כיצד דינוזאורים ענקיים, במשקל של 50 טונות מזן זאורופוד (Sauropod), כמו דיפלודוקוס (Diplodocus), התפתחו מאבות קדמונים קטנים בהרבה, כמו תקודונטוזאורוס (Thecodontosaurus)? על השאלה הזו מנסים לענות במחקר חדש, שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת בריסטול.
במחקר, שהתפרסם בכתב העת Royal Society Open Science, החוקרים מציגים שחזור של שרירי הגפיים של התקודונטוזאורוס, תוך פירוט האנטומיה של השרירים החשובים ביותר המעורבים בתנועה. התקודונטוזאורוס היה דינוזאור קטן עד בינוני, בעל שתי רגליים, שהיה נפוץ בעיקר בשטח שהוא כיום הממלכה המאוחדת (בריטניה) במהלך תקופת הטריאס - תור בעידן המזוזואיקון (לפני כ-205 מיליון שנה). הדינוזאור הזה היה אחד הראשונים אי פעם שהתגלו על ידי המדענים (בשנת 1836), אך הוא עדיין מפתיע אותם עם מידע חדש על הדרך שבה הדינוזאורים המוקדמים ביותר חיו והתפתחו.
"באוניברסיטת בריסטול נמצא אוסף עצום של מאובני תקודונטוזאורוס שהשתמרו להפליא מאז שהתגלו סביב בריסטול. הדבר המדהים בעצמות המאובנות הללו הוא שרבים משמרים את הצלקות והחריגות ששרירי הגפיים השאירו עליהן עם ההיצמדות שלהם", אומר אנטוניו באלל, דוקטורנט בבית הספר למדעי כדור הארץ של בריסטול והמחבר הראשי של המחקר. מאפיינים אלה הם בעלי ערך רב במונחים מדעיים כדי להסיק את הצורה והכיוון של שרירי הגפיים. שחזור שרירים במינים שנכחדו מצריך שימור יוצא דופן מסוג זה של מאובנים, אך גם הבנה טובה של אנטומיית השרירים של מיני חיים קרובים.
"במקרה של דינוזאורים, עלינו להסתכל על תנינים וציפורים מודרניות, היוצרות קבוצה שאנו מכנים ארכיזאורים או ארכוזאוריה, כלומר, ענף של זוחלים קדומים וצאצאיהם, בהם גם הדינוזאורים, המשתייך לקבוצת זאוריה. פירוש השם הוא 'זוחלים שולטים' או 'לטאות שליטות'. דינוזאורים הם חברים נכחדים בשושלת זו, ובשל דמיון אבולוציוני, אנו יכולים להשוות את אנטומיית השרירים בתנינים וציפורים ולחקור את הצלקות שהם משאירים על העצמות כדי לזהות ולשחזר את מיקומם של השרירים הללו בדינוזאורים", הוסיף באלל.
"סוגים אלה של שחזורי שרירים הם בסיסיים להבנת היבטים תפקודיים של חיי האורגניזמים שנכחדו. אנחנו יכולים להשתמש במידע הזה כדי לדמות איך החיות האלה הלכו ורצו בעזרת כלים חישוביים", מסבירה פרופסור אמילי רייפילד, שלקחה חלק בכתיבת המחקר.
מהגודל והכיוון של שרירי הגפיים שלו, מחברי המחקר טוענים שתקודונטוזאורוס היה זריז למדי וכנראה השתמש בגפיים הקדמיות שלו כדי לתפוס חפצים במקום ללכת. הנחה זו מנוגדת לקרוביו המאוחרים, הזאורופודים הענקיים, שהשיגו בחלקם את מידות הגוף העצומות הללו על ידי מעבר ליציבה מרובעת. נראה שהאנטומיה השרירית של תקודונטוזאורוס מצביעה על כך שניצני מאפיינים מרכזיים של דינוזאורים מאוחרים יותר, כמו זאורופוד כאמור, כבר התפתחו במין מוקדם כמו התקודונטוזאורוס. "מנקודת מבט אבולוציונית, המחקר שלנו מוסיף חלקים נוספים לפאזל כיצד השתנו התנועה והיציבה במהלך האבולוציה של הדינוזאורים. כיצד שונו שרירי הגפיים באבולוציה והפכו מדינוזאורים דו רגליים קלים יחסית לכאלו ההולכים על ארבע רגליים והינם כבדי משקל. שחזור שרירי הגפיים של התקודונטוזאורוס נותן לנו מידע חדש על השלבים המוקדמים של אותו מעבר אבולוציוני חשוב", אומר פרופסור מייק בנטון, מחבר נוסף במחקר.
