, נ"פ). למרות זאת, רק כחמישית מהפסולת האלקטרונית ממוחזרת באופן בר קיימא - בשווי של 10 מיליארד דולר.
בנוסף לכך, מהמחקר, שפורסם בכתב העת International Journal of Environmental Science and Technology, ציינו כותבי המאמר שכ-83% מהפסולת האלקטרונית שנוצרת ברחבי העולם אינה מתועדת, כלומר גורלה של אותה פסולת אלקטרונית הוא שריפה גלויה או השלכה בלתי חוקית, מה שמוביל לאיום חמור על הסביבה ועל בריאות האדם.
פסולת אלקטרונית נחשבת למסוכנת מאוד. הטיפול בה דורש תהליכים מיוחדים, וכשהיא מגיעה למזבלות ציבוריות או נשרפת היא מהווה סיכון משום שהיא פולטת לסביבה חומרים מסוכנים. השלכת פסולת אלקטרונית גורמת גם לנזק סביבתית עקיף בעקבות הצורך להוסיף ולחצוב מתכות נוספות כדי לייצר מוצרים חדשים.
סוג פסולת זה מורכב משלוש קטגוריות עיקריות: פריטים ביתיים גדולים, IT ותקשורת, ציוד צרכני וציוד ביתי קטן. נכון למחקר, אירופה היא האספנית המובילה של פסולת אלקטרונית (42.3% מסך הפסולת האלקטרונית שלה), ואחריה אסיה (11.7%), אמריקה (9.4%), אוקיאניה (8.8%), ואפריקה (0.9%).
אסיה היא יצרנית הפסולת האלקטרונית הגבוהה ביותר מבין היבשות. עם זאת, אסיה מייצרת הרבה פחות פסולת לתושב (5.6 ק"ג לנפש בשנה) בהשוואה לאירופה, אוקיאניה ואמריקה. זאת בין השאר בשל כמות האוכלוסייה הרבה המתגוררת ביבשת זו לעומת שאר היבשות, בהן מתגוררים פחות בני אדם.
ומה המצב בישראל? לפי נתונים ששלח המשרד להגנת הסביבה לבקשת ynet, ההערכות של משקל הפסולת האלקטרונית בישראל נעות בין 155 ל-190 אלף טונות בשנה. אחוז הפסולת האלקטרונית מכלל הפסולת בישראל מוערך בכ-3%.
עוד נמסר מהמשרד להגנת הסביבה כי משקל האיסוף של פסולת ציוד וסוללות בשנת 2021 עמד על 90-75 אלף טונות בקירוב. חלק מהפסולת מתמחזרת באתרים בישראל, וחלק מהפסולת כמו סוגים מסוימים של סוללות, מיוצא לטיפול בחו"ל. כיום פרוסות בישראל כ-1,700 נקודות איסוף של ציוד אלקטרוני וסוללות. מעבר לכך, הציבור רשאי להחזיר בעת הרכישה או בעת האספקה את פסולת הציוד שברשותו לכל משווק שממנו רכש את הציוד החדש הדומה.
איתן שטיאסני, מנכ"ל מפעל המחזור "אקולוגיה לקהילה מוגנת", מיזם המתמחה במחזור פסולת אלקטרונית, הוסיף כי "בכל הנוגע לפסולת אלקטרונית וחשמלית בישראל, הנושא המרכזי שנכון וחשוב לטפל בו הוא המודעות לנזקי הסביבה שפסולת זו גורמת במידה ואינה מגיעה לאתר מחזור מקצועי ומוכר. אני משוכנע שאפשר להשיב חלק מהמוצרים לשימוש חוזר, לפרק המוצרים לגורמים שמרביתם חוזרים לשימוש חוזר ולהטמין חלק קטן משאריות הפסולת באתרים מוסדרים שממזערים נזקי סביבה. כמובן שפסגת המחזור היא מניעת רכישה של מוצר חדש, וזו השאיפה המשמעותית ביותר. אנו רק בתחילת הדרך בתחום וזה ומה שעושה אותי אופטימי, כי הפוטנציאל הגדול להגדיל דרמטית את הכמויות הממוחזרות מונח לפתחנו".
מיזם זה מספק תעסוקה ליותר מ-80 עובדים בעלי מוגבלויות שונות. במסגרת הפעילות של המפעל, מוצרי החשמל מפורקים וחלקיהם ממוינים - השימושיים מורכבים מחדש לטובת מחשבים מחודשים שנמכרים לציבור במחירים מוזלים במיוחד, וחלקם נתרמים.
חקיקה בנושא: רק ב-78 מדינות
האתגרים העיקריים של טיפול בפסולת אלקטרונית עליהם דיברו במחקר כוללים איסוף, מיון ואי-הומוגניות של פסולת, צפיפות אנרגיה נמוכה, מניעת פסולת נוספת, פליטה ומיחזור חסכוני. רק ב-78 מדינות בעולם יש כיום חקיקה הקשורה לפסולת אלקטרונית. חקיקה כזו אינה מיושמת ביעילות ברוב האזורים. בישראל – קיים גם לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות שנחקק ב-2012 ונכנס לתוקף ב-2014, אך כאמור רק 90-75 אלף טונות של פסולת אלקטרונית נאספו בשנת 2021 מתוך 155 עד 190 טונות של פסולת אלקטרונית שנוצרה.
לסיכום, כותבי המחקר מציעים תקנים וחקיקה ספציפיים למדינה, מודעות ציבורית, יישום יעיל ותמריצים ממשלתיים לפיתוח טכנולוגיות חסכוניות לניהול פסולת אלקטרונית, שהיא בעלת הפוטנציאל למלא תפקיד חשוב בכלכלה המעגלית.
