שימור רקמות רכות בתיעוד הגאולוגי הוא נדיר יחסית, ולמעט התערבות מכוונת שעוצרת את תהליך הריקבון (כמו חניטה או הקפאה), הישרדותם של איברים שלמים היא יוצאת דופן. כעת, מאגר מוחות שהשתמרו במגוון דרכים ברחבי העולם, שהעתיקים שבהם תוארכו כבני 12 אלף שנים, שינה את כל מה שהיה ידוע על השתמרות המוח לאחר המוות. התגלית מסייעת בהבנה טובה יותר של ההיסטוריה האבולוציונית שלנו, כמו גם של המחלות הפוקדות אותנו.
המוח האנושי, כך מתברר, יכול להיות עמיד באופן מפתיע בפני פגעי הזמן. מחקר חדש קטלג מוחות אנושיים שהתגלו בתיעוד הארכאולוגי ברחבי העולם, וחשף כי האיבר המדהים הזה הינו בעל יכולת השתמרות גבוהה יותר מכפי שהיה נדמה, גם כאשר יתר הרקמות הרכות של הגוף נרקבות לחלוטין. את צוות המחקר הובילה אלכסנדרה מורטון-הייוורד מהמחלקה למדעי כדור הארץ של אוניברסיטת אוקספורד, שיחד עם עמיתיה זיהו 4,405 מוחות אנושיים שמורים מ-213 מקורות על פני שש יבשות (לא כולל אנטארקטיקה), כשהעתיקים שבהם מתוארכים כבני 12 אלף שנים (מאגר גדול פי 20 מהמאגר הקודם שנוצר).
2 צפייה בגלריה
אלכסנדרה מורטון-הייוורד מאוניברסיטת אוקספורד, מחזיקה בשתי ההמיספרות של מוח בן 200 שנה, שנשמרו בפורמלין
(צילום: Graham Poulter)
ממצאי המחקר של מורטון-הייוורד ועמיתיה, שהתפרסמו בכתב העת Proceedings of the Royal Society B, סותרים ראיות קודמות לכך שהמוח האנושי הוא בין האיברים הראשונים שנרקבים לאחר המוות. מערך האתרים הארכאולוגיים מהם הגיעו אותם מוחות אנושיים עתיקים, כולל בין היתר גדות אגם בשבדיה מתקופת האבן, מכרה מלח איראני מסביבות 500 לפנה"ס, קבר אחים ממלחמת האזרחים בספרד (שבו נשתמרו מוחות עם פצעי ירי), מדבריות חוליות של מצרים העתיקה ופסגת הר געש בהרי האנדים מתקופת השיא של אימפריית האינקה.
בין הפרטים שמוחם השתמר ניתן למצוא בני מלוכה מצריים וקוריאנים, נזירים בריטים ודנים, ואף קורבנות מלחמה. למעשה, עצם הידיעה שהשתמרות המוח האנושי בגוף האדם לאחר המוות, בו שורדות רק העצמות לרוב, היא תופעה נדירה להפליא - אירוע כמעט יחיד במינו, הניעה את מורטון-הייוורד ועמיתיה לדעת עד כמה זה באמת נדיר, ולכן הם פתחו בחיפוש עולמי אחר מוחות אנושיים שמורים.
הניתוחים שערכו החוקרים חשפו דפוסים סביבתיים שונים הקשורים לאופני שימור לאורך זמן - כולל התייבשות, הקפאה, סיבון (הפיכת שומנים לחומר שעוותי בשם אדיפוסיר, המכונה גם "שעוות קבר", שנוצר מסיבון שומני הגוף על ידי כימיקלים באדמה, ומעכב את המשך תהליכי הריקבון) ושיזוף (חניטה טבעית בביצת כבול כתוצאה מההרכב הפיזי והביוכימי הייחודי של סוג ביצה זה). מנגנון השימור של המוחות העתיקים ביותר במאגר (מעידן הקרח האחרון) נותר לא ידוע, אך צוות המחקר העריך כי חיבור מולקולרי וקומפלקס מתכות - חלבונים ושומנים המתמזגים בנוכחות אלמנטים כמו ברזל או נחושת - הם מנגנונים אפשריים שבאמצעותם רקמות עצביות עשויות להשתמר לאורך טווחי זמן ארוכים.
2 צפייה בגלריה
מוח המתוארך כבן 1,000 שנה של אדם שנקבר מחצר כנסייה מאיפר, עיר במערב פלנדריה שבצפון בלגיה, עם סימנים כתומים של תחמוצת ברזל
(צילום: Alexandra L. Morton-Hayward)
"בתחום המשפטי, זה ידוע שהמוח הוא אחד האיברים הראשונים שמתפרקים לאחר המוות - אולם הארכיון העצום הזה מדגים בבירור שיש נסיבות מסוימות שבהן הוא שורד. מטרתנו העתידית תהיה לנסות ולענות על השאלה האם הנסיבות הללו הן סביבתיות, או שמא קשורות לביוכימיה הייחודית של המוח. מצאנו מספרים וסוגים מדהימים של ביו-מולקולות עתיקות שנשתמרו במוחות הללו, כך שזה מרגש לחקור ולחשוף את סיפור החיים והמוות של אבותינו", אמרה מורטון-הייוורד.
"המוחות העתיקים הללו מספקים תובנות חדשות וייחודיות לגבי האבולוציה המוקדמת של המין שלנו, כמו גם לגבי מחלות קדומות", הוסיף ד"ר רוס אנדרסון מהמחלקה למדעי כדור הארץ של אוניברסיטת אוקספורד.
