ולפתע, מטאור אחד חצה את השמיים במהירות ונעלם אל תוך החושך. "ואוו", התפעלתי בעוצמה שהפתיעה את עשרות הילדים סביבי, שניכר שזהו לא מטר המטאורים הראשון שהם צופים בו. וכך, בסבלנות אין קץ, לאחר שהירח כבר שקע, ואור מסכי הטלפונים לא הפריע - התרגלנו אל החושך המופלא, מעוטר באינספור הכוכבים שהתגלו מול עינינו, כשמדי פעם התרגשנו לראות "כוכבים נופלים", הלוא הם המטאורים. גרגירי אבק קטנטנים שנלכדו בכוח המשיכה של כדור הארץ, במהירות של עשרות ק"מ לשנייה, ובהתנגשות עם האטמוספרה - מתלהטים לכדי הבזק של שניות בודדות.
את ה"כוכבים הנופלים" היה אפשר לראות גם בימים האחרונים, אך השיא יתרחש בלילות שבין ה-11 ל-13 באוגוסט (בין יום ראשון ליום שלישי). הפרסאידים הינו אחד המטרות הפופולריים ביותר, בעיקר בזכות הקצב העשיר מאוד שלו (צפויים יותר ממאה מטאורים בשעה בעת השיא) והן בזכות עצם התרחשותו בשיא הקיץ. השנה, יחול שיאו של המטר ביום שני, בשעה 16:00 אחה"צ שעון ישראל, כך שהמועד הטוב ביותר לצפות במטר הוא מחצות הלילה שבין ראשון לשני וכן בלילה שבין שני לשלישי. מקורם של שרידי האבק האלו הוא בזנב של כוכב שביט בשם סוויפט-טאטל, שמקיף את השמש מדי 133 שנה, ולכן אפשר לצפות בהם בכל אוגוסט, כשכדור הארץ חולף על פני "הזנב".
למה מבקשים משאלה כשרואים כוכב נופל?
תופעת הטבע המרהיבה הזו מאירה את השמיים, ומשאירה את צופיה פעורי פה ואחוזי משאלות. אז למה בעצם מביעים משאלה כשרואים כוכב נופל?
"בעולם העתיק האמינו בני האדם שהעולם נשלט בידי אלים. זאוס, הרה, ארס, אפולו ועוד - כשהמשותף לכולם שהם שוכנים בשמיים - מקום משכנם של האלים. לכל אל כוח משלו, ועל פי רוב אין לנו עניין לקיים איתם אינטראקציה, כי חלקם הגדול מזיק לנו (זאוס עם החזיז והרעם, ארס שמביא איתו מלחמה וכו'), אך כשכוכב נפל - האמינו האנשים כי זהו הסימן שהאלים צועדים מעלינו, ובהליכתם המגושמת נתקלים מדי פעם בכוכב ובועטים בו ברגלם. ואם אנחנו רואים את הכוכב נופל זה אומר שהאלים ממש קרובים אלינו, וכי הם יכולים לשמוע אותנו- ולכן זהו הזמן המדויק לבקש מהם את כל מה שחשקה בו נפשנו", מספר משה גלנץ, ממדריכי האסטרונומיה הבכירים בישראל ובעלי מצפה "שירת הכוכבים" (וגם חבר מערכת ynet שכותב לעתים על ענייני חלל), כחלק מפסטיבל "ליל כוכבים" שהתקיים באגם ירוחם זו השנה השביעית ברציפות.
שמי הלילה הם מפה אל העבר הקוסמי. בהסטה קלה של הראש כלפי מעלה (או בתנוחת שכיבה על מחצלת) ותוך צפייה במטאורים בודדים שחולפים על פני השמיים, ניתן להבחין בכוכבים במרחק של עשרות ומאות טריליוני קילומטרים, במה שמכונה "מרחק שנות אור". כוכבים שהאור היוצא מהם עבר מסע של שנים עד שהוא מגיע אלינו. "למעשה אין לנו מושג איך הם נראים עכשיו. ובעצם, אורות הקוסמוס הם היסטוריה, הרבה היסטוריה. חוץ אולי מהירח, שרחוק מאיתנו כ-380 אלף ק"מ בלבד - וגם לאור המגיע ממנו לוקח קצת יותר משניה, עד שהוא מגיע לעיניים שלנו בכדור הארץ".
כמו קריאה במפה, הסביר גלנץ בעזרת לייזר שמגיע "עד לכוכבים", לילדים ולמבוגרים על סודות היקום, איך אפשר למצוא את קבוצת המזלות שלכם בשמיים, למה דווקא ביום ההולדת היא תיעלם, וכיצד כוכב אחד בודד בשם "כוכב הצפון" שינה את פני ההיסטוריה. למי שלא נחשף לאסטרונומיה בגיל צעיר, וגם לילדים שכן הראו בקיאות במונחי הבית – זו הייתה חוויה עוצרת נשימה.
בחושך כמעט מוחלט, התרוצצו משפחות במתחם הכוכבים שנבנה בירוחם כדי לראות את פלאי החלל בעיניהם ובעזרת טלסקופים שהוצבו במקום. כמו שחשבתם, לא מדובר בתחביב זול, אבל כזה שעלול להפיל את הלסת שלכם לרצפה. טלסקופים בשווי של אלפי דולרים הוצבו לקהל הרחב, שראה בעיניו גלקסיות צבעוניות, ערפיליות מסוגננות, צבירי מאות אלפי כוכבים, את הירח ומכתשיו ואפילו - את כוכב הלכת שבתאי עטוף בטבעות שלו ומוקף בכמה מהירחים שלו, ולמרות שמדובר באותו הפריים - אני נדחפתי כדי לצפות בו לפחות חמש פעמים.
שבתאי הוא כוכב הלכת השישי במרחקו מהשמש (ולהבדיל מכוכבים אחרים שאינם כוכבי לכת, אם תסתכלו עליו ללא טלסקופ - הוא לא ינצנץ). לעומת הגודל הבינוני שניתן לראותו מבעד לטלסקופ, שבתאי יכול להכיל כ-700 כדורי ארץ. תורים ארוכים ומסודרים יחסית, נערמו סביב הטלסקופים, כשילדים נשמעו חוזרים על אותה השאלה: "זה צילום אמיתי של מה שקורה בשמיים או תמונה?". כן, קשה לעיתים לתפוס שזהו היופי המשתקף לנגד העין הקטנה מבעד לטלסקופ הענק.
7 צפייה בגלריה
גלקסיית המערבולת (M51) 2 גלקסיות בתהליך מיזוג במרחק של 37 מיליון שנות אור מכדור הארץ (צילום: משי אייד)
7 צפייה בגלריה
צביר הרקולס (M13) כ-300,000 כוכבים בצביר כדורי במרחק של כ-25,000 שנות אור מכדור הארץ
(צילום: משי אייד)
7 צפייה בגלריה
ערפילית המשקולת (M27) שארית כוכב שסיים את חייו במרחק 1,250 שנות אור מכדור הארץ
(צילום: משי אייד)
7 צפייה בגלריה
ערפילית הטבעת M57 במרחק 2,200 שנות אור מאיתנו. שאריות של כוכב שסיים את חייו
(צילום: משי אייד)
בין מאות האנשים שהגיעו לפסטיבל מרחבי הארץ, שכלל דוכני הפעלות והדרכות, עמדת תחפושות (של אסטרונאוטים כמובן) וסיורי עקרבים ועששיות, צפתה בירח מבעד לטלסקופ גם ראש מועצת ירוחם, נילי אהרון. אהרון הגיעה לליל הכוכבים זו הפעם הראשונה.
בתור מי שנולדה וגדלה בדימונה, ובילתה לא פעם באגם ירוחם, אם כי לעולם לא במתכונת מלמדת ומרגשת שכזאת, היה לי חשוב לשוחח עם ראש המועצה על הנגשת ילדים בכלל ותושבי פריפריה בפרט ללימודי אסטרונומיה ולפעילויות שכאלה, שעשויות לשבור תקרות זכוכית ולעודד צעירים לחקור ולהעמיק בתחומי עניין שהם לאו דווקא מוסללים אליהם. ראש המעוצה הסכימה והבטיחה: "בשנה הבאה יהיו פה 2,000 איש".
גם יפעת עופרי מאשקלון הגיעה לפסטיבל עם משפחתה ב"הרכב מלא": "אנחנו כל שנה אוהבים לנסוע באוגוסט לראות את מטר המטאורים, והפעם זו השנה הראשונה שהגענו לירוחם. כל פעם אנחנו מופתעים מחדש מה אפשר לראות מבעד לטלסקופ, במרחק לפעמים של 25 מיליון שנות אור מאיתנו, או מטאורים שנופלים לנגד ענינו - וזה מדהים".
למבוגרים כמו לילדים, וגם לכותבת שורות אלו, קשה היה להסתיר את ההתרגשות שלאחר הצפייה הראשונה (והשנייה, והשלישית והרביעית) באלפי הכוכבים דרך הטלסקופ. לא מעט משתתפים הביעו פליאה גדולה משולהבת בסקרנות בתולית מדהימה, חלקם התרגש עד דמעות. כמה רחוק ועם זאת, קרוב, עשוי להיות היקום עבורנו, בני האדם הקטנים (כמו גרגיר אבק המתנגש באטמוספירה בתוך הקוסמוס האינסופי), וכמה מרגשת העובדה שאנחנו יכולים ללמוד ממנו ועליו. כמו שאמר האסטרופיזיקאי הנודע סטיבן הוקינג: "אנחנו רק זן מתקדם יחסית של קופים, על כוכב לכת קטן וממוצע למדי, אבל אנחנו יכולים להבין את היקום, וזה הופך אותנו למשהו מאוד מיוחד".
