שיניים מאובנות של יונק זעיר שחי לפני כ-73 מיליון שנה, באחת התקופות הקרות ביותר על פני כדור הארץ, התגלו על ידי פלאונטולוגים בצפון אלסקה.
4 צפייה בגלריה
תמונה מיקרוסקופית של שן מאובנת של Sikuomys mikros, שגודלה המקורי דומה לגודל גרגר חול
(צילום: Jaelyn Eberle, University of Colorado at Boulder)
צוות חוקרים, בראשות ד"ר ג'יילין אברלה מאוניברסיטת קולורדו בולדר, תיארו את בעל החיים מהקרטיקון העליון במחקר שפורסם בכתב העת Journal of Systematic Palaeontology. הם העניקו לו את השם המדעי Sikuomys mikros - שהורכב מ-"Siku", מילה באינופיאק (שפת אינואיטים שמדוברת באזורים הצפוניים של אלסקה) שפירושה קרח, ומ-"mys" ו-"mikros", הפירוש מיוונית למילים עכבר וקטן (בהתאמה).
למעשה, "עכבר הקרח הקטן" לא היה עכבר, אלא שייך למשפחת יונקים שנכחדה בשם גיפסוניקטופיים, אבל הוא בהחלט היה זעיר. ייתכן שהיצור הפרוותי דמה במראהו לחדף מודרני, כשמשקלו הוערך ב-11 גרם בלבד. הוא חי בצפון אלסקה, שבאותה תקופה הייתה ממוקמת צפונה הרבה יותר מהיכן שהיא ממוקמת כיום.
באזור זה חווה היצור הזעיר, ששרידיו התגלו כעת, עד ארבעה חודשים של חושך בלתי פוסק בחודשי החורף וטמפרטורות שירדו הרבה מתחת לאפס. "היצורים הזעירים הללו לא שהו בתרדמת כלל, אלא נשארו פעילים בכל ימות השנה, נברו מתחת לעלים שנשרו או מתחת לאדמה וניזונו מכל מה שהם יכלו לנעוץ בו את שיניהם, כנראה חרקים ותולעים", אמרה ד"ר אברלה, אוצרת של חולייתנים מאובנים במוזיאון להיסטוריה של הטבע של אוניברסיטת קולורדו בולדר ומרצה מהמחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת הדגל של מערכת אוניברסיטאות קולורדו.
ד"ר אברלה ועמיתיה זיהו את מין היונק הקדום על סמך קומץ שיניים זעירות, כל אחת בגודל של גרגר חול. המאובנים קטני הממדים הללו פתחו בפני החוקרים צוהר חדש לאלסקה העתיקה. "לפני 73 מיליון שנה, אזור צפון אלסקה היה ביתה של מערכת אקולוגית שלא דומה לאף אחת אחרת בכדור הארץ כיום. היה זה יער קוטב שופע דינוזאורים, יונקים קטנים ובעלי כנף. בעלי חיים אלה הותאמו למחייה באקלים קיצוני בהתאם לעונה, שכלל תנאים סביבתיים קשים של שלג, קרח ועד ארבעה חודשים של חשיכת חורף מוחלטת", אמר פטריק דרוקנמילר, מנהל מוזיאון הצפון של אוניברסיטת אלסקה בפיירבנקס, שנמנה על צוות המחקר אשר כלל חוקרים גם מאוניברסיטת פלורידה סטייט.
יחד, חשף הצוות את המאובנים ממשקעים לאורך גדות נהר קולוויל (Colville River) - לא הרחק מים בופור שמהווה חלק מאוקיינוס הקרח הצפוני (האוקיינוס הארקטי) ונמצא צפונית לטריטוריות הצפון-מערביות, יוקון ואלסקה ומערבית לארכיפלג הארקטי הקנדי. "המחקר של הצוות שלנו חושף 'עולם אבוד' של בעלי חיים מותאמים לסביבה הארקטית, כשהאתר שבו נמצאו שרידי היצור הזעיר הינו עדות לפיזיולוגיה ולהתנהגות של בעלי חיים מאותה תקופה אל מול תנודות אקלימיות עונתיות דרסטיות", אמר ד"ר גרגורי אריקסון, מחבר שותף למחקר מאוניברסיטת פלורידה סטייט.
בניגוד לדינוזאורים מאותה תקופה, שהותירו אחריהם עצמות גדולות, המאובנים היחידים שנותרו מיונקי האזור הם כמה שיניים ושברי לסתות. כדי לבחון את הדגימות בעלות הערך הללו, אספו החוקרים אדמה מגדות הנהר, הביאו את הדגימות למעבדה ושטפו את הבוץ. לבסוף הם ערכו מיון ובדקו את הדגימות תחת עדשת המיקרוסקופ.
עבור קבוצות רבות של יונקים על פני כדור הארץ, מינים נוטים להיות גדולים יותר פיזית בקווי רוחב גבוהים יותר ובאקלים קר יותר, אולם נראה כי עבור "עכבר הקרח הקטן" ההיפך הוא הנכון.
לדברי ד"ר אברלה, ייתכן כי "עכבר הקרח הקטן" היה כה זעיר מכיוון שכמעט שלא היו מקורות מזון במהלך החורף של אותה תקופה באלסקה. "אנחנו רואים היום משהו דומה אצל החדפיים שדי דומים במידותיהם ליצור הזעיר מהקרטיקון העליון, כשהרעיון הוא שאם בעל החיים הינו בעל גוף קטן, הרי שיש לו צריכת מזון והוצאת אנרגיה נמוכות יותר מבעלי חיים בעלי גוף גדול", הסבירה ד"ר אברלה.
אחת הסברות היא ש-Sikuomys mikros העביר את החודשים הקרים באלסקה בשהייה מתחת לאדמה. בסופו של דבר, ייתכן שאורח חיים תת-קרקעי זה סייע לו להישרדות, מכיוון שליונקים מתחפרים אולי היה סיכוי טוב יותר לשרוד בתנאים הקשים שלאחר התרסקות המטאוריטים שהרגה את הדינוזאורים לפני 66 מיליון שנה.
