סו (SUE) הטי-רקס מהווה את אחת הדגימות השלמות והשמורות ביותר של טירנוזאורוס רקס שנמצאו אי פעם. רמת השימור הגבוהה מסייעת לחוקרים לחשוף פרטים על אורח חייו, כמו למשל שהוא חי עד גיל מבוגר יחסית ומת בגיל 33. הוא סבל מפציעות שונות באותן שנים. במחקר חדש בדקו החוקרים חורים בלסת התחתונה של סו. כעת, מנסים החוקרים לגלות את הסיבה האמיתית להיווצרות החורים הללו - האם מדובר במחלה, פציעה ממאבק או בכלל כתוצאה מחיזור?
4 צפייה בגלריה
החוקרת ג'ינגמאי או'קונור וגולגולת המאובן סו (SUE) במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע בשיקגו
(צילום: Katharine Uhrich, Field Museum)
סו הוא הכינוי של FMNH PR 2081 טירנוזאורוס רקס מאובן שנמצא במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע בשיקגו. המאובן התגלה ב-12 באוגוסט 1990 על ידי סו הנדריקסון ונקרא על שמה. מדובר באחד השלדים הגדולים והשלמים ביותר של טירנוזאורוס רקס שנמצאו אי פעם ואף בין היקרים שבהם, לאחר שנרכש ב-1997 על ידי מוזיאון פילד תמורת 8.3 מיליון דולר.
חורים שהתגלו על אחורי הלסת התחתונה של סו, חלקם בקוטר של כדור גולף, התגלו גם במאובני טי-רקס אחרים והפכו לסלע מחלוקת בין חוקרים שהחזיקו בדעות שונות לגבי הסיבה שהביאו להיווצרות אותם חורים. מחקר חדש, שפורסם בכתב העת Cretaceous Research, מראה שאחת התיאוריות הפופולריות לפיהן סו סבל מזיהום מטפיל פרוטוזואה - עשויה להיות שגויה. "החורים האלה בלסת של סו היו בגדר תעלומה במשך עשרות שנים. אף אחד לא יודע איך הם נוצרו והיו הרבה כיווני מחשבה בנושא", אמרה ג'ינגמאי או'קונור, אוצרת של זוחלים מאובנים במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע בשיקגו ושותפה למחקר.
4 צפייה בגלריה
החוקרת ג'ינגמאי או'קונור מצלמת את החורים בגולגולת המאובן סו (SUE) במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע בשיקגו
(צילום: Katharine Uhrich, Field Museum)
אחת ההשערות המוקדמות הייתה שסו סבל מזיהום חיידקי דמוי פטרייה, אך מאוחר יותר הוכח כי אין סבירות גבוהה לכך. השערה מחודשת העלתה סברה לפיה היה מדובר בזיהום מטפיל פרוטוזואה - קבוצה פרפילטית של חד-תאיים איקריוטיים השייכים לממלכה פרוטיסטה. הפרוטוזואות הן מיקרו-אורגניזמים חד-תאיים החיים בעיקר במים או בנוזלים מימיים, כשישנם כמעט 30 אלף מינים שונים של פרוטוזואות ברחבי העולם. ישנן מחלות רבות שנגרמות על ידי הטפילים הללו, כמו למשל מחלה שכיחה בשם טריכומוניאזיס, הנגרמת על ידי חיידק בשם טריכומונס (השם המדעי הוא Trichomonas vaginalis), כשבני אדם יכולים להידבק בטריכומוניאזיס כמחלת מין, שבאה לידי ביטוי כדלקת בנרתיק אצל נשים וכדלקת בשופכה אצל גברים, אבל גם חיות אחרות יכולות להידבק בה.
"טריכומוניאזיס קיים בעופות, ויש דגימת בז עם נזק שנגרם ללסת שלו, אז כמה פליאונטולוגים חשבו שמקרה דומה גרם לנזק דומה גם לסו. לכן, השוונו במחקר הנוכחי את החורים בלסת של סו לנזקים שהוסבו לבעלי חיים אחרים שסבלו מאותה מחלה, זאת על מנת להבין האם ההשערה נכונה", הסבירה או'קונור, שהוסיפה כי העבודה ריגשה אותה מאוד, שכן הייתה זו הפעם הראשונה שהיא בוחנת מאובן טי-רקס ולא ציפורים מאובנות קטנות.
החוקרים השוו את החורים בלסת של סו לשברים שהחלימו בשלדי מאובנים אחרים. בשיתוף פעולה עם הביו-ארכיאולוגית של מוזיאון פילד, סטייסי דרייק, האנתרופולוגית מריה ססיליה לוזאדה צ'רנה מאוניברסיטת שיקגו, וד"ר ברוס רוטשילד ממוזיאון קרנגי, שמומחה ליישום גישות רפואיות מדעיות לפליאונטולוגיה, בחנה או'קונור את העצמות שסביב חורים שנעשו כחלק מחירור גולגולתי (טרפנציה) על ידי מנתחים ומרפאים של האינקה בפרו העתיקה. "מצאנו שהפציעות של סו עולות בקנה אחד עם הדוגמאות האחרות של פגיעה בעצם והחלמתה. מה שגרם לחורים הללו, לא הרג את סו, ששרד מספיק זמן כדי שהעצמות יתאחו מעצמן", אמרה או'קונור.
4 צפייה בגלריה
איור המראה שני טי-רקס נלחמים, במה שהיווה השערה למקור החורים בלסת התחתונה של סו
(איור: GE Creech)
החוקרת פנתה אל מארי הנן ממחלקת אוסף הציפורים במוזיאון פילד, כדי למצוא שלדי ציפורים עם היסטוריה של טריכומוניאזיס. "מצאנו אחד כזה, אבל לא היו לו חורים בלסת. כן ראו סימני זיהום, בחלק האחורי של הגרון, אבל לא היו חורים באזור הלסת כפי שנראו בלסת התחתונה של סו. על כן, נראה שההשערה לפיה טפיל פרוטוזואה גרם לחורים הללו היא כנראה לא נכונה", אמרה או'קונור, שתהתה מה גרם לחורים הללו אם לא זיהום?
לדבריה, ד"ר רוטשילד הניח כי מדובר בסימני נשיכה או סימני טפרים, על אף שהיא לא הסכימה עימו על כך. "החורים נמצאים רק בחלק האחורי של הלסת. אם אלה סימני נשיכה, למה אין חורים גם בקדמת הלסת? החורים לא מסודרים בשורה כמו שורה של שיניים או טפרים שמסודרים זה לצד זה, אלא פזורים בצורה אקראית", הוסיפה או'קונור.
למעשה, השערתו של ד"ר רוטשילד מבוססת על כך שייתכן שמדובר בתוצאה של התנהגות חיזור, אולי אפילו בין שני טי-רקס זכרים. אמנם טרם נודע המין של סו, אבל גודל המאובן גורם לכמה פליאונטולוגים לחשוב שמדובר בזכר. "השערה שמדובר בטי-רקס גיי היא משעשעת, אבל אני לא חושבת שיש מספיק ראיות כדי לתמוך בה", אמרה או'קונור, שהוסיפה כי אם ההשערה לפיה מדובר בסימני נשיכה או טפרים יורדת מהשולחן, עדיין נותרו אפשרויות רבות שעשויות להסביר את סיבת היווצרותם של החורים – כשבהחלט ייתכן שעל חלקן היא ועמיתה טרם חשבו. "ככל שהעמקתי במחקר על חורי הלסת הללו, הבנתי על כמה זה עשוי להיות מסתורי. זה מה שאני אוהבת בפליאונטולוגיה - הניסיון לפתור תעלומות בעניין רב", כך לדבריה של או'קונור.
