מחקר ראשון מסוגו בעולם, שעורך ד"ר רמי קפלן מבית הספר ללימודי חברה ומדיניות באוניברסיטת תל אביב יחד עם פרופ' דיוויד לוי מאוניברסיטת בוסטון, מסצ'וסטס, בודק את הפוטנציאל המהפכני של רעיון ה"ממשליות אקלים פיננסית" (Financialized Climate Governance) בהפחתת פליטות גזי החממה. הממצאים הראשונים מהמחקר פורסמו כפרק בספר Negotiating Climate Change in Crisis, ומהם עולה כי לפחות כרגע מדובר ביחסי ציבור "ירוקים" למשקיעים בתאגידים המזהמים.
"בשנתיים-שלוש האחרונות צובר תאוצה הרעיון לפיו ארגונים פיננסיים יתפקדו כאקטיביסטים סביבתיים", מסביר ד"ר קפלן. "הרעיון הוא שכמה מאות תאגידים בעולם אחראים היום לרוב פליטות גזי החממה, ומצד שני גם ההון הלך והתרכז בכמה מאות תאגידים פיננסיים, או 'משקיעים מוסדיים', ששולטים במניות של רוב התאגידים בעולם. מפני שהתאגידים הפיננסיים משקיעים בתאגידים המזהמים, יש להם לכאורה מנוף לחץ להפעיל על התאגידים המזהמים כדי שיזנחו אסטרטגיות מזהמות ויתרמו תרומה משמעותית למעבר לאפס פליטות עד 2050. את הרעיון החדש הזה מגלגלים שחקנים שונים, מארגונים סביבתיים שהחליטו להפנות את האנרגיות שלהם למקום שבו נמצא הכסף, דרך מנהלי השקעות לשעבר שהקימו ארגונים לקידום המטרה הזו וכלה במנהלי השקעות בהווה שהנושא באמת בוער בהם – כך לפחות לטענתם".
המחקר של אוניברסיטת תל אביב, שנערך בתמיכת הקרן הדו לאומית למדע ארה״ב-ישראל, הוא המחקר הסוציולוגי המקיף הראשון בנושא, והוא נועד לבדוק כיצד הרעיון הזה של ממשליות אקלים פיננסית מתקבל – ומה התוצאות שלו בפועל.
פרופ' דוד לוי"צריך להבין שלא מדובר באקטיביזם אלא בקפיטליזם נטו", מוסיף פרופ' לוי. "המשקיעים אומרים: אסטרטגיות עסקיות שלא יתיישרו עם הכלכלה הירוקה החדשה יפסידו כסף בגלל חקיקה ולחץ ציבורי, ולכן אנו המשקיעים נגדיר את הזיהום הסביבתי כגורם סיכון כלכלי. לדוגמה, לארי פינק, מנכ"ל בית ההשקעות הגדול בעולם בלאקרוק – שמנהל 10 טריליון דולר – מוציא מדי שנה מכתב פומבי לכל החברות שבלאקרוק משקיעה בהן. החל מ-2019 פינק הפך לאחד הנציגים הבולטים של התנועה להתערבות פיננסית בתאגידים מזהמים, ובמכתב השנתי שלו הוא מזהיר כי בלאקרוק רואה בזיהום סביבתי גורם סיכון פיננסי, והיא תתחשב בו בבואה להחליט במי להשקיע ובמי לא".
ד"ר רמי קפלן, אוניברסיטת תל אביבלדברי ד"ר קפלן, לעת עתה בלאקרוק אינה מושכת את השקעותיה מהתאגידים הללו, כאשר לטענת המנכ"ל – אם הוא ימשוך את כספי בית ההשקעות הוא גם יאבד את היכולת שלו לשלוט בתאגידים המזהמים, למשל באמצעות מינוי דירקטורים פרו-סביבתיים ותמיכה באסטרטגיות פיננסיות לא-מזהמות בישיבת בעלי המניות השנתית. לעומת זאת, התאגיד הפיננסי השווייצרי UBS, החולש על השקעות בשווי כ-4 טריליון דולר, נקט באסטרטגיה הפוכה כשהודיע מוקדם יותר החודש על משיכת השקעותיו מתאגידי נפט וגז מובילים, וביניהם אקסון.
"כמובן, השאלה היא מה הסיכוי שממשל אקלים פיננסי באמת יגרום לשינוי, או שייווצר פה מפעל 'גרינוושינג': מנכ"לים כמו פינק יקראו למשיכת ההשקעות, אבל בעצם לא יקרה שום דבר, וכך הם יקבלו לגיטימציה להמשיך ולהשקיע בתאגידים מזהמים", מסכמים החוקרים. "אנחנו סורקים לעומק את התאגידים הפיננסיים הגדולים כמו בלאקרוק ורואים מהי בדיוק הבעלות שיש להם בתאגידי נפט למשל, מה הבעלות הזאת מאפשרת להם לעשות, מה הם עושים בפועל ומה ההשפעה של הפעולות הללו. כרגע, לפי הנתונים הראשוניים שאספנו, מדובר בעיקר ביחסי ציבור: התאגידים הפיננסיים מוציאים מכתבים, התאגידים המזהמים עונים בהתחייבויות לחדול מפעילותם המזהמת עד 2030 או עד 2050, ועולם כמנהגו נוהג. אבל כאמור, הרעיון הזה עוד בחיתוליו – והמצב עשוי להשתנות ככל שהלחץ הציבורי והפוליטי יגבר. נתח עצום מוועידת האקלים בגלזגו הוקדש לנושא של ממשל אקלים פיננסי, וגם הרשות לניירות ערך בישראל פועלת להגדיר פעילות מזהמת כסיכון פיננסי".
