בחודשים האחרונים עולות שוב ושוב עדויות ומראות מהאנרכיה שמתרחשת בנגב ומחוסר המשילות, שמוביל לפגיעה בביטחון האישי והציבורי של תושבי האזור. אבל ההזנחה וההדרה של הנגב על ידי המדינה לא התחילה ולא תגמר רק בנושא הביטחון, מדובר בכל תחומי החיים, מבריאות ורווחה, עבור בחינוך ותרבות ועד לתחום הסביבה. ובין כל אלה ואולי לפני הכול, הנגב גם משמש שנים ארוכות כפח הזבל של המדינה, ולמרות כל התוכניות וההצהרות, הוא כנראה גם ימשיך להיות כזה עוד שנים קדימה.
חוסר המשילות בנגב קשור קשר הדוק לזבל ברחובות, בשטחים הפתוחים ובאתרי ההטמנה, ומדיניות הפסולת של מדינת ישראל יכולה לשרטט את מדיניות ההזנחה של הפריפריה. אומרים ש"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים", כלומר שלא פעם הפרטים הקטנים חשובים יותר מהעקרונות ומהרעיונות הגדולים, והפרטים הקטנים, שלא פעם נופלים בין הכיסאות, הם דווקא המקום שבו צריך להתחיל שינוי.
תיאוריית החלונות השבורים, שהוצגה בשנת 1982 על ידי ג'יימס וילסון וג'ורג' קיילינג, הציגה טענה בנוגע לחשיבות הפרטים הקטנים, על פיה הזנחה והתעלמות ממפגע קטן, כביכול, כגון זגוגית חלון שבורה, תוביל לכך שלא יעבור זמן רב עד שגם הדלת במקום תיפרץ והוא יהפוך למאורת סמים, והעליבות והפשע יתפשטו במהרה בכל האזור. על כן, לטענת וילסון וקיילינג, כדי למגר את הפשעים החמורים יש להתחיל ולטפל דווקא בעבירות הקטנות.
הפסולת בנגב מתגלגלת ברחובות של הישובים השונים, ומדגישה את הפערים הסוציו-אקונומיים באזור ואת תחושת הזרות; היא נזרקת ונערמת באופן פיראטי ולא פעם נשרפת בשטחים הפתוחים, מבלי שהרשויות מצליחות להילחם בתופעה; ומוטמנת "באופן מסודר" וסדרתי באתרי סילוק פסולת רבים, בחסות המדינה. לכל אלה יש מחירים סביבתיים גבוהים, ממטרדי ריח וזיהום אוויר בשל השלכת הפסולת ושריפות פיראטיות או שריפות באתרי הטמנה, ועד זיהום מקורות מים וקרקע.
בתוך כך, על אף שהמדינה מצהירה שנים על מדיניות להפחתת ההטמנה ככלל, וזו בנגב בפרט, ולמרות שהמשרד להגנת הסביבה הכין תוכנית אסטרטגית בתחום הפסולת, שמטרתה לקדם מחזור וכלכלה מעגלית, דווקא אותו המשרד עצמו מבקש בימים אלה לקדם שוב את ההטמנה בנגב.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דוד גרינשפןמדובר על הגבהת הרום באתר הפסולת דודאים גני הדס, שקולט פסולת מכל הארץ, למרות שכבר עמד לפני סגירה; על הרחבת אזור הקליטה של אתר הפסולת דודאים בני שמעון, שצריך לקלוט פסולת מהדרום בלבד; ועל הגדלת הפעילות במטמנת אפעה באזור מישור רותם. לצד אלה, ובלי להתבלבל, המשרד מזהיר ממשבר תברואתי ענק וממשיך ומבטיח שמדובר רק בתקופת מעבר, הבטחות שנשמעו שוב ושוב גם בעבר. יתרה מכך, כחלק מאותה תוכנית אסטרטגית חדשה של המשרד, ששמה לה ליעד להפחית את ההטמנה מהיקף של 80% מהפסולת כיום ל-20% בשנת 2030, המשרד מקדם מהלך שהפסולת שאינה ברת מחזור, הפסולת השיורית, תועבר למשרפה של פסולת, או בשמה המכובס מתקן להשבת אנרגיה. ובטח לא תתפלאו לשמוע שכרגע מקודמת משרפה ארצית שכזו רק בנגב.
ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, טבע את הביטוי הידוע: "בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו". בן גוריון דיבר על הפרחת השממה ויישוב הנגב, על ניצול של אנרגיה סולארית ועוד. אבל מדינת ישראל הפכה את הנגב לחצר האחורית של המדינה, לכן אל תתפלאו שבנגב אין דין ואין דיין.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
