למעלה מ-90% מאזרחי מדינת ישראל גרים ביישובים עירוניים, המשופעים במבנים ובתשתיות. המבנים הפרטיים והציבוריים ביישובים אלו אחראים לרוב צריכת האנרגיה ופליטות גזי החממה במקום, ואלו גורמים לעלייה מתמשכת ומתמדת בטמפרטורה הממוצעת בעולם בכלל ובישראל בפרט ומניעים את שינויי האקלים.
המבנים והתשתיות, מכבישים ומדרכות ועד קירות וחלונות, גורמים גם להתפתחות של "אי החום העירוני", שהיא תופעה אקלימית שבה צמצום הקרקע החשופה בעיר לצד הפעילות האנושית שבה יוצרים תנאי מיקרו-אקלים בתוך העיר, ששונים מתנאי האקלים שמחוץ לעיר, ומתבטאים בעלייה בטמפרטורה בעיר וביצירת אזור חם מעליה. הסיבות המרכזיות לכך הן שימוש בחומרים שבולעים הרבה קרינה ומשחררים את החום חזרה לסביבה, בעיקר בלילה, הגדלת השטח החשוף לקרינה ליחידת קרקע, שינוי זווית ההחזרה של קרינת השמש ושינוי בתנועת הרוחות.
אבל כשם שהפעילות הכלכלית והחברתית בעיר מניעה את משבר האקלים, העיר יכולה גם לספק פתרונות בתחום האקלים, כאשר אחת האפשרויות הפשוטות, הזמינות והיעילות ביותר להתמודד עם ההשפעות של האדם על האקלים ושל האקלים על האדם מתחבאת על הגגות בעיר.
גגות של מבנים עירוניים יכולים לסייע בהפחתה ובקיבוע של פליטות פחמן (מיטגציה) וכן בהיערכות לשינויי האקלים (אדפטציה), ולהפוך משטח שלרוב לא מנוצל ביעילות לאזור שיסייע בניהול האנרגיה, הנגר העירוני ועוד.
אחד האמצעים הפשוטים והמוכרים ביותר למיתון החום שקרינת השמש מייצרת על הגגות הוא שימוש ב"גג לבן", כלומר צביעה של הגג בצבע לבן, שמחזיר בין 60-90% מהקרינה, לעומת צבע כהה שמחזיר רק כ-20% מהקרינה. כך ניתן להפחית משמעותית את החום שחודר לבית ואיתו את הצורך לקרר את המבנה ובו-בזמן להמשיך ולחמם את הסביבה.
גם כיסוי של הגג או של חלקו בצמחים יכול לשמש לבידוד המבנה מחום השמש, ובו-בזמן לקיבוע של פחמן דו-חמצני, שהוא גז חממה, בתהליך הפוטוסינתזה. ל"גג ירוק" שכזה יש עוד תועלות רבות. הוא סופג מזהמי אוויר וחלק ממי הגשמים, וכן מושך בעלי חיים שונים, מחרקים לציפורים, ובכך תורם לקיום מגוון מינים בעיר. עם זאת, גם מי שאין לו את האמצעים או את האפשרות לטפל בצמחיה שעל הגג, יכול לחפות את הגג באדמה ולקבל "גג חום", שגם הוא מבודד מחום בקיץ וסופג מי גשמים בחורף ומספק קרקע למגוון מינים.
גגות יכולים לשמש גם לאיסוף של מי גשם ומניעת נגר, ולסייע בחלחול של הגשמים אל הקרקע במקום תיעול שלהם למערכת הניקוז ואל הביוב או אל הים. גג כזה, המכונה "גג כחול", מכיל מערכות להשהיית מי נגר על ידי ספיגה ואגירה שלהם ולשחרור מבוקר של המים אל הקרקע ולמערכות העירוניות. לצד אלו ניתן גם לשלב על הגג תאים סולאריים, כדי לקצור את אנרגית השמש ולהפחית את השימוש בשטחים פתוחים להקמת שדות סולאריים וכן את השימוש בדלקים מזהמים ופולטי גזי חממה, וגג כזה מכונה "גג צהוב".
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןכמובן שניתן גם לשלב בין הצבעים השונים, למשל בין גג ירוק וגג כחול, שבו-בעת יפרח וישגשג וגם ינהל את הנגר בחוכמה, או גג צהוב וגג ירוק, שבו מצד אחד התאים הפוטווולטאים יגנו על הצמחים מהקרינה, והקירוי של הגג על ידי הצמחים לצד ההפחתה של כמות הקרינה המוחזרת לפאנלים תייעל את פעילותם ותאפשר ייצור מוגבר של חשמל נקי.
משבר האקלים וההשלכות שלו על החיים בעיר מחייב אותנו לנצל כל שטח בנוי לשימושים חדשים. לגגות הרבים במבנים העירוניים יכול וצריך להיות תפקיד חשוב במהלך להתמודדות עם משבר האקלים, וקשת הצבעים והאפשרויות רחבה ומגוונת. על כן, הרשויות המקומיות והתושבים צריכים לשלב ידים ולקדם תוכניות לניצול חכם של הגגות, כי השינוי יכול להתחיל גם מלמעלה.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
