אזור האמזונס נפגע בעשורים האחרונים באופן קשה משינויי האקלים, שמחריפים עם הזמן וגם מכריתת יערות בלתי פוסקת. ממחקר חדש, שפורסם אמש (יום ב') ב-Nature Climate Change, עולה כי בנוסף על כך יערות הגשם מאבדים את יכולתם להתאושש והם עלולים להפוך לסוואנה. למצב כזה, שיהיה בלתי הפיך, יהיו השלכות קשות על כדור הארץ כולו. החוקרים הזהירו כי יערות האמזונס עשויים להתקרב ל"נקודת אל חזור" מהר יותר ממה שסברו בעבר.
כיבוי שריפות שריפה אמזונס ברזיל ב-2019
החוקרים ניתחו נתוני לוויין שנאספו במשך 25 שנים. הם בחנו את העמידות של האמזונס בפני פגעי אקלים, כגון בצורת ושריפות. התוצאות היו עגומות והראו כי שלושה רבעים מהשטח של האמזונס נפגע, כשבאזורים שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהרס שגרמו הלהבות או כתוצאה מהבצורת, נמצא כי יכולתו של היער להשתקם פחתה בכ-50%. כך אמר פרופ' טים לנטון, מנהל המכון הגלובלי לשינויי אקלים ומדעי מערכות כדור הארץ באוניברסיטת אקסטר, בריאיון לסוכנות הידיעות הצרפתית.
מהמחקר עולה כי מעט פחות מ-20% אחוז מיערות הגשם באמזונס - המשתרעים על פני יותר מ-5 מיליון קמ"ר בתשע מדינות - הושמדו או הושחתו מאז 1970, בעיקר לייצור מוצרי עץ, סויה, שמן דקלים, דלק ביולוגי ובשר בקר. מעבר לכך, מודלים אקלימיים העלו כי התחממות גלובלית - אשר הביאה לעליית ממוצעת של טמפרטורת כדור הארץ ב-1.1 מעלות צלזיוס מעל לרמות שהיו לפני המהפכה התעשייתית - יכולה לדחוף את האמזונס מעבר לנקודת האל-חזור - למצב שווה ערך לסוואנה יבשה או גרוע מכך.
החוקרים הזהירו כי אם פליטות גזי החממה יימשכו ללא הפוגה, התרחיש הזה עלול להתממש עד אמצע המאה, על פי מודלים מסוימים. "כמובן שזה לא רק שינויי אקלים - אנשים עסוקים בכריתה או שריפה של יערות הגשם, וזו נקודת לחץ נוספת שרק מחמירה את המצב", אמר פרופ' לנטון והדגיש בדבריו כי שתי הפעולות הללו מקיימות אינטראקציה, אז יש חששות שהמעבר הצפוי אל נקודת האל-חזור עלול להתרחש אפילו מוקדם יותר מהמשוער.
מלבד האמזונס, קרחונים בגרינלנד ובמערב אנטארקטיקה, כפור סיבירי עמוס בפחמן דו חמצני ומתאן, גשמי מונסון בדרום אסיה, מערכות אקולוגיות של שונית האלמוגים וזרם האוקיינוס האטלנטי - פגיעים גם הם בכל הנוגע לאותה "נקודות אל חזור", שהגעה אליה עלולה לשנות באופן קיצוני את העולם.
למעשה, כריתת היערות בברזיל גברה מאז שז'איר בולסונארו נכנס לתפקידו כנשיא המדינה ב-2019, והגיע לשיא שלילי של 15 שנה אשתקד. מדענים אף דיווחו לאחרונה כי יער הגשם של ברזיל - 60% מכלל אגן האמזונס - עבר מ"כיור" ל"מקור" של פחמן דו חמצני CO2, ושחרר בעשור האחרון 20% יותר מגז החממה לאטמוספירה ממה שהוא ספג. יש למספרים הללו משמעות רבה מכיוון שמערכות אקולוגיות יבשתיות ברחבי העולם הן בעלות תפקיד מכריע, בזמן שהעולם נאבק לבלום את פליטת ה-CO2. צמחייה וקרקע ברחבי העולם ספגו באופן עקבי כ-30% מזיהום הפחמן מאז 1960, גם כשהפליטות עלו בחצי.
כ-90 מיליארד טונות של CO2 המאוחסנים ביערות הגשם של האמזונס - כפול מפליטות שנתיות עולמיות - עלולות להשתחרר לאטמוספירה, ולגרום להתחממות חדה יותר בטמפרטורות. מבחינה אזורית, לא רק היערות "חוטפים מכה", אמר פרופ' לנטון והצביע על כיוון מדאיג בדבריו. "אם אתה מאבד את המחזור של גשמים מהאמזונס, אתה מקבל השפעות מתקדמות במרכז ברזיל, המרכז החקלאי של המדינה".
מחבר שותף נוסף למחקר, פרופ' ניקלס בוורס, ממכון פוטסדאם לחקר השפעת האקלים בגרמניה, אמר כי "חוקרים רבים העלו תיאוריה שניתן להגיע ל'נקודת אל חזור'. המחקר שלנו מספק ראיות אמפיריות לכך שאנחנו מתקרבים לסף הזה". כדי להעריך את השינוי בחוסן של יערות הגשם בברזיל, פרופ' לנטון, פרופ' בוורס והמחבר הראשי כריס בולטון מאוניברסיטת אקסטר ניתחו שני מערכי נתונים לווייניים, האחד הוא מדידת ביומסה (כדי להעריך את המצב של האתר) והשני הוא בחינת רמת הצבע הירוק של צמרות עצי היערות.
