אף אחד לא מטיל ספק בכך שלאלברט איינשטיין היה מוח מבריק. אבל חתן פרס נובל, המפורסם בזכות תיאוריות היחסות המיוחדת והכללית שלו, לא התברך במוח גדול. "המוח שלו היה קטן מהממוצע", אומר ג'רמי דסילבה, ממכללת דארטמות שבניו המפשייר.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
יש בכך משום הפתעה. מוח גדול הוא מאפיין מכונן של האנטומיה האנושית, וכזה שאנו מתגאים בו. מינים אחרים עשויים להיות מהירים או חזקים, אבל אנחנו משגשגים בזכות כושר המצאה שהוא פועל יוצא של מוח גדול. או לפחות כך אנחנו אומרים לעצמנו. מוחו של איינשטיין מרמז שהסיפור לא כל כך פשוט, ותגליות מאובנים מהעת האחרונה מאשרות זאת. במהלך שני העשורים האחרונים למדנו כי מינים שונים של הומינינים בעלי מוח קטן שרדו על כדור הארץ עוד זמן רב לאחר הופעת בעלי המוח הגדול. ואם זה לא מספיק, הולכות ומתרבות העדויות לכך שהם היו מתוחכמים מבחינה התנהגותית. כך למשל, חלקם יצרו כלי אבן מורכבים, שעיצובם מלמד שליוצריהם הייתה יכולת שפתית.
התגליות הללו משנות לחלוטין תיאוריות סביב ההתפתחות של המוח האנושי. "מדוע שהברירה הטבעית תעדיף מוח גדול כאשר די במוח קטן כדי לשרוד?", שואל דסילבה. רקמה עצבית אמנם צורכת המון אנרגיה, אך מוח גדול ודאי הביא יתרונות למינים המעטים שפיתחו אותו. השאלה היא אילו יתרונות.
סימנים ראשונים לתשובה לחידה כבר צצים. נראה שהתרחבות המוח החלה כתאונה אבולוציונית, ואז הובילה לשינויים שגרמו לצמיחה מואצת. באופן מפתיע, אותם שינויים שהניעו את התרחבות המוח האנושי יכולים גם להסביר את ההתכווצות שחלה לאחרונה בגודלו, בשיעור של עשרה אחוזים. ייתכן אפילו שהמוח שלנו ימשיך להתכווץ – אולי עד כדי הכחדתה של האנושות.
אין חולק שמוח ההומינינים גדל עם הזמן. הסהלאנתרופוס צ'אדנסיס, שהוא ההומינין הקדום ביותר הידוע, התהלך בצפון אפריקה לפני כ-7 מיליון שנים והיה בעל מוח בנפח של כ-360 סנטימטר מעוקב. נפח המוח הממוצע של אדם כיום הוא כמעט פי ארבעה מזה, כ-1,350 סנטימטר מעוקב. חלק מהגידול בנפח המוח יכול להיות מוסבר על ידי העובדה שגופנו גדול מאלה של רוב אבותינו ההומינינים. כך למשל לוסי, הומינין בת 3.2 מיליון שנה, התנשאה לגובה 1.1 מטרים בלבד. לבעלי חיים גדולים יותר יש מוח גדול יותר, אומרת אמלי בודה מאוניברסיטת קיימברידג'. "אבל עלינו לחפש הסבר נוסף, כי בשלב מסוים אנחנו רואים שמאסת הגוף לא ממש גדלה בבני אדם קדומים, בעוד שהמוח שלהם גדל מאוד".
עד לפני כמה עשורים, ההסבר נראה מובן מאליו. חוקרים רבים הניחו שהעץ האבולוציוני של ההומינינים פשוט למדי, במיוחד לאחר הפיצול של המינים הראשונים השייכים לסוג הומו מההומינינים הקרובים יותר לקופי אדם, אשר חל לפני כ-2 עד 3 מיליון שנים. הרעיון היה שרק מין אחד יכול לשלוט בסביבה בכל זמן נתון, אומר פיליפ גונץ, ממכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג שבגרמניה. לכן, ניתן לראות כיצד ההומו הביליס שגשג עד שהוחלף בהומו ארקטוס, שהוחלף בהומו היידלברגנסיס, שהוחלף באפריקה במין שלנו, הומו סאפיינס, ובניאנדרתלים באירו-אסיה. בכל אחד מהמקרים, למין היורש היה מוח גדול מזה של קודמו. חוקרים נהגו להניח כמובן מאליו שבני אדם בעלי מוח גדול יותר היו גם חכמים יותר ומפותחים יותר מבחינה אבולוציונית מאשר אבותיהם הקדמונים, בעלי המוח הקטן.
אלא שאז צצו כמה תגליות יוצאות דופן, שערערו את ההנחה הזו. הראשונה הייתה לפני 20 שנה, כאשר חוקרים באינדונזיה גילו את ההוֹמוֹ פְלוֹרֵסִיֶּנְסִיס. מדובר באדם בגובה 1.1 מטר עם מוח זעיר בגודל 425 סנטימטר מעוקב, ששרד תקופה ארוכה להדהים - עד לפני כ-50 אלף שנה לפי ההערכות הנוכחיות. המשמעות היא שהרבה אחרי שהמין שלנו הופיע (לפני יותר מ-300 אלף שנה), התהלכו על פני כדור הארץ בני אדם בעלי מוח קטן. וההומו פלורסיינסיס לא היה לבד. תגלית נוספת לפני כחמש שנים מצאה הומינין קטן נוסף, הוֹמוֹ לוזוננסיס, ששרד באזור הפיליפינים עד לאותה תקופה בערך. ויש גם את ההומו נלדי הזעיר. הנלדי התגלה ב-2013, עם נפח מוח של לא יותר מ-550 סנטימטר מעוקב (דמיינו בקבוק מים קטן), והוא הספיק לו כדי לחיות בדרום אפריקה לצד המינים הגדולים שלנו עד לפני 235 אלף שנים לפחות.
ואם התגליות הללו אינן מדהימות מספיק, כעת יש לנו סימנים למשהו מופלא אף יותר: נראה שההומינינים בעלי המוח הקטן היו מסוגלים להתנהגות מתוחכמת. דוגמה בולטת לכך מגיעה מהאתר גונה שבאתיופיה. הומו ארקטוס שחי שם לפני כ-1.6 מיליון שנים ייצר כלי אבן מהסוג המכונה "אשליים" (Acheulean). מדובר באבני-יד מחודדות וקשות במיוחד לייצור, עד כדי כך שניסויים מראים שנדרשת לפחות שפה בסיסית כדי ללמד וללמוד את המיומנות. לאור זאת, ניתן להניח שלבני האדם בגונה היה מוח גדול. ואולם, מחקר משנת 2020 גילה שלפחות לחלקם היה מוח בנפח שהוא פחות ממחצית מגודל המוח האנושי כיום.
גילוי דומה נחשף בשנה שעברה. לפני שהומינינים יצרו כלים אשליים, הם הכינו כלים פשוטים יותר (אך עדיין די מורכבים) שנקראים אולדובאיים (Oldowan). זמן רב חשבו שאלו היו בעיקר מעשה ידיו של ההומו הביליס, מין עם נפח מוח של כ-550 סנטימטר מעוקב. אבל באתר בשם ניאיאנגה בקניה, חוקרים דיווחו על מציאת כלים אולדובאיים שגילם מוערך בעד 3 מיליון שנה. כלים אלה שויכו למאובנים של פָּרָנְתְרוֹפוּס, שהוא הומינין עם נפח מוח של לא יותר מ-450 סנטימטר מעוקב. למרות המוח הקטן שלו, אומרת בודה, ייתכן שהפרנתרופוס ייצר כלים אולדובאיים.
הטענות המרתקות ביותר קשורות להומו נלדי. חוקרים השקיעו עשור בניתוח מערה בדרום אפריקה המכילה שרידים של יותר מ-15 פרטים עתיקים. בשנה שעברה, הצוות הגיע למסקנה שהאתר חושף עדויות להתנהגות מתוחכמת להפליא: לטענתם, ההומו נלדי ידע להשתמש באש ונשא את מתיו לחדר קבורה עמוק, שאת קירותיו קישט בתחריטים. עבור רוב החוקרים, מסקנות אלה היו צעד אחד רחוק מדי. "אני לא מאמין שהומו נלדי ידע לקבור את המתים שלו או לחרוט על קירות מערות", אומר גרהרד ובר מאוניברסיטת וינה שבאוסטריה. כך או כך, הממצאים בגונה ובניאיאנגה מצביעים על כך שהומינינים לא נזקקו לשפע של רקמות עצביות במוח כדי להתנהג בדרכים מורכבות. האם המשמעות היא שאבולוציה של מוחות גדולים היא סוג של בלבול מוח?
נוסיף עתה לפאזל את העובדה שלמוחות גדולים יש כמה חסרונות ברורים. הם תובעניים להפעלה: המוח שלנו צורך כ-20% מצריכת האנרגיה היומית שלנו, למרות שהוא רק 2% ממאסת הגוף שלנו. יתרה מכך, קשה יותר ללדת תינוק עם מוח גדול וקשה יותר לגדל אותו. "הלידה עצמה קשה", אומר דסילבה, "והאכלה של תינוק שהמוח שלו גדל מאוד היא מאמץ מתיש מבחינה אנרגטית".
וחרף זאת, מוח ההומינין אכן התפתח להיות גדול יותר עם הזמן. בכנס של האגודה האירופית של דנמרק לחקר האבולוציה האנושית שנערך בשנה שעברה, הראו תומס פושל ועמיתיו מאוניברסיטת אוקספורד כי מגמה זו נבעה בעיקר משינויים שהתרחשו בתוך מינים מסוימים. לדוגמה, כאשר ההומו ארקטוס הופיע לראשונה בתיעוד המאובנים, לפני כ-2 מיליון שנה, נפח המוח שלו היה כ-550 סנטימטר מעוקב בלבד. נכון לזמן שבו נעלם מעל פני כדור הארץ, לפני כ-108 אלף שנה, הוא כבר היה בעל נפח מוח כפול.
באותו כנס הציג ובר ניתוח המראה שקצב הגידול בנפח המוח לא היה קבוע. בתקופה של לפני 2 עד 7 מיליון שנים, מוחו של ההומינין הממוצע גדל בצורה מתונה - מכ-360 ל-450 סנטימטר מעוקב. בהמשך המוח גדל בקצב מהיר יותר, והתנפח עד ל-1,350 סנטימטר מעוקב לפני 110 אלף שנה. לאחר מכן הקצב הואץ אפילו יותר, ונפח מוח הגיע לשיא של 1,500 סנטימטר מעוקב לפני כ-50 אלף שנה, בסוף תקופת האבן.
אחת ההשערות הפופולריות קושרת את גידול המוח לשינויים בתזונה. "התיאוריה אומרת שכשהומינינים החלו לאכול בשר על בסיס קבוע יותר, הייתה להם אנרגיה כדי לפתח מוח גדול יותר", אומרת בודה. הסבר זה יכול להסביר כיצד התרחשה התרחבות המוח, אבל לא מדוע. במילים אחרות, מה היה היתרון האבולוציוני בהפניית האנרגיה העודפת דווקא למוח ולא לחלקים אחרים בגוף?
השערה נוספת אכן עוסקת בשאלה מדוע. לפי תיאוריה זו, חלק מההומינינים החלו לחיות בקבוצות חברתיות גדולות יותר, ולכן נזקקו למוח גדול יותר. "ככל שהסביבה החברתית שלנו מורכבת יותר, משוער שנזדקק למוח גדול יותר שיעזור לנו להתמודד עם המורכבות", אומרת בודה. אבל גם הרעיון הזה אינו נטול בעיות. כך למשל, המשמעות היא שגודל המוח צריך להיות במתאם עם גודל הקבוצה החברתית על פני מיני פרימטים שונים, אולם החוקרים לא הצליחו למצוא דפוס כזה.
ייתכן שהטעות היא לנסות לשייך את התרחבות המוח לגורם יחיד. תזונה משופרת וקבוצות חברתיות גדולות שיחקו כנראה תפקיד, אבל סביר שהיו עוד סיבות. אפשרות אחת היא שהמוח וההתנהגות נקלעו ללולאת משוב חיובי: תחילה פיתחו הומינינים בעלי מוח קטן כלים חדשים וכישורי שפה בסיסיים, ובכך הגבירו את סיכויי ההישרדות שלהם. בהנחה שלפרטים עם מוח קצת יותר גדול היה קל יותר לשלוט בטכנולוגיות ובהתנהגויות אלו, הרי שגודל המוח הממוצע עלה עם הזמן, וככל שהמוח גדל, כך היה קל יותר לאוכלוסייה לשפר את יצירת הכלים ואת כישורי השפה שלה, מה שמוביל לחיזוק הברירה הטבעית לטובת מוחות גדולים, שבתורם שכללו עוד יותר את ייצור הכלים. "האבולוציה לא ממציאה בחטף מבני מוח חדשים, ויכולת כמו דיבור לא צצה יש מאין. התהליך הוא הפוך", מסביר כריסטוף זוליקופר מאוניברסיטת ציריך שבשווייץ. "קודם מתחילים לדבר, ואז נוצרת סביבה תרבותית חדשה שמייצרת לחצים סלקטיביים חדשים, הנותנים עדיפות למבני מוח חדשים".
עדיין אין בכך הסבר מדוע מוחות גדולים יותר מסייעים ליצירת כלים או שפה, אבל לבודה יש רעיון. נניח שתזונה עשירה בבשר הובילה לעודף אנרגיה, וחלק מהאנרגיה הזו הופנה להתרחבות המוח - פשוט כי האנרגיה הנוספת הייתה צריכה ללכת למקום כלשהו. אלא שהתרחבות המוח יצרה בעיה. "בשלב מסוים, רק בגלל שהמוח הולך וגדל, אין מספיק מקום בגולגולת", אומרת בודה. פני המוח (שכבר בקרב בני אדם בעלי מוח קטן היו במבנה של קפלים) נלחצו כנגד הגולגולת, וקיבלו תבנית משוכללת עוד יותר של קפלים ותלמים. לדבריה, ייתכן שהקפלים החדשים הביאו לכך שנוירונים מאזורי מוח שונים היו עתה קרובים יותר פיזית, מה שאפשר קישוריות רבה יותר בין אותם אזורים, וייתכן שכתוצאה ממקריות טהורה, חלק מהקשרים הללו הקלו על בני אדם לדבר או ליצור כלים. במילים אחרות, ייתכן שבמקור לא היה יתרון הישרדותי להתרחבות המוח, אבל לאחר שהיתרון נרכש באופן מקרי, הברירה הטבעית כבר עשתה את שלה.
תיאוריה כזו יכולה אפילו להסביר מדוע מוחו של איינשטיין היה בצד הקטן של הסקאלה - כ-1,290 סנטימטר מעוקב בלבד - ומדוע נשים חכמות בדיוק כמו גברים על אף שיש להן מוח מעט יותר קטן. אם האבולוציה נותנת העדפה למוחות עם קישוריות טובה יותר ולאו דווקא לגדולים יותר, פירוש הדבר שגודל המוח יכול לעבור שינוי מסוים מבלי שהדבר ישפיע על הביצועים. עם זאת, אין ספק שיש השפעה מסוימת לגודל, מה שמעלה תהיות לגבי אירוע מוזר בהיסטוריה האבולוציונית האחרונה שלנו: צמצום בנפח המוח, מ-1,500 ס"מ מעוקב ל-1,350 ס"מ בלבד - הנפח שיש לנו כיום. למרבה ההפתעה, ייתכן שלהתכווצות הייתה אותה סיבה כמו לצמיחת המוח: התפתחויות טכנולוגיות חדשות והתנהגויות מתוחכמות.
במחקר משנת 2021, דסילבה ועמיתיו ניתחו נתונים ממאות גולגולות עתיקות כדי להבין מתי בדיוק התרחש אירוע ההתכווצות. "הופתענו עד כמה זה היה לאחרונה: בטווח של 3,000 עד 5,000 שנה", הוא אומר. המשמעות היא שהמוח התכווץ ברגע קריטי - בדיוק כשהציוויליזציות הראשונות החלו להופיע, וטכנולוגיות חדשות, ובתוכן כתיבה, החלו להתפתח. דסילבה סבור שזה לא מקרי. לטענתו, החידושים הללו הובילו לכך שבני אדם חוו תקופת רגיעה באבולוציה הנוטה למוח גדול. כך למשל, כתיבה אפשרה לבני אדם לאחסן באופן חיצוני חלק מהידע שהצטבר במקום להסתמך על זיכרון בלבד. במקביל, חברות מורכבות הביאו לכך שההחלטות החיוניות להישרדות התקבלו יותר ויותר ברמת הקבוצה. כתוצאה מכך, הדרישות הקוגניטיביות מאנשים פחתו והמוח יכול היה להתכווץ. "זה נרטיב ממש מושך", אומר פושל, אבל סבור שהוא מחייב בדיקה יסודית יותר.
ובכל זאת, חוקרים משתעשעים כעת ברעיון ששינויים בחברה ובטכנולוגיה יכולים להשפיע על האבולוציה ולעצב את המוח שלנו. עבור חלקם, השאלה הגדולה היא אם תהליך כזה יפעל תמיד לטובתנו. ובר חושש שאולי לא. הוא גורס שבעתיד, המוח הגדול יהיה אפילו פחות חשוב לבני אדם בגלל עליית הבינה המלאכותית. "מה שבאמת מדאיג אותי הוא מכונות שיידעו לבנות מכונות", הוא אומר. "אם בינה מלאכותית תדע לייצר את הבינה המלאכותית הבאה ללא התערבותנו, נשאלת השאלה - מה יהיה התפקיד שלנו בעולם כזה?". במחקר שפורסם בשנה שעברה העלה ובר את האפשרות של "עידן פוסט-אנושי", שבו בינה מלאכותית וטכנולוגיות אחרות ייצרו "יצורים א-ביוטיים" ויחליפו בני אדם.
אחרים פחות מודאגים. גם אם המוח האנושי הצטמצם בעבר בעקבות הסתמכות על טכנולוגיות חדשות, עדיין אין ספק שמין האדם שגשג במקביל. בודה סבורה שעלינו לראות ב-AI את התופעה האחרונה בשורה ארוכה של טכנולוגיות שהמציאו הומינינים, שהולכת אחורה עד לאבנים חובטות ששימשו את אבותינו לעיבוד מזון. בדיוק כמו אותם כלי אבן, גם בינה מלאכותית עשויה פשוט לשפר את היעילות שבה אנו מבצעים משימות מסוימות, ולאפשר לנו יותר זמן להמציא עוד יותר טכנולוגיות. "כך היה מאז ראשית ימי הסיפור האנושי, ואני חושבת שכך יהיה לנצח", היא אומרת. "יש מקום לדאגה מסוימת מבינה מלאכותית, אבל איני סבורה שהיא תשלוט בעולם".
