קורונה? הצחקתם את המדענית והגיאולוגית ד"ר שרית אשכנזי־פוליבודה שחוקרת הכחדות ענק שהתרחשו בכדור הארץ לפני מאות מיליוני שנים. אז כן, העולם מתמודד עם מגפה, אבל לא רק חוקרים כמו ד"ר אשכנזי־פוליבודה כבר יודעים שיצר החיים חזק מהכול, ושגם בתקופות שבהן היה נדמה שסוף העולם הגיע – היצורים החיים על פני כדור הארץ ידעו איך להתאושש ולהמשיך, למרות הכול.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מגרש המשחקים של אשכנזי־פוליבודה, מדענית־חוקרת וגיאולוגית ממו"פ מדבר וים המלח של משרד המדע, היושב בתחנת המחקר "יאיר" בערבה, הוא מרחב הערבה המדברי. לפני מיליוני שנים היה המרחב העצום אוקיינוס ענקי שנקרא ימת תטיס ושכיסה את ארצנו, כך שאדמתה הייתה למעשה שקועה בקרקעיתו. אוקיינוס זה מילא תפקיד חשוב בתולדות הגיאולוגיה של ארץ ישראל: במימיו חיו יצורי ענק ובהם זוחלים ימיים, כרישים ורכיכות. שרידיהם שקעו במצולות הים, עד שהגיעו לקרקעית, ויחד עם חומרים אורגניים ואחרים יצרו במשך מיליוני שנים ריבוד של שכבות על גבי שכבות. כיוון שהוא נסוג וחזר מספר פעמים בעידנים שונים, בליווי פעילות טקטונית, התאפשרה היווצרות המכתשים המאפיינים את האזור כמו המכתש הגדול (כיום מכתש ירוחם), המכתש הקטן, מכתש רמון ועוד.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הזמן גרם להידוק הרבדים והשכבות בקרקעית הים, כך שברבות השנים השרידים הפכו למאובנים שמורכבים מעצמות, קונכיות, צמחי מים, שיני כרישים ועוד. זאת הסיבה לכך שבאדמת המדבר שקועים מאובנים של יצורים ימיים – ענקיים אבל גם מזעריים – שאותם אשכנזי־פוליבודה חוקרת כדי להבין מה התחולל כאן לפני עשרות מיליוני שנים. בנוסף, היא וחבריה החוקרים הגישו בקשה לאונסק"ו להכיר באזור הערבה כגיאו־פארק גיאולוגי נדיר, במטרה לשמרו כבעל משמעות גיאולוגית בינלאומית, גם כדי לנסות לחזות את העתיד לבוא.
מי ש"מסייעים" לחוקרים במלאכתם הם יצורים ימיים זעירים שנקראים פורמיניפרים, או בעברית – חוריריות – שמאז ראשית החיים על פני כדור הארץ חיו בסביבות ים קדומות. אנחנו מכירים אותם כיצורים חד־תאיים שרובם בונים סביבם שלד חיצוני יפהפה שעשוי מקלציום קרבונט, שהוא סוג של גיר (בדומה לשבלולים). הם התפתחו לפני 500 מיליון שנה, בתקופה שנקראת הפרה־קמבריום – לפני החיים, כלומר רגע לפני שהחלו החיים בכדור הארץ. מתוך זה שהיא חוקרת אותם, מקישה אשכנזי־פוליבודה לגבי תופעות שונות בכדור הארץ, ובראש ובראשונה לגבי בעיית האקלים.
איך יודעים שזה היה לפני 500 מיליון שנה? איך מתארכים את זה?
"לא מתארכים את היצורים עצמם אלא את הסלע שבו מוצאים אותם. הסלע מייצג את הסביבה שבה הם חיו, כך שגילו הוא גיל המאובן שחי בתוכו".
אם זה מזכיר לכם את "פארק היורה", אתם לא טועים. אלא שאת יצורי הענק המיתולוגיים מחליפים במחקר של אשכנזי־פוליבודה הפורמיניפרים – אותם יצורי מים שחיו כאן, וחלקם נכחדו באותה התקופה שבה נכחדו הדינוזאורים.
אשכנזי־פוליבודה אומרת שהעיסוק שלה, לצד זה שהוא מרתק, מעניק לה פרספקטיבה לגבי הקיום שלנו כאן, וההבנה שאין לקחת את עצמנו יותר מדי ברצינות. אבל גם תובנות לגבי הצורך הדחוף לשקם את היחסים שלנו עם כדור הארץ ולתקן את ההתנהלות שפוגעת באקלים ועלולה לחולל אסון בדומה למה שקרה לפני מאות מיליוני שנים, והוביל להכחדת הדינוזאורים, שנבעה מקיצוניות של מזג אוויר.
ד"ר אשכנזי־פוליבודה, נשואה ומתגוררת במושב חצבה, אמא לשלושה, זכתה במענק מחקר יוקרתי של קרן המחקר הישראלית, על מחקר פורץ דרך בתחום ההתאוששות של מערכות אקולוגיות לאחר ההכחדה המסיבית (לפני 66 מיליון שנה, כן?). המחקר שלה שייך לתחום המדעים הפלאונטולוגים, תורת החי הקדום. לפני כשנתיים התגלו ליד מושב פארן בערבה התיכונה, שרידים של שלד מאובן שאורכו שמונה מטרים. בדיקות מעבדה קבעו שמדובר באלאסמוזאור, זוחל ימי קדום שגילו כ־85 מיליוני שנים. כל ממצא כזה מסייע לחוקרים לשחזר את תנאי הסביבה ששררו ולהבין את מארג החיים והאקולוגיה באמצעות המגוון הביולוגי. את הממצאים שלהם יציגו החוקרים השונים במסגרת תערוכת מו"פ ערבה שתתקיים בפברואר.
במעבדה שלה, בתחנת יאיר בחצבה, נמצא אוסף המאובנים של ד"ר אשכנזי־פוליבודה, שבו יותר ממאה מאובנים שנמצאו באזור, בשלל גדלים ומתקופות שונות. יש גם סלעים ומינרלים מיוחדים, חלקם בני 100 מיליון שנים, ואלמוגים ואמוניטים (חסרי חוליות ימיים שנכחדו במקביל להיכחדות הדינוזאורים) בני 94 מיליון שנה. על מדף סמוך, שיני כרישים ועצמות דגים מלפני 80 מיליון שנה, לצד צדפות.
"פורמיניפרים הם יצורים ימיים מופלאים ומרהיבים, הם חד־תאיים בעלי שלד חיצוני, כלומר קונכייה שהייצור בונה לעצמו סביב עצמו, ושמאז שהתפתחו לפני 500 מיליון שנה נמצאים בכל סביבה ימית אפשרית", אומרת ד"ר אשכנזי־פוליבודה. "הם גם בקרקעית וגם צפים במים רדודים ועמוקים, באזורים קרים מאוד ומלוחים מאוד. המחקר שלהם עוזר להבין מה היה בעבר בכדור הארץ, ללמוד את ההווה ואולי לחזות את העתיד. ממצבם של הפורמיניפרים אני לומדת על המצב בים לפני מיליוני שנה וגם היום. אני מתמקדת בתקופה שנקראת הקרטיקון העליון – שנמשכה לאורך 30 מיליון שנה בערך – בין 93 מיליון ל־66 מיליון לקיום העולם. בסוף הקרטיקון התרחשה אחת ההכחדות הכי מפורסמות, הכחדת הדינוזאורים. כ־70% מכלל היצורים שהיו בכדור הארץ נכחדו בסוף הקרטיקון. אם אני רואה שינוי באוכלוסייה והיעלמות גדולה של מינים אני יכולה להבין מהר מאוד שמשהו לא טוב קורה".
מה אנחנו יודעים על תקופת ההכחדה וסוף הקרטיקון?
"במשך הרבה שנים התיאוריה הנפוצה והמקובלת היתה שנפל מטאוריט ושזה מה שגרם להכחדה המאוד גדולה. אבל בשנים האחרונות מגלים שנכון, נפל מטאוריט, אבל לא רק זה גרם להכחדה. היו גם התפרצויות געשיות גדולות, בעיקר באזור הודו, שנמשכו לאורך תקופות ארוכות והציפו כמויות אדירות של בזלת, שהתפרצו וגרמו לעלייה בפחמן דו־חמצני באטמוספרה, ובמקביל שינויי אקלים".
גם היום יש כמויות פחמן דו־חמצני גדולות באטמוספרה. אז מה, אנחנו הולכים להיכחד?
"אנחנו נמצאים היום במצב מאוד לא פשוט מבחינה סביבתית. כולם עסוקים בקורונה, אבל מצב כדור הארץ לא טוב. מזג האוויר מתחמם מאוד, כיוון הזרמים באוקיינוס עלול להשתנות ומצטברים רעלים גם באטמוספרה וגם בים. זה מה שהיה בתקופת ההכחדה שבסוף הקרטיקון העליון".
איפה מוצאים הוכחות לכל מה שאת מתארת? זה די מלחיץ.
"למשל באזור הר צין, בנגב, בו יש חתך מאוד ידוע של התקופה הזו שבתוכו עובר הגבול שבין שתי תקופות – סוף הקרטיקון והפליאוגן שבאה אחריה. גילינו שם לאחרונה עדויות לאותן התפרצויות געשיות אדירות שהתרחשו בהודו".
מה היום, ב־2022, לומדים מכל זה? "כאשר נבין מה גורם לקריסה של מערכות אקולוגיות ותוך כמה זמן, ואיך יצורים שונים מתמודדים בתקופות קשות, נוכל להסיק מזה תחזיות לגבי העתיד", אומרת ד"ר שרית אשכנזי־פוליבודה.
לדוגמה, "מבחינת מעגל הפחמן באוקיינוס, שהפורמיניפרים חשובים מאוד בהקשר הזה. היצורים הימיים הקטנטנים הללו בונים את הקונכייה שלהם מפחמן דו־חמצני מומס, שאותו הם לוקחים מהים, מרכיבים אותו עם סידן ובונים שלד. פעולה זו מסלקת מהים בערך 20 אחוז מהפחמן הדו־חמצני, ובכך בעצם מנקים את הים. כשם שהפחמן הדו־חמצני מרעיל את האטמוספרה, כך הוא מרעיל את הים. כיוון שאני חוקרת גם פורמיניפרים שחיים גם בימינו, אני בודקת למשל איך ההתחממות הגלובלית משפיעה על ההתנהלות שלהם. כשהמים מתחממים אנחנו רואים אותם נודדים למקומות אחרים, שבהם לא נהגו לחיות בעבר. יש מינים של פורמיניפרים שלא הכרנו בים התיכון, אבל בגלל התחממות המים הם פתאום החלו להגיע אליו מהים האדום – שהטמפרטורה שלו גבוהה יותר. כך אנחנו יודעים שהים התיכון התחמם והצליח לייצר בית ליצורים שאוהבים חום".
ואיך מסיקים מכך לגבי העתיד?
"בודקים מה יקרה אם המים ימשיכו להתחמם. האם גם בטמפרטורה גבוהה יותר בשתיים עד שלוש מעלות, למשל, הפורמיניפרים ימשיכו לחיות ולשגשג ולייצר שלד".
המחקר שלכם יכול להיות אות אזהרה למה שקורה. ממה עוד את יכולה להזהיר אותנו?
"הפורמיניפרים יכולים להזהיר מפני זיהומים. כשעושים ניטור קבוע של הפורמיניפרים שחיים עכשיו בים אפשר לזהות זיהומים מבעוד מועד ולהרוויח תמרורי אזהרה".
כמו סימפטומים למחלה.
"נכון. סימפטומים מאוד מוקדמים, היצורים הללו חשובים מאוד גם בעבר וגם בהווה לניטור הבריאות של המערכת הימית. כאשר מתרחש שינוי במי הים מיד נראה את זה גם בהתנהלות האוכלוסייה של הפורמיניפרים וגם בכימיה של השלד שלהם. כך למשל במפרץ אילת, שנראה ים הומוגני וקטן, גילינו הבדל גדול בין הפורמיניפרים שחיים בחלק הדרומי של המפרץ לבין אלה שחיים בחלק הצפוני – שהוא יותר מתועש ומתקיים בו זיהום מעשה ידי אדם. כל זה נעשה כדי שנוכל להמחיש בעזרת הניסיון מהעבר את הסכנות שגלומות בהווה, ולפעול למען שינוי התנהגות ומדיניות בכל מה שקשור לבעיית האקלים".
את אופטימית לגבי היכולת שלנו לתקן את עוולות האקלים שחוללנו?
"אני אופטימית לגבי כדור הארץ, שהצליח להתאושש מהכחדות גדולות וקטסטרופות ולהשתקם בכל פעם מחדש. אז אולי אנחנו ניכחד, אבל תבוא אוכלוסייה יותר מוצלחת שתדע להתנהל אחרת. כמו שהיונקים החליפו את הדינוזאורים לפני 66 מיליון שנה, אולי הגיע הזמן לקבוצה חדשה שתחליף אותנו. כדור הארץ ימשיך להתקיים".
