כשהוקמה מדינת ישראל, הצבאים היו על סף הכחדה בעולם, ובארץ מספרם נאמד במאות בודדות של פרטים. בשנים שחלפו, הצבאים נכחדו מכל המדינות השכנות שלנו עקב ציד פרוע. מאז, אוכלוסיית הצבאים בישראל ידעה עליות ומורדות וההערכות כיום משערות שבישראל חיים בין 3,000 ל-4,000 צבאים מהמין זה. בשנת 2018 ה-IUCN החמיר את מעמדו ממין בסיכון למין בסכנת הכחדה עולמית.
הסכנות שאורבות לצבאים ולעופרים הצעירים הן בנייה והרס בתי גידול בשל בינוי, סלילת כבישים והקמת תשתיות אשר קוטעים את אזורי המחייה שלהם ומבודדים אותם מבני מינם, ציד לא חוקי, ריבוי כלבים משוטטים ותנים שטורפים את העופרים (שהינו גם תוצר של התנהגות בני האדם בשל ניהול לא תקין של פינוי וטיפול בפסולת מכל סוג שהוא ועל כן, יצירת "מסעדות" ומקורות מזון זמינים, מה שמאפשר לתנים וכלבים להתרבות מעבר להיקפם הטבעי) ועוד.
אולם, ישנה סיבת מוות אחת שלרוב עוברת מתחת לרדאר - גידור בשטחים הפתוחים, בין אם עבור משבצות חקלאיות או סיבות אחרות. הגדרות העיקריות שגורמות לבעיות ומוות לעולם החי הן גדרות גבוהות מכדי שיהיה אפשר לקפוץ מעליהן, גדרות נמוכות מדי שלא ניתן לזחול תחתיהן, גדרות עם חוטים רופפים או שבורים, גדרות חוטים עם מרווחים מאוד קטנים בין החוטים, גדרות שלא נראות מספיק לחיות אשר רצות/עפות בשטח הפתוח וגדרות שיוצרות מחסום מוחלט למעבר. אין נתונים חד משמעיים לגבי כמות חיות הבר שמוצאות את מותן בעקבות גידור חוקי ולא חוקי, אולם הפתרונות לכך פשוטים ולא תמיד מיושמים.
כשאני יוצאת לשטח, אני רואה המון גדרות "קלועות" שמהוות מחסום מוחלט למרבית מיני היונקים הקטנים, בינוניים וגדולים, בייחוד כאשר החלק העליון מכוסה בתיל או בחודים. גדרות כאלו הן מלכודת מוות ליונקים שמנסים לקפוץ מעל הגדר או לעבור בדרך כלשהי דרכה, בפרט צבאים. גם אם תיאורטית יש ביכולתם לקפוץ מעל לגדרות, פעמים רבות הם מעדיפים דווקא לזחול מתחת לגדר או לרוץ לאורך הגדר עד מציאת פרצה כלשהי או רווח גדול מספיק לעבור תחת הגדר. זה התרחיש האופטימי.
אני רואה גם מקרים רבים של הסתבכות בתיל ופציעות קשות עד כדי מוות. גם שריטה קטנה עלולה להוריד את שרידות בעל החיים, משום שהפצע יכול להזדהם בקלות. ככלל, בצווארי בקבוק של מסדרונות אקולוגיים, אין להקים גדר מסוג כלשהו, גם לא גדר חשמלית ו/או גדר בקר, על מנת שלא לסתום לחלוטין את המעבר בצוואר הבקבוק. באשר למסדרונות אקולוגיים ארציים, יש לקחת בחשבון מעברי חיות בר, בתי גידול מועדפים על ידי חיות הבר בשטח (למשל, מקומות קינון של עופות ממינים מסוימים או טריטוריות ידועות של זכרי צבאים) וחשוב מאוד - אפשרות גישה למקורות מים.
למשל, לפני כשבוע וחצי נודע לנו כי מעין עין שריג בהרי ירושלים נחסם על ידי גידור של שטחי משבצות חקלאיות של מושב אורה המיועדות להיות כרמים. כשביקרתי במקום ראיתי כי הגדרות יוצרות מבוך בלתי נגמר, קוטע באופן משמעותי את צוואר הבקבוק שבמקום, מהווה מלכודת מוות לחיות בר ובפרט לעדר צבאים החי במקום וחוסם את הגישה של מטיילים וחיות בר למי המעין.
אלה פסטרנק מנהלת מרכז היונקים בחברה להגנת הטבעצילום: פרטיכדי שניתן יהיה לקיים חקלאות ולשמור על הטבע, טרם הקמת הגדר, יש לבחון את פעילותם היומית והעונתית של חיות הבר בשטח, לבדוק הימצאות של שבילי בעלי החיים, סימנים לנוכחותם וטריטוריות ומקומות קינון של בעלי חיים. בכל מקרה, יש לתכנן את הגדר באופן שתהיה ידידותית לחיות הבר ושתאפשר מעבר בטוח של חיות בר.
מרכז היונקים של החברה להגנת הטבע מייעץ לחקלאים רבים, על מנת לקדם גידור ידידותי לחיי הבר וכדי שניתן יהיה לשמור על הטבע ולקיים חקלאות בד בבד. אנחנו דואגים שמיקום וסוג הגדר יתחשבו בשבילי ומרעולי בעלי חיים ולדפוסים יומיים ועונתיים (עונות המלטות, עונות קינון וכו'), יתחשבו בטופוגרפיה המקומית, ויאפשרו מעבר בעלי חיים, בפרט בנחלים, נהרות, ואדיות, רכסים ובתי גידול מועדפים וחשובים אחרים, וכמובן, יאפשרו גישה למקורות מים. אם מתאפשר, אנחנו תומכים בהקמת גדרות עונתיות שניתן להסיר בעונות מסוימות כשהבקר/חיות המשק לא נמצאות בשטח.
חילוץ עופר שנתקע בגדר בבנימין
(צילום: באדיבות המשפחה)
ככלל, אנחנו מעדיפים שלא תהיינה גדרות מכל סוג שהוא בשטח טבעי ופתוח, בפרט אם מדובר בצווארי בקבוק, שם אנו מקדמים כיום מהלך לאיסור הקמת גדרות מכל סוג שהוא. במקומות אחרים, שאינם צווארי בקבוק, יש לשקול היטב את עצם הקמת הגדר ובמידה ואין מנוס מכך, יש להתחשב בחיי הבר בסביבה ונשמח אם החקלאים ירצו להתייעץ עימנו וישתפו פעולה כדי לשמור על הטבע.
כיום, גדרות והקמתן הן עניין פרוץ מאוד וכמעט כל אחד יכול להקים גדר בכל מקום אפשרי ללא אישורים ו/או רגולציות. הגיע הזמן להתייחס לעניין ולטפל בו ולא להתירו פרוץ ונתון לפרשנות. אין לנו ארץ אחרת, ואין לנו דרך לייבא חיות בר. זה הטבע הישראלי, הוא המתנה שקיבלנו, ונכון לעכשיו – אנחנו לא עושים מספיק כדי לשמור עליה עבור הדורות הבאים.
אלה פסטרנק, מנהלת מרכז היונקים בחברה להגנת הטבע
