איך משלבים טכנולוגיה עם מקצועות בתחום מדעי הרוח? באוניברסיטה הפתוחה פועל מסלול של מדעי הרוח הדיגיטליים, שבו משלבים בין שני העולמות, שמסתבר שאין כל כך פער גדול ביניהם.
עדיה מנדלסון-מעוז, פרופסורית לספרות עברית ולתרבות ישראלית, העומדת בראש התואר השני בלימודי תרבות באוניברסיטה הפתוחה, פירטה על מדעי הרוח הדיגיטליים: "מדעי הרוח הדיגיטליים הוא תחום מתפתח, שמאפשר להשתמש בידע ובשיטות עבודה מתחום המחשוב כדי לבחון שאלות מחקר קיימות מתחום מדעי הרוח, וכן כאלה שאי אפשר היה לבחון בעבר. שימוש בכלים של מדעי המחשב, מדעי הנתונים ומערכות ללמידת מכונה מאפשרים לנו היום להסתכל אחרת על התחומים השונים של מדעי הרוח".
היא הביאה כמה דוגמאות: "למשל, לעזור בזיהוי כותבים של כתבי יד עתיקים בעזרת ניתוח גרפולוגי ממוחשב, לעשות דיגיטציה של מקורות היסטוריים שיאפשרו לנו לבצע חיפושים בלחיצת כפתור, ליצור מפות גאוגרפיות, וכדומה, למשל תופעות לשוניות וטקסטואליות. עוד דבר שהתחום מביא זה אוסף של שיתופי פעולה בין חוגים ודיסציפלינות שונות, ואפשרות ללמוד לדבר אחד עם השני".
3 צפייה בגלריה
הגרף מציג את התפלגות המטפורות והדימויים בפיוט ליום הכיפורים מהמאה החמישית לספירה. ניתן לראות שבאמצע הפיוט חלה ירידה גדולה בשימוש בהם כתוצאה משינוי ספרותי זמני שמתחולל בטקסט. מתוך מחקרו של פרופ' אופיר מינץ-מנור
פרופ' מנדלסון-מעוז הוסיפה כי "אנחנו מאמינים שמדובר במיומנות שמצטרפת אל תחומי מדעי הרוח השונים ולא מחליפה אותם. למשל, סטודנט יכול ללמוד היסטוריה עם חטיבה במדעי הרוח הדיגיטליים, שתאפשר לו להתבונן אחרת על התהליכים ההיסטוריים ועל החומר הארכיוני המחקרי. דוגמה נוספת היא סטודנטית שלומדת לתואר כללי במדעי הרוח, ומשלבת דיסציפלינות שונות, והעוגן של הלימודים שלה הוא המסלול במדעי הרוח הדיגיטליים, מסלול שיאפשר לה לחבר את הכישורים שלה בתחום מדעי הרוח הדיגיטליים אל החומרים שהיא לומדת".
פרופ' מנדלסון-מעוז הסבירה מדוע חשוב להתאים את הפרספקטיבה המחקרית להווה. "כשאנחנו חושבים על אפשרות למחשוב חומרים שבהם אנחנו עוסקים במדעי הרוח, אפשר לראות בקלות איך בעיות שפעם דרשו מאיתנו הרבה משאבים - אפשר כיום לפתור בקלי קלות", היא אמרה. "הדוגמה הכי פשוטה היא ספירת המופעים של מילה מסוימת בטקסט. פעם היה צריך לקרוא את הטקסט ולספור ידנית, היום אפשר לעשות את זה בלחיצת כפתור. ולא רק בטקסט אחד, אלא באלפים ובעשרות אלפים של טקסטים".
לדבריה, "אחת הדוגמאות הכי נגישות היא דרך google Ngram, שמאפשר לנו לבדוק שכיחות מילים בטקסטים בכל השפות ובכל התקופות. אז אם אנחנו רוצים לראות, למשל, איך מוזכרת המילה ירושלים בטקסטים היסטוריים מתקופה מסוימת, בהשוואה לתקופה אחרת, אחרי שהם עברו דיגיטציה נוכל לעשות זאת בקלות. עכשיו, הרעיון הוא שמערכות כאלה, זה לא רק שהן מאפשרות לנו להגיע לנתונים מהר, אלא שהן משנות את צורת המחשבה שלנו ואת השאלות שלנו. במקום להסתכל על הטקסט הבודד, אנחנו מסתכלים על עולם טקסטואלי עצום, ויכולים לזהות תופעות במאקרו, כאלה שלא חשבנו עליהן בעבר. למשל, אנחנו יכולים לבחון התפתחות של חברה ושל רעיונות חברתיים דרך האופן שבו הם באים לידי ביטוי בשפה, דרך בחינה של קשרים בין טקסטים, חזרות או ציטוטים של טקסטים מסוימים או אחרים".
היא הביאה דוגמה נוספת: "בניסוי שנערך, החוקרים נתנו לתוכנת מחשב שפיתחו גישה לכ-200 ספרים של פרוזה עברית מהמאה ה-20 והתוכנה הצליחה למיין את הספרים לפי המחברים אך ורק מתוך זיהוי ההבדלים הסגנוניים בין הטקסטים. צריך גם לומר, כי מדעי הרוח הדיגיטליים, לא רק עוסקים בטקסטים, אלא יכולים גם לעסוק בדימויים אמנותיים, בקטעי מוסיקה וכיוצ"ב. דוגמא לכך היא שיתוף הפעולה שיש לנו עם הגלריה האוניברסיטאית שתפעל תחת המרכז ותהיה מוקדשת לאמנות ניו מדיה".
פרופ' מנדלסון-מעוז עומדת בראש המרח"ב (מרכז למדעי הרוח והחברה הדיגיטליים) שתפקידו לעודד ולפתח את תחום מדעי הרוח והחברה הדיגיטליים, גם במישור של תוכניות לימוד והכשרת סטודנטים, גם במישור המחקרי של חברי סגל בכיר, תלמידי התארים המתקדמים ופוסט-דוקטורנטים, וגם במישור הקשרים בין האוניברסיטה לבין התעשיה.
אז למה כדאי ללמוד מדעי הרוח? פרופ' מנדלסון-מעוז השיבה: "מי שהולך ללמוד מדעי הרוח הוא מי שהרוח בוערת בעצמותיו, אבל גם סטודנט כזה, לא חייב מראש להניח שלא תהיה לו אפשרות להתפרנס בתחום שאותו הוא לומד. מדעי הרוח הדיגיטליים בהחלט נותנים אופק ללומדי מדעי הרוח. כל הספריות, האוספים, המוזיאונים היום עוברים תהליכי דיגיטציה. למשל, ספריות בית אריאלה נמצאות בתהליך של דיגיטציה של כל הארכיונים שלהם והחומרים הטקסטואליים והויזואליים. היום אנחנו יכולים לשוטט במוזיאון ולראות תערוכה גם דרך המחשב. התהליכים האלה מורכבים בכל הרמות, ודורשים מיומנות גדולה, למשל במעבר מתמונה לטקסט ולאחר מכן באופן שבו החומרים מקוטלגים, ובממשק שיאפשר למשתמשת לחפש את מה שהיא מתעניינת בו. גם כאן אפשר לראות כיצד אנשי מדעי הרוח, עם ניסיון בתחום מדעי הרוח הדיגיטליים יכולים להוות עוגן לתהליכים כאלה, ולעבוד יחד עם ספרנים ומידענים, אנשי מדעי המחשב ואנשי גרפיקה".
היא פירטה על מסלול הלימודים במדעי הרוח הדיגיטליים: "כרגע מדובר בכיתה אחת של סטודנטים שמתחילים את החטיבות או את המסלול. אנחנו ממש בראשית הדרך. הקורסים נלמדו בשנה שעברה בפעם הראשונה, ורק עכשיו נפתח המרכז. יש כאן הרבה אופטימיות באוויר, יחד עם ניסיון מתמיד לאתגר את צורות המחשבה המקובלות שלנו".
3 צפייה בגלריה
המרחב בספרו של אמיל חביבי, "אחטיה" (שני מקומות מחוברים בקשת אם הם מוזכרים יחד באותו עמוד). מתוך מחקרו של ד"ר זף סגל
אז מה לומדים במסלול? פרופ' מנדלסון מעוז הביאה שתי דוגמאות: "למשל קורס בשם 'מי מפחד ממספרים: מתמטיקה ותכנות למדעי הרוח', שפיתחו ד"ר נורית מלניק וד"ר זף סגל שגם מלמד אותו. אפשר היה לחשוב שהלומדים במדעי הרוח ישמרו מרחק מקורס כזה, בטח אם הם מפחדים ממספרים. אבל היום סטודנטיות וסטודנטים למדעי הרוח פחות מפחדים ממספרים. הקורס לימד מושגים מעולם המתמטיקה (בעיקר מתורת הקבוצות, תורת הגרפים וסטטיסטיקה) וכלים מעולם התכנות כגון אלגוריתמים וקוד, וכל זאת בתוך ההקשר של מדעי הרוח - מחקרים בהיסטוריה, ספרות, לשון, אמנות וחקר התרבות. דוגמה אחרת היא איסוף נתונים על גודלן של יצירות אמנות במאה ה-19, הצבת נתונים אלו על גבי גרף, והבנת המשמעות ההיסטורית של השינוי בגודל היצירות: כיצד הדבר משקף את השינוי בעולם האמנות, בקהל הצרכנים ובתכנים שצוירו ביצירות אלו.
"הקורס השני הוא 'מחקר טקסטואלי בעידן הדיגיטלי - תיאוריה ומעשה', שפיתחו פרופ' אופיר מינץ מנור, ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, ומלמדת אותו ד"ר יעלי דקל. בקורס הזה לומדים שונים למשל: כלים שיוצרים ויזואליזציות –גרפים לחומר ספרותי, כלי שבעזרתו אפשר לצייר רשתות של קשרים בין דמויות שונות ביצירה הספרותית, ובאופן הזה לחשוף באמצעות ויזואליזציה את מבנה הקשרים החברתיים ביצירה".
