מחר (יום א') תחל שנת הלימודים האקדמית, וכמה מאות אלפי סטודנטים יפקדו את הקמפוסים וילמדו במגוון רחב של תחומי דעת. הם ישתתפו בשיעורים, יתעמקו בספרים, יתמודדו עם משימות ותרגילים, יגישו עבודות ופרויקטים ויבחנו במבחנים, כל זאת בדרך לתואר הנכסף ולמקום עבודה טוב ומתגמל. אך בין כל המשוואות, המודלים או התפישות שחייבים ללמוד בכל תחום ומקצוע, כדי להיות מהנדס, מחנך, עורך דין, כימאי, סוציולוג וכדומה, מרבית הסטודנטיות והסטודנטים לא ילמדו על המשבר האקולוגי-אקלימי - לא בקורס בחירה או קורס מבוא ובטח ובטח לא כקורס חובה המחבר בין הדיסציפלינה שהם לומדים לבין האתגרים שהמשבר מציב בפני כולנו.
נכון, בשנים האחרונות יש באקדמיה יותר ויותר קורסים ומחקרים בנושאים שונים הקשורים במשבר האקולוגי-אקלימי. ולאחרונה התפרסם שהמועצה להשכלה גבוהה מקדמת תכנית לחיזוק המחקר וההוראה בתחום. אבל האקדמיה בישראל, כמו מרבית הגופים הלאומיים, עדיין לא התעוררה מספיק ולא השכילה להדביק את המציאות המשתנה לנגד עינינו. למעשה כמוסד האמון על פיתוח והפצת הידע האנושי, שמטרתו לספק השכלה והכשרה מקצועית ושחרט על דגלו חדשנות ויזמות, האקדמיה בישראל מאחרת שנות דור אחר המוסדות המקבילים בעולם ובעיקר אחר השינויים בשטח. בתוך כך, יותר ויותר צעירים קוראים, לומדים, מודאגים ואפילו פעילים במסגרות חוץ אקדמיות שונות במאבק מול ממשלות, תאגידים ותעשיות שונות בתחומי הסביבה והאקלים.
לכן עכשיו הגיע הזמן שהסטודנטיות והסטודנטים ידרשו מהמוסדות האקדמיים להכין אותם להתמודדות עם האתגר הגדול ביותר שעומד לפתחם. המשבר האקולוגי-אקלימי משפיע על כל אחת ואחד מהם ומושפע מכל אחת ואחד מהם, וככזה הוא גם משפיע ומושפע מכל תפקיד, מקצוע ותחום ידע שבו יבחרו. על כן, אי אפשר להתעלם ממנו בתוכנית הלימודים או להסתפק בשיעורי רקע ואפילו לא בהצגת שאלות או דילמות, הפעם צריך לספק גם תשובות ולתת כלים מעשיים להוביל שינוי. הפעם חייבים לחבר בין מקצועות הליבה של כל תואר ותואר לסוגיות סביבתיות, להציג את הבעיות, להביא מקרה בוחן ולהציע חלופות ופתרונות. אבל בעיקר חייבים לעורר את כלל הסטודנטים לפעולה, ברמה האישית ובהקשר התעסוקתי.
זה לא עניין של מה בכך, כיוון שיש להודות שמרבית המרצים והמנהלים במוסדות השונים שייכים לדורות שאחראיים למשבר, לא פחות ולא יותר, ולא בטוח שרובם מוכנים או אפילו יכולים לעשות את השינוי בעצמם. יחד עם זאת יש לא מעט אנשי אקדמיה ממוסדות שונים וממחלקות שונות שעוסקים במחקר מתקדם ומוביל בנושאי סביבה ואקלים ו/או מקדמים את התחומים הללו גם מול רשויות לאומיות ומקומיות ובשיתוף החברה האזרחית, והם יכולים להוביל עם הסטודנטים את המהפכה הנדרשת.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןבעתיד הקרוב והרחוק המשבר האקולוגי-אקלימי ישפיע על כל תחומי החיים של הסטודנטים הצעירים: מתעסוקה ויוקר המחייה, עבור בתכנון ובנייה ובתחומים כמו תחבורה, אנרגיה ובריאות ועד למגזרי המזון והאופנה. לכן הם לא יכולים להרשות לעצמם לוותר לאקדמיה. למעשה, הסטודנטים הם אלה שצריכים ללמוד, לחקור, לחפש את השותפים המתאימים, לאתגר את המרצים ואת המוסדות ולקחת אחריות על הלימודים שלהם ועל חייהם.
המשבר האקולוגי-אקלימי מחייב כל אחת ואחד מאיתנו לצאת מאזור הנוחות שלו ולהשתנות. למערכת ההשכלה הגבוהה יש תפקיד מרכזי כסוכנת שינוי. אולם השינוי הזה לא יקרה אם הסטודנטים לא יעשו מעשה וידרשו מעצמם, מהמרצים ומהנהלות המוסדות לצאת לדרך ומיד.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
