מילים הן כוח. העולם צמא לאנשים שיש להם מה לומר. ברגע שהאדם התחיל לדבר, הוא צבר כוח משמעותי על פני המתחרים בג'ונגל שהוא החיים על פני כדור הארץ. כשהוא הצליח להעביר מסרים למרחקים, לכל השאר כבר לא היה סיכוי. ובכל זאת, למרות השפה העשירה שיש בארסנל של המנהיגים הכי דגולים ושל הדוברים הכי רהוטים, אנחנו לא מפסיקים לדבר עם הידיים. כאילו המילים עצמן לא מספיקות, כאילו הן זקוקות לגלגלי עזר. אם היינו מסתכלים על עצמנו מהצד או צופים בתיעוד שלנו ללא קול, היינו מגלים למרבה המבוכה שאנחנו לא נראים שונים בהרבה מחבורת קופים או להקת פינגווינים.
עוד במדור לחיפוש:
לפי חוקרים בתחום מדעי ההתנהגות, מחוות פיזיות שעיקרן זרועות וכפות ידיים שמתנופפות לכל עבר מסייעות לנו לבטא את מחשבותינו ביעילות גדולה יותר. למעשה, לא מדובר ברגרסיה שמציבה אותנו על מדף אחד לצד בעלי החיים הנחותים מאיתנו אלא להיפך - הן מהוות מעין שיא תקשורתי, הן מצד הדובר והן מצד המאזין. "המחוות הפיזיות מסייעות לדובר בסידור מחשבותיו", טוענת יועצת ההתנהגות הוותיקה ד"ר קרול קינזי גומן. לגבי מנהיגים פוליטיים או חברתיים, היא מחדדת, "התנועות מסייעות לייצר מחשבות ברורות יותר, לדבר במשפטים מהודקים יותר ולהשתמש בשפה הצהרתית יותר".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עבור הדובר, תנועות ידיים הן כמו שפה שנייה. הן מוסיפות מידע שנעדר לעיתים מהמילים עצמן - ובעצם חושפות את מה שאנחנו לא יודעים. עבור המאזין, כל עוד אין סתירה בין הדברים שנאמרו בעל פה ובין שפת הגוף, המסר יופנם בצורה טובה יותר. תנועות הידיים כמו לשות את המסר שנמצא בתוך המוח ויוצא מהפה, והופכות אותו לברור יותר. הצד המאזין אולי לא תמיד מודע לקשר המיידי בין המילים לתנועת הידיים, אבל באופן אינסטינקטיבי הוא מרגיש את התלהבותו של הדובר שמשתמש בתנועות ידיים, ומיישר עם זה קו.
בחיי היומיום שלנו, תנועות ידיים מזכירות את תנועותיו של מנצח על תזמורת. הידיים שלנו מסונכרנות עם נעימת המילים שאנחנו אומרים, מחקות את הרגש שלנו וממחישות את הסיפור שאנחנו רוצים להעביר. שפה לא מתבטאת אך ורק במילים אלא גם בתנועה: מצח מקומט, אישונים מורחבים, זווית אצבעות הרגליים וכמובן תנועות ידיים - כל אלה נופלים תחת קטגוריית השפה הלא-מילולית.
התנהגות הגוף שלנו בזמן שאנחנו מדברים היא מעין הזמנה לניתוח לב פתוח, כזה שמגלה את האמת שנמצאת בפנים. כמו שיש לכל אחד מאיתנו אוצר מילים, כך יש משמעות רבה לכל אחת מהתנועות. הן יכולות לשדר עצבנות, נינוחות, חוסר שביעות רצון, כעס, אמפתיה ועוד. המשמעות המלאה של הדברים יכולה להתקבל כשיש סנכרון בין מה שיוצא לנו מהפה לאופן שבו אנחנו מגיבים פיזית בזמן שאנחנו מדברים.
בשלבים המוקדמים של החיים, תנועות ידיים עשויות לחזות את קצב ההתפתחות הקוגניטיבי של ילדים ולהעיד על רמת אוצר המילים ועל היכולת להרכיב משפטים ולבנות סיפור. במחקר שנערך בכתב העת המדעי Journal of Child Language ביקשו החוקרים מילדים בני שש להסביר להם עלילות של סרטים מצוירים. החוקרים חזרו לילדים כעבור שנה וכעבור שנתיים, כשהיו בני שבע ושמונה בהתאמה, וגילו כי הילדים שהסבירו את העלילה לא רק בעזרת מילים אלא גם באמצעות תנועות ידיים הם אלה שהצליחו לספר כעבור שנה ושנתיים סיפורים מורכבים ומפורטים יותר.
חוסר התאמה בין מחוות פיזיות למילים מתפרש באופן שונה אם משווים בין ילדים ומבוגרים. בעוד שאצל ילדים הפער מעיד על דמיון בריא ומפותח ומהווה שלב בתהליך הלמידה, במקרה של פער אצל מבוגרים הם נתפשים כמבולבלים, לא אמינים וכאלה שאי אפשר לסמוך עליהם. ואולם, על פי מחקרים גם ילדים וגם מבוגרים לומדים טוב יותר ומפנימים טוב יותר מידע שמוגש להם בעזרת מחוות גופניות.
חוקרים מאוניברסיטת קולגייט בניו יורק טענו כי דיבור שמלווה בתנועות ידיים הוא צורך תרבותי קדמוני. מכיוון שתקשורת שמבוססת על מחוות פיזיות קדמה לשפה, המוח האנושי עדיין מחווט מבחינה אבולוציונית להקדיש תשומת לב רבה לתנועות ידיים. התנועות הללו מקילות על העומס הקוגניטיבי שנוצר במהלך דיבור ונושאות בנטל. הדברים נכונים במיוחד כאשר אנחנו מדברים על מושגים מופשטים: השימוש בידיים עוזר לנו לנווט בתוך הרעיונות המורכבים שמתנחלים בתוך המוח.
אחת הדרכים לחקור תנועות ידיים היא להעיף מבט ב-TED Talks, זירת ההרצאות הפופולרית של דורנו. מחקר שבחן מאות הרצאות הצליח לספק כמה תובנות שלא קשורות לתוכן אלא לאופן ההגשה. ממצא בולט שעלה הוא העובדה שהדוברים הוויראליים והפופולריים ביותר הניעו את ידיהם בממוצע 465 פעמים במהלך הרצאתם - כמעט פי שניים בהשוואה לדוברים הפחות פופולריים. מי שציפה לכך שדוברים שמרבים להשתמש בידיהם יגרמו להסחת דעת ולבלבול בקרב המאזינים, ויקבלו ביקורות שליליות, טעה. המוח זוכה לגירוי כפול - בפעם הראשונה על ידי הקול ובפעם השנייה על ידי תנועות הידיים - וזה עוזר לו להתמקד.
היו עוד כמה תובנות שבלטו במחקר הזה. דוברים שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר במדדים כמו אינטליגנציה, כריזמה ואמינות לאחר צפייה עם סאונד, היו גם אלה שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר באותם הפרמטרים לאחר צפייה ללא סאונד. נמצא מתאם מובהק בין מספר תנועות הידיים לבין האופן החיובי שבו נתפשו הדוברים, והרושם הראשוני התגבש כבר בתום שבע שניות בלבד.
הרצאת טד פופולרית במיוחד על שפת גוף
מחקרים משלימים מצאו הבדל גדול בתכונות האנושיות שמייחסים מאזינים לדוברים שמשתמש בידיים לעיתים תכופות, לעומת דוברים שמשתמשים בידיים באופן סולידי יותר: הראשונים נתפשים כחמים, נעימים ואנרגטיים יותר, ואילו האחרונים נוטים להיתפש כהגיוניים, קרים ואנליטיים.
לפי מחקר פורץ דרך משנת 2009, שפת הגוף מפוענחת על ידי אותם חלקים במוח שאחראים גם על פענוח שפת הדיבור, מה שמצביע על כך שהמחוות הפיזיות חיוניות לשפה ולהבנה שלנו אותה. לדברי ד"ר מנואלה מקדוניה, חוקרת מוח במכון מקס פלנק למדעי הקוגניציה והמוח בלייפציג, החיבור בין שפת הגוף לשפת הדיבור לא חשוב רק לשפה שבה אנחנו כבר מדברים, ותנועות ידיים עוזרות לנו ללמוד שפות חדשות. מכיוון שתנועות יכולות להשתנות בהתאם לשפות ולתרבויות, למידה של תנועות בשפה זרה עשויה לעזור לנו לזכור אוצר מילים ולשוחח באופן פעיל בשפה החדשה.
ויש גם עניין אבולוציוני די מדהים: השפה הישנה ביותר, שפת הגוף, זו ששימשה את אבותינו כדי לתקשר זה עם זה ברמה היומיומית הרבה לפני שהגיעה שפת הדיבור, עומדת בבסיסה של כל שפה חדשה שאנחנו יכולים ללמוד. ככל שהמוח של אבותינו גדל, התחלנו לתקשר באמצעות צלילים שהבשילו ליצירת שפות דיבור מורכבות שמשתנות בכל מיני מקומות רחוקים על פני כדור הארץ - אבל גם כשלמדנו לדבר שמרנו על המחוות הפיזיות, על תנועות הגוף, על השורשים הכי קדומים שלנו.
- חוסר שימוש בתנועות ידיים עלול לשדר אדישות וחוסר אכפתיות לגבי הנושא שבו עוסק הדובר. אם הידיים חבויות - מאחורי הגב או בתוך הכיסים - והקהל לא רואה אותן, הדובר משדר שאי אפשר לסמוך עליו.
- זרועות פתוחות וכפות ידיים שמוחזקות בזווית של 45 מעלות לקהל משדרות כנות ופתיחות.
- זרועות פתוחות עם כפות הידיים כלפי מטה משדרות ביטחון, סמכותיות וחיבור והבנה עמוקים עם הנושא שבו עוסק הדובר.
- כפות ידיים שמוצמדות אחת לשנייה עם אצבעות פרושות מלמדות על בקיאות ומומחיות.
- כפות ידיים שאוחזות זו בזו לפני הגוף משדרות עצבנות והססנות (בדומה לנגיעות בפנים, בשיער ובצוואר).
- תנועות ידיים שחורגות מעבר לקווי המתאר של הגוף עושות רושם של הצגת רעיון גדול, אך חריגת יתר בתנועות מוגזמות עלולה לשדר כאוס וחוסר שליטה.
