"מותר האדם מן הבהמה אין", טען קהלת, והקדים בכך באלפיים שנה לפחות את חלוצי תיאורית האבולוציה, שחשפו את הקשר בינינו ובין ושאר עולם החי, והציגו את האדם כמות שהוא באמת: בעל חיים אחד מני רבים.
בערך.
כי יש, בכל זאת, משהו שונה בבני האדם. התרבות והטכנולוגיה שלנו אינם דומים לשום דבר שבעל חיים אחר מייצר, והציוויליזציות שהקמנו בעזרתן איפשרו לנו להתפשט כמעט לכל פינה בכדור הארץ, ואפילו להגיע אל מחוצה לו. תוצרי התרבות הזו - החקלאות שלנו, היישובים והערים שלנו, הכבישים - שינו את פניו של כוכב הלכת ללא הכר. המחשב או הסמארטפון שבהם אתם קוראים את הכתבה הזו היא רק דוגמה אחת לטכנולוגיה המפותחת שלנו, בעוד החיות הטכנולוגיות ביותר עדיין משתמשות בכלים פשוטים מאוד מעץ או מאבן.
מהו סוד ההצלחה הטכנולוגית שלנו? חוקרים רבים סבורים שהוא טמון ביכולת שלנו ללמוד מאחרים, ולבנות על ההישגים של קודמנו. לבני אדם יש "תרבות מצטברת": כל דור לומד את הטכנולוגיה של הוריו, משפר, מוסיף ולפעמים מגלה במקרה שינויים מועילים. כך, לאורך דורות רבים, מתפתחת טכנולוגיה שאף אדם אחד לא היה יכול להמציא לבדו מאפס. הטכנולוגיה המודרנית חייבת את קיומה לכך שאנחנו לא נאלצים להמציא את הגלגל כל פעם מחדש, אלא עומדים על כתפי הממציאים של העבר.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מחלות ללא גבולות: ילדים נופלים קורבן למחלות שיש נגדן חיסון
מוזיקה, סמים וטראומה: לקחים ראשונים מ"נובה"
פעילות גופנית לריפוי שרירים?
זה לא המצב, כך נראה, אצל בעלי חיים אחרים. יש חיות שלומדות זו מזו ויש להן תרבות ומסורות, אך בדרך כלל, הטכנולוגיה שלהן מוגבלת לדברים שכל אחד מהפרטים מסוגל להמציא בעצמו, בהינתן התנאים המתאימים. אומנם, מחקרים שפורסמו השנה מראים ששימפנזים, ואפילו דבורים, מסוגלים ללמוד מאחרים גם משימות שהם לא מצליחים לפתור בעצמם, אבל נראה שבטבע נדיר מאוד שזה קורה.
4 צפייה בגלריה
כלים ברמה של שימפנזים. כלי אבן מוקדם מאוד שהתגלה בקניה, ואפשר לסתת אותו בשלושה צעדים פשוטים | צילום: Curry, Michael. 2020. Oldowan Core, Koobi Fora. Museum of Stone Tools
קפיצה במורכבות הכלים
אחת השאלות בקשר לתרבות המצטברת של בני האדם היא: מתי היא החלה? מתי נפרדנו מבעלי החיים האחרים, ועלינו על המסלול שהוביל אותנו לציוויליזציה המודרנית? במחקר שהתפרסם לאחרונה, חוקרים מארצות הברית ניסו לענות על השאלה הזו, בעזרת בחינה של הראיות העיקריות שיש בידינו לטכנולוגיה עתיקה: כלי אבן.
החוקרים בדקו כמה צעדים, או שלבי עבודה, דרושים כדי לייצר כל כלי אבן. כלי האבן המוקדמים ביותר שיש בידינו הם מלפני כ-3.3 מיליוני שנים, ושלא במפתיע, הם גם הפשוטים ביותר: הם דורשים לכל היותר שלושה שלבים. עד לפני כ-1.8 מיליון שנים הכלים נשארו פשוטים למדי, ודרשו לא יותר משניים עד ארבעה שלבים כדי לייצר אותם. מ-1.8 מיליון שנים והלאה, הם נעשו מתוחכמים קצת יותר, והייצור של חלקם כולל חמישה, שישה או אפילו שבעה צעדים. אבל הקפיצה הגדולה נראית בסביבות 600 אלף שנים לפני זמננו, אז אנחנו מתחילים למצוא כלי אבן שדורשים מ-5 ועד 18 שלבי ייצור. והטכנולוגיה לא נעצרה שם: מאותה זמן היא מתחילה לעלות במורכבות בקצב גבוה בהרבה מזה שנראה קודם לכן.
מחקרים שנעשו בעבר, ובהם משתתפים שלא היה להם ניסיון קודם בסיתות אבנים התבקשו לייצר כלי אבן מתקופות שונות, הראו שאנשים מסוגלים לסתת את הכלים הפשוטים ביותר ללא כל הדרכה. לרוב, כל עוד הכלים דרשו שישה צעדים או פחות, המשתתפים הצליחו לייצר אותם בעזרת ניסוי וטעייה, בלי שראו מישהו אחר עושה זאת. זה השלב שבו, לפי ההשערות, נמצאים בעלי חיים כמו שימפנזים – הטכנולוגיה שלהם מוגבלת למה שהם יכולים לפתח בעצמם.
4 צפייה בגלריה
כלים קצת יותר מתוחכמים שייצורם דורש 6-5 שלבים. כלי אבן מתקופת הזמן האמצעית שהתגלה באלג'יריה | צילום: Curry, Michael. 2020. Oldowan Core, Koobi Fora. Museum of Stone Tools
לעומת זאת, הכלים המורכבים יותר, ובמיוחד אלו שנוצרו החל מ-600 אלף שנה לפני זמננו, דרשו הדרכה ולימוד, ואפילו איתם, התלמידים היו צריכים להתאמן לפני שהצליחו להפיק כלי מסותת כהלכה. משהו השתנה בתקופה הזו, והחוקרים מציעים שהשינוי מצביע על תחילתה של התרבות המצטברת. זה היה השלב, הם משערים, שבו אנשים החלו לחקות בנאמנות את הפעולות שבני קבוצתם עשו, ואולי גם החלו ללמד זה את זה באופן פעיל – להראות אחד לשני איך להחזיק את האבן, איפה להכות, כמה כוח להפעיל.
תבונת המורה או תבונת הכפיים?
יש, כמובן, גם אפשרויות אחרות. יכול להיות, למשל, שהשינוי לפני 600 אלף שנה לא קשור ללמידה אלא לתבונת כפיים. השליטה המוטורית של בני האדם באצבעות שלהם טובה בהרבה מזו של קופי האדם, ונראה שהיא דרושה בשביל לייצר רבים מהכלים שלנו. ייתכן שהיכולת שלנו לעבוד בעזרת הידיים השתפרה לפני 600 אלף שנים, וזה מה שהוביל לקפיצת המדרגה הטכנולוגית.
כדי לתמוך בהשערה שלהם, לפיה הגורם העיקרי לקפיצה הטכנולוגית היה תחילתה של התרבות המצטברת, הראו החוקרים שיש עוד ראיות להתקדמות תרבותית וטכנולוגית בתקופה זו. הראיות המוקדמות ביותר לשליטה באש הן מלפני 600-800 אלף שנים והשרידים של מבנה העץ העתיק ביותר - מלפני 476 אלף שנים. במחקר מ-2012 התחקו החוקרים אחר מקורות השפה האנושית בעזרת הערכת הקצב שבה היא משתנה, והגיעו למסקנה שהשפה הראשונה דוברה לפני כחצי מיליון שנים. כל קווי הראיות הללו, אם כך, מתלכדים בערך באותה תקופה. החלק של השפה חשוב במיוחד: לא רק שלמידה מאחרים חשובה כדי ללמוד את השפה, השפה עצמה מאפשרת לימוד והדרכה בצורה יעילה הרבה יותר, וכך יכולה רבות לתרום לפיתוח התרבות מצטברת.
4 צפייה בגלריה
רמה חדשה של מורכבות. כלי אבן מסותת מלפני כ-600 אלף שנה שהתגלה באלג'יריה, ומצביע כנראה על תרבות מצטברת | צילום: Watt, Emma. 2020. Levallois Core, Algeria. Museum of Stone Tools
"לפני 600 אלף שנה, פחות או יותר, אוכלוסיות אדם קדומות החלו להסתמך על טכנולוגיות מורכבות בצורה יוצאת דופן", סיכם ג'ונתן פייג' (Paige), סטודנט לדוקטורט באוניברסיטת אריזונה סטייט שהוביל את המחקר, בהודעה לעיתונות. "בנוסף, אנחנו רואים גידול מהיר במורכבות רק מהתקופה הזו והלאה. שני הדברים מתאימים למה שהיינו מצפים אצל מיני אדם שמסתמכים על תרבות מצטברת".
אבולוציה משותפת של תרבות וגנים
השימוש במושג "אוכלוסיות אדם קדומות" אינו מקרי. לא מדובר עדיין בבני המין שלנו, הומו ספיינס, שכן הוא עדיין לא היה קיים – הוא הופיע רק כשלוש מאות אלף שנים מאוחר יותר. פירושו של דבר הוא שמה שאולי מייחד את המין שלנו יותר מכל, התכונה שאיפשרה את התרבות והציוויליזציה שלנו, התפתחה כבר אצל אבותינו. ב-600 אלף השנים האחרונות, היכולת שלנו לייצר תרבות מצטברת לא רק עיצבה את הטכנולוגיה המתפתחת במהירות שלנו, אלא השפיעה גם על האבולוציה שלנו עצמה: מי שהיו לו התכונות שאיפשר לו לנצל את התרבות המצטברת טוב מאחרים, הצליח לשרוד ולהעמיד יותר צאצאים. תכונות כאלו, אומרים החוקרים, יכולות להיות למשל מוח גדול יותר, תקופת ילדות ארוכה יותר שבה הילדים לומדים מהוריהם, נטייה להעתיק בדייקנות פעולות של אחרים ועוד ועוד.
"המין שלנו הצליח להתאים את עצמו למגוון תנאים אקולוגיים – מיערות טרופיים ועד ערבות ארקטיות – שמציבים אתגרים שונים שצריך להתמודד איתם", אמר צ'רלס פרו (Perreault), עמיתו של פייג'. "תרבות מצטברת היא המפתח לכך, כי היא מאפשרת לאוכלוסייה לבנות על פתרונות מדורות קודמים ולשלב ביניהם, וכך לפתח במהירות פתרונות חדשים ומורכבים לבעיות". אם פרו ופייג' צודקים בהשערתם, כל זה התחיל לפני כשש מאות אלף שנים.
ד"ר יונת אשחר, העורכת הראשית של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
