"מלחמת הזרמים - גרסת 2023?": ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נפגש הערב (יום ב') עם המיליארדר אילון מאסק, במפעל טסלה בעיר פרימונט שבקליפורניה. במהלך הפגישה נתניהו שיבח את מאסק, ואמר כי הוא ה"אדיסון של זמננו". אבל הדברים נאמרו במפעל של האיש העשיר בעולם, שנקרא על שמו של ניקולה טסלה, יריבו הגדול של אדיסון, שניצח בסופו של דבר ב"מלחמת הזרמים". עם זאת, בעבר אמר מאסק כי הוא מעריץ של אדיסון. בחזרה לקרב הגדול של חלוצי החשמל במאה ה-19:
תומאס אלווה אדיסון, שאותו השווה נתניהו למאסק, היה ממציא אמריקני. במותו היו רשומים על שמו 1,093 פטנטים, יותר מכל אדם אחר באותה עת, וביניהם נורת תאורה, פונוגרף, מצלמה ומקרנה לראינוע, ורכיבים חשמליים ואלקטרוניים רבים. זכור יותר מכול בשל תרומתו לפתיחת עידן השימוש הנפוץ בחשמל. המצאותיו של אדיסון הפכו אותו במהלך השנים לאדם עשיר ולגיבור תרבות אמריקני.
ב-1877 המציא אדיסון את הפונוגרף, שממנו פותח הגרמופון (פטיפון). ב-1878 החל בניסויים ליצירת נורת ליבון חשמלית, וכעבור שנה הציג לראשונה נורה שמישה. בעקבות הקמתה של תחנת הכוח הראשונה בניו יורק, ב-1882, הקים אדיסון בעיר ניו יורק חברה לאספקת חשמל ומוצרי חשמל, "חברת החשמל של אדיסון", שהפכה לימים לתאגיד האמריקני ג'נרל אלקטריק. ב- 1883 גילה את התופעה שנקראה על שמו - "תוצא אדיסון" - זרימת אלקטרונים בטמפרטורה גבוהה.
אבל אדיסון נחשב לאדם אגוצנטרי, כריזמטי ובעל מזג סוער והפכפך. נאהב ושנוא כאחד על ידי עובדיו. על פי הערכות היסטוריות רבות, הוא מתואר כמי שהביא בכוח חזונו הטכנולוגי את מהפכת החשמל - ועמה את המודרניות - לעולם המערבי.
יריבו הגדול היה ניקולה טסלה. טסלה, ממוצא סרבי, המציא המצאות רבות בתחום החשמל. הוא דגל בשימוש בזרם חילופין, וסייע לחברת וסטינגהאוז לגבור על חברת אדיסון במאבק המכריע בין זרם חילופין וזרם ישיר שהתווה את המשך דרכו של השימוש בחשמל. היו שתיארו אותו בתור "האיש שהמציא את המאה העשרים".
טסלה עבד בצעירותו בחברה של אדיסון. ב-1881 הוא יצא לבודפשט, בתקווה למצוא עבודה אצל ידידי המשפחה שהחזיקו בזכיון האירופי של החברה שהקים אדיסון. ב-1882 עקר לצרפת, ושם החל לעבוד בשלוחתה האירופית של חברת אדיסון. באותן שנים המשיך להתקדם בפיתוח מנוע זרם החילופין. ב-1884 היגר לארה"ב, והמשיך לעבוד בחברת אדיסון, אך בעקבות מחלוקת עם מעבידו בענייני כספים עזב את משרתו.
הוא המשיך לפתח בכוחות עצמו המצאות שונות בתחום החשמל, כגון מערכת משופרת לתאורת קשת חשמלית (תאורה המתבססת על ניצוצות חשמליים המזנקים בין שתי אלקטרודות), אך לא הצליח להפיק מהן רווח כספי.
ב-1888 זכה טסלה סוף סוף לעלות על דרך המלך, כאשר מכר את הפטנט על מנוע זרם החילופין שהמציא לג'ורג' וסטינגהאוז, הממציא והתעשיין האמריקני שחברתו התחרתה בחברת אדיסון בשליטה במשק החשמל. חשוב מזה, טסלה החזיק גם בפטנט על הפקת חשמל באמצעות גנרטור רב-מופעי (multiphase), וגם אותו מכר לווסטינגהאוז; בשיטה זו, הולכת החשמל למרחקים ארוכים זולה ויעילה בהרבה מהולכת הזרם הישיר, שבה דגל אדיסון.
באמצעות הכספים שגרף בזכות המצאתו, הקים טסלה מעבדה משלו בניו יורק ובה עסק בפיתוח המצאות שונות בתחומי החשמל, הרדיו וההנדסה המכנית. בין היתר, הוא היה קרוב להקדים את קונרד רנטגן בפיתוח השימוש בקרניים הקרויות על שמו של זה האחרון, אך לא קידם את הרעיון לכלל יישום. ב-1891 המציא סליל השראה חשמלית הקרוי על שמו.
הקרב בין אדיסון לטסלה - שהסתיים בנוקאאוט
המאבק בין אדיסון לטסלה היה נבזי. חברת אדיסון עזרה לערוך הדגמות פומביות של חשמול חיות, ודאגה שהכיסא החשמלי הראשון - שעליו נערכו הוצאות להורג בארצות הברית - יופעל על ידי מערכת זרם חלופין של וסטינגהאוס. אך היוזם של ההדגמות היה מהנדס עצמאי בשם הרולד בראון שהיה קשור באופן עקיף בלבד לחברת אדיסון ולא פעל מטעמה. בין היתר הומתה פילת קרקס חולה, אך כל זה התרחש יותר מעשור אחרי שמלחמת הזרמים כבר הוכרעה, הקשר היחיד של אדיסון לכך היה שחברת הסרטים שלו תיעדה את המאורע.
בין שתי השיטות התנהלה אז תחרות פרועה על התקנת מערכות חשמל. התחרות יצרה בעיות בטיחות שגבו את חייהם של טכנאים ולקוחות לא מעטים. בסופו של דבר בעלי המניות של החברה נאלצו להעביר את אדיסון מתפקידו ולאמץ גם הם את זרם החילופין. לטסלה עצמו לא היה כל חלק בכך.
בהמשך היחסים בין טסלה לאדיסון ידעו עליות ומורדות: בשלב כלשהו אדיסון החל להטיל ספק פומבי ביכולת של טסלה להגשים את התיאוריות שלו וטסלה הגיב בהצהרה עוקצנית בעיתון. לאחר מותו של אדיסון פרסם טסלה תגובה משונה שבה שיבח את גאונותו של המנוח, אך מתח ביקורת על דרך עבודתו ועל הרגלי ההיגיינה שלו. מדוע עשה זאת? לא ברור.
בסופו של דבר זרם החילופין של טסלה ניצח ובגדול את הזרם הישיר של אדיסון. ועד היום זרם החילופין הוא השיטה לייצור והובלת חשמל בכל העולם.