המין שלנו, הומו ספיינס, חי כיום בבדידות מזהרת. אנחנו המין היחידי בסוג שלנו, הסוג הומו, וגם המינים הקרובים אלינו ביותר, השימפנזים והבונובו, מרוחקים מאיתנו למדי מבחינה אבולוציונית: השושלות שלנו ושלהם נפרדו כבר לפני כ-7-6 מיליוני שנים. מבחינה אנטומית יש מאפיינים רבים שמשותפים לנו ולהם, אך המרחק בינינו מורגש.
זה לא תמיד היה כך. במשך שבעת מיליוני השנים האחרונות, כך למדנו מהמאובנים, כמעט תמיד היו כמה מינים של הומינינים, כלומר מינים משושלת האדם, שחיו באותו זמן. האחרונים שבהם, הניאנדרטלים והדניסובים, נכחדו לפני כמה עשרות אלפי שנים בלבד.
4 צפייה בגלריה
החוקרים מציגים ראיה משכנעת לנוכחותם של שני מיני הומינינים, זה לצד זה. עקבות של פרנתרופוס בויזאי (במאונך) ועקבות של הומו ארקטוס (במאוזן) שהושארו בבוץ ליד אגם טורקאנה בקניה
(צילום: Kevin Hatala/Chatham University)
אנחנו יודעים שאבותינו פגשו אותם, שכן הם העמידו איתם צאצאים, ורבים מאיתנו נושאים "מזכרת" מה-DNA שלהם בתוך תאינו. בעוד שאוכלוסיות אלו חיו באירופה ובאסיה, רוב ההומנינים היו מאפריקה - היבשת שממנה הגיע גם המין שלנו. חלקם היו מהסוג הומו, וחלקם מסוגים אחרים, מוקדמים יותר, אך עדיין קרובים אלינו יותר מאשר לשימפנזים.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
20 השתלות רחם, 16 תינוקות
התאים שמתקנים את הריאות
שתי תרופות באריזה אחת
האם המינים הללו, שחיו באותו זמן, גם חלקו את אותו שטח מחיה? בעבר היו חוקרים שטענו שבכל אזור, בכל זמן, יכול היה להיות רק מין אחד של הומינינים – זאת משום שהם יהיו דומים יותר מדי זה לזה, ולכן יתחרו על אותם משאבים. הטענה הזו כבר אינה מקובלת בקהילה המדעית, לאחר שבכמה מקומות התגלו מאובנים של מינים שונים בסמיכות זה לזה, ותוארכו לתקופה דומה. עם זאת, תיארוכי המאובנים אינם מדויקים עד כדי כך שנוכל לדעת בוודאות ששני המינים נמצאו באזור בדיוק באותו זמן – יכול להיות שמאות ואפילו אלפי שנים הפרידו ביניהם.
במאמר שפורסם לאחרונה מציגים החוקרים ראיה משכנעת הרבה יותר לנוכחותם של שני מיני הומינינים, זה לצד זה: טביעות רגליים שהושארו בבוץ על גדות אגם טורקאנה בקניה, לפני כמיליון וחצי שנים. חלק מהטביעות נוצרו ככל הנראה על ידי הומו ארקטוס (Homo erectus), ואחרות ברגליהם של פרנתרופוס בויזאי (Paranthropus boisei), מין אחר בשושלת האדם. טביעות הרגליים השתמרו זמן רב כל כך משום שכוסו זמן קצר לאחר שנוצרו – שעות, או לכל היותר יום-יומיים. מכך אפשר ללמוד שפרטים משני המינים ביקרו במקום בתוך אותו פרק זמן קצר.
טביעות רגליים מדור לדור
טביעות רגליים מהעבר הרחוק הן סוג מיוחד של מאובנים, ויכולות לחשוף פרטים שאי אפשר ללמוד מעצמות. "הן מספקות רגע מהחיים של קרובינו המאובנים", אמר קווין הטאלה (Hatala), שהוביל את המחקר החדש, בהודעה לעיתונות. "עם מידע כזה, אנחנו יכולים לראות איך פרטים חיים, מלפני מיליוני שנים, נעו בסביבה שלהם, ואולי גם איך הם הגיבו אחד לשני, ואפילו לבעלי חיים אחרים. זה משהו שאי אפשר ללמוד מעצמות או מכלי אבן".
4 צפייה בגלריה
בעבר טענו שבכל אזור, בכל זמן, יכול היה להיות רק מין אחד של הומינינים. פרנתרופוס בויזאי
(צילום: Cicero Moraes, מתוך ויקיפדיה)
בחקר האבולוציה של האדם, טביעות הרגליים המפורסמות ביותר הן אלו שהוטבעו לפני 3.66 מיליוני שנים בלאטולי שבטנזניה. הן הראו בצורה ברורה שכבר בתקופה מוקדמת זו היו הומינינים, ככל הנראה מהמין אוסטרלופיתקוס אפרנסיס (Australopithecus afarensis), שהלכו הליכה זקופה על שתי רגליים – וגם חשפו את צורת ההליכה שלהם ומבנה כף הרגל.
מי שגילתה את טביעות הרגליים הללו, ב-1976, הייתה מרי ליקי (Leakey), חוקרת מאובנים ידועה בזכות עצמה וגם אשתו של חוקר המאובנים לואיס ליקי, שנפטר כמה שנים לפני גילוי העקבות. השניים חתומים על מספר תגליות משותפות, כאשר החשובה מביניהם היא הגולגולת הראשונה של פרנתרופוס בויזאי, אותו מין שאחד מבניו השאיר את העקבות שנמצאו כעת בקניה. ריצ'רד בנם, שגדל בין אתרי חפירות, היה גם הוא לחוקר מאובנים בבגרותו. והשושלת לא הסתיימה שם: את הצוות שגילה את טביעות הרגליים בקניה הובילה לואיז ליקי, בתו של ריצ'רד ונכדתם של מרי ולואיס, והיא גם החוקרת הבכירה החתומה על המאמר.
שני מינים על משטח אחד
טביעות הרגליים לחוף אגם טורקאנה בקניה מתוארכות כאמור לכמיליון וחצי שנים לפני זמננו, אך לואיז ליקי אמרה בריאיון לאתר Science שהן שמורות בצורה טובה עד כדי כך, "שאפשר לראות את אצבעות הרגליים מחליקות לתוך הבוץ, כמעט כאילו הן נעשו אתמול". האתר כולל טביעות רגליים רבות של יונקים ועופות, וביניהם רצף של 13 עקבות שנוצרו בבירור על ידי פרט ממין בשושלת האדם. במרחק של כמטר ממסלול העקבות הזה נמצאו עוד שלוש טביעות רגליים דמויות-אדם, כל אחת בנפרד.
החוקרים בחנו את הטביעות בשיטות שונות, והשוו אותן למאגר מידע של 340 טביעות רגליים שיצרו בני אדם מודרניים, וגם לטביעות מאובנות של הומינינים שנמצאו בעבר. הדבר הראשון שראו הוא שטביעות הרגליים במסלול הארוך היו שונות מאוד מהעקבות הבודדות. הן גם הציגו מאפיינים שונים משמעותית מטביעות הרגליים המודרניות: כף הרגל הייתה שטוחה יותר, ללא הקשת המאפיינת אותנו, והבוהן הגדולה בלטה הצידה. הם דמו מאוד לטביעות הרגליים שגילתה מרי ליקי בטנזניה, למרות שאלו נוצרו כשני מיליון שנים קודם לכן. טביעות הרגליים הבודדות, לעומת זאת, דמו הרבה יותר לעקבות שלנו.
"זה מוכיח מעל לכל ספק שלא רק מין אחד, אלא שני מינים של הומינינים הלכו על אותו משטח, ממש בתוך שעות זה מזה", אמר פרופ' קרייג פייבל (Feibel), חוקר נוסף החתום על המאמר, בהודעה לעיתונות. "הרעיון שהם חיו זה לצד זה הוא אולי לא מפתיע, אבל זו הפעם הראשונה שאנחנו יכולים להראות את זה".
4 צפייה בגלריה
לדברי החוקרים, זו הפעם הראשונה שאפשר להראות ששני מיני ההומינינים חיו זה לצד זה. הומו ארקטוס
(צילום: Natural History Museum, London, מתוך ויקיפדיה)
מי היו המינים שהשאירו את טביעות הרגליים? החוקרים משערים שאלו הם פרנתרופוס בויזאי והומו ארקטוס, שכן מאובנים רבים שלהם נמצאו באזור אגם טורקאנה."לרוע המזל, אין אף מאובן מתועד של כף רגל מאף אחד מהמינים, אז חוקרים לא יכולים לעשות מעשה סינדרלה ולהתאים בין כף הרגל לעִקבה", אמר הטאלה. אך מכיוון שהומו ארקטוס קרוב יותר, גם מבחינה אנטומית וגם מבחינה אבולוציונית, למין שלנו, הם מניחים שטביעות הרגליים ה"מודרניות" יותר שייכות לו. פרנתרופוס קרוב יותר לאוסטרלופיתקוס, שהשאיר את העקבות בטנזניה – לכן הגיוני שהעקבות במסלול הארוך, שדומות לטביעות הטנזניות, הן שלו.
האם הם נפגשו?
אנחנו לא יודעים אם הומו ארקטוס ופרנתרופוס בויזאי נפגשו זה עם זה, או מה היו, אם בכלל, הקשרים ביניהם. אך הממצאים מראים בבירור שהם חלקו את אותו אזור מחיה. לרוב, מינים דומים מאוד זה לזה מתקשים לחיות יחדיו, שכן הם זקוקים לאותם משאבים. במקרה זה, החוקרים משערים ששני המינים שונים מספיק אחד מהשני בשביל שתהיה ביניהם תחרות מועטה בלבד. בעוד הומו ארקטוס היו דומים למדי אלינו, גם אם בעלי מוח קטן יותר, לפרנתרופוסים היו כמה מאפיינים ייחודיים.
בין השאר היו להם שיניים גדולות וחזקות מאוד, ועצמות הגולגולת שלהם מעידות על שרירי לעיסה גדולים: ככל הנראה, הם היו מסוגלים לאכול שורשים סיביים וגרעינים שהומו ארקטוס התקשה ללעוס. מהצד השני, הומו ארקטוס ייצרו כלי אבן שונים, והפרנתרופוס, לדעת רוב החוקרים, לא – אם כי סביר שהם כן השתמשו באבנים ובמקלות שמצאו סביבם. ברור שהיו ביניהם הבדלים טכנולוגיים, שהיו עשויים לאפשר להומו ארקטוס לנצל משאבים שלא היו זמינים לפרנתרופוס.
הפרנתרופוס נכחדו כ-300 אלף שנים לאחר שהשאירו את טביעות הרגל על חוף האגם, בעוד הומו ארקטוס המשיכו לחיות עוד כמיליון שנים. אנחנו לא יודעים מה גרם להכחדה של הפרנתרופוס, אך אחת מההשערות היא שהתחרות בינו ובין הומינינים אחרים, כמו הומו ארקטוס, התגברה – אולי בעקבות שינויי אקלים. בתחרות הזו הפרנתרופוס הפסידו, וירדו מבימת האבולוציה.
זה היה, בסופו של דבר, גורלם של כל מיני ההומינינים, מלבד אחד – המין שלנו, הומו ספיינס. מה היה קורה אילו מין נוסף של הומינינים היה חי איתנו כיום? בשבילנו זה רק משחק בהיסטוריה אלטרנטיבית, אבל עבור אבותינו, זו הייתה המציאות.
"אנחנו יודעים בוודאות שבעבר, שני מינים נפרדים חלקו את הסביבה שלהם, ושהם ראו זה את זה", סיכם חוקר המאובנים האמריקני ג'רמי דה-סילבה (DeSilva), שלא היה מעורב במחקר. "זה מעורר שאלות, האם הם נפגשו והתרועעו יחד? מה הם חשבו אחד על השני? נפלא לדמיין את זה".
ד"ר יונת אשחר, העורכת הראשית של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
