שנה חלפה מאז טבח 7 באוקטובר, והחיים בעוטף עזה השתנו לחלוטין. הכאב והצער מורגשים בכל מקום, וחלק מהמפונים עוד לא חזרו לבתיהם. אבל אם יש דבר אחד שעליו לא ויתרו, זהו ענף החקלאות. למרות הקשיים, למרות הנזקים בשנה החולפת, החקלאות בחבל ארץ זה נשארת תמיד, גם כסמל לחוסנו של האזור.
חקלאי עוטף עזה, מיישובי חבל אשכול בדרום ועד החממות של חקלאי מושב נתיב העשרה, נלחמו שהגידולים ישרדו. הם הצליחו, גם בזכות מתנדבים רבים, לייצב את הענף. כיום רוב החקלאים שבו לפעילות, אבל הם מתמודדים עם קשיים רבים שלא תמיד יש להם מענה.
בחממות של משתלת בן-בן של דדי פולד במושב נתיב העשרה הצמחים והפרחים בצבעים משגעים מחכים ללקוחות. לא רחוק משם בקיבוץ יד מרדכי מיהרו החקלאים לסיים את קטיף הכותנה לפני בוא הגשם.
איתן אהרון, מזכיר המושבים מבטחים ושדי אברהם שבחבל אשכול אמר: "את החשיבות של החקלאות בעוטף עזה ראינו כבר ב-7 באוקטובר. עוד באותו יום 95 אחוז מהעובדים הזרים נטשו ובצדק את המשקים בגלל הפחד, ולמעשה לא היו ידיים עובדות. ראינו את החרדה מהאפשרות שניקלע למצב של חוסר יכולת לספק מזון טרי בשעת מלחמה לאזרחים ולצבא. זה היה ממש חשש קיומי".
אהרון הוסיף: "החקלאים, בעלי המשקים הפרטיים וגם הקיבוצים, פשוט הרגישו שהם לא מסוגלים לעמוד בדרישה. זו רק הוכחה לחשיבות הגורלית של החקלאות בעוטף עזה, ובכלל בישראל. גם היום, שנה אחרי, אנחנו עדיין מספקים מזון לאזרחים המקומיים, לחיילים, לשווקים במדינה. המשקים חזרו מהר מאוד לעבודה. החקלאים והאחראים על גידולי השדה בקיבוצים חזרו כי לא הייתה ברירה".
הוא הביא דוגמאות לחקלאים שחזרו במהירות לשדות. "כך למשל הגיס, מרטין פינקלשטין, חבר קיבוץ ניר עוז, שמנהל את ענף ההשקייה בגידולי שדה של הקיבוץ. כל השנה ולמרות מה שעבר על הקהילה שלו, עדיין נוסע כל יום הלוך חזור מכרמי גת, שם הם מפונים, לעבודה בחקלאות של ניר עוז", סיפר אהרון. "נכון שרוב האנשים עוד לא חזרו הביתה, אבל הגידולים חזרו לפרוח. השמירה על הקרקע והחקלאות היא הבולטת ביותר. למעשה, החקלאים מעולם לא נטשו. הם הגיעו לעבוד בחממות ובבתי הגידול עוד כשהיו מחבלים בשטח הארץ. למרות זאת, עדיין חסרות ידיים עובדות בענף החקלאות בעוטף עזה. יש גם ניצנים של חקלאים חדשים, בנים ממשכים, או אנשים שהיו בעבר חקלאים ועכשיו חוזרים. את כל אלו המדינה צריכה לטפח ולשמור, לעזור ככל שניתן".
