צוות בינלאומי של ארכיאולוגים ניתח מאות שרידי אדם, שנמצאו באזורי הביצות של אירופה, וחשף כי "גופות הביצה" הללו היו חלק ממסורת שנפרשה על פני אלפי שנים, כשאנשים נקברו בביצות מהתקופה הפרה-היסטורית ועד לתקופה המודרנית המוקדמת. בנוסף לכך, החוקרים חשפו את סיבת המוות, כשברוב המקרים היה שימוש באלימות כלפי הקורבנות עד שמתו והופקרו בביצה.
4 צפייה בגלריה
מומיה של אישה צעירה ששרידי גופתה נמצאו בשנת 1936 באסטוניה. היא מתה במאה ה-17-18 והיא אחת מגופות הביצה הבודדות הידועות ממזרח אירופה
(צילום: Estonian National Museum)
ישנן כמה גופות ביצה (נקראות גם גופות כבול) - כינוי לגופות אדם שנחנטו באופן טבעי בתוך ביצות, כתוצאה מההרכב הפיזי והביוכימי הייחודי של סוגה - שהתפרסמו לאחר שאותרו כשהן שמורות במצב טוב יחסית, כמו למשל האיש מלינדו (Lindow Man) שאותר בעיר השוק ווילמסלו במחוז צ'שייר שבצפון-מערב אנגליה, האיש מטולון (Tollund Man) שגופתו נחשפה בחצי האי יוטלנד שבדנמרק והנערה מאידה (Yde Girl) שאת גופתה גילו בסמוך לכפר ההולנדי אידה.
כל אלה, ועוד מספר שרידים אחרים של בני אדם, מהווים תמונת מצב של החיים בעבר הרחוק, כאשר חוקרים מסוגלים לשחזר פרטים על אודותיהם כמו למשל ארוחותיהם האחרונות ואפילו הסיבה שהביאה למותם - כך שרובם התגלו כמי שנרצחו באלימות קשה והופקרו בביצות כחלק ממסורת תרבותית נרחבת של קורבנות אדם או כעונש על ביצוע פשעים מסוגים שונים. "פשוטו כמשמעו, אלפי אנשים מצאו את סופם בביצות, כששרידי גופותיהם אותרו שנים רבות לאחר מכן", אמר ד"ר רוי ואן ביק מאוניברסיטת ווגנינגן שבהולנד, שהבהיר כי השרידים שנשתמרו היטב הם רק חלק קטן מתוך סיפור גדול בהרבה של אותה תקופה (רובן המכריע של גופות הכבול שהתגלו מתוארכות לתקופת הברזל, תקופה שבה ביצות הכבול בצפון אירופה השתרעו של שטח גדול הרבה יותר מהיום).
ד"ר ואן ביק וצוות של חוקרים הולנדים, שבדים ואסטונים ערכו סקירה מפורטת בקנה מידה גדול של גופות הביצה שנמצאו באירופה. המחקר שלהם, שפורסם בכתב העת Antiquity, ניתח יותר מ-1,000 פרטים מ-266 אתרים ברחבי היבשת, במטרה לנסות ולהביא להבנה מלאה יותר של אותם שרידים אנושיים, לרבות סיבת מותם. ניתן לחלק את גופות הביצה שנבדקו במחקר זה לשלוש קטגוריות עיקריות: "מומיות ביצה" - שרידי גוף שנשמרו כולל העור, רקמות רכות ושיער, "שלדי ביצה" - שרידי גוף שלמים, שרק העצמות מהם השתמרו, ושרידים חלקיים של מומיות ביצה או שלדי ביצה.
ההבדל בין סוגי הגופות נובע בעיקר בשל תנאי השימור המשתנים, שכן חלק מהביצות מתאימות יותר לשימור רקמות אנושיות (ביצות כבול גבוהות), בעוד שאחרות משמרות טוב יותר את העצמות (ביצות מי תהום). על כן, תפוצת הגופות באזורים השונים לא מספרת הרבה על התנהגות אנושית בעבר, כך שהתמקדות בסוג ביצה אחד בלבד עלולה להוביל לתמונה לא שלמה.
"המחקר החדש מוכיח שהדגש הכבד של מחקר ארכיאולוגי בעבר על קבוצה קטנה של מומיות ביצה עיוות את השקפותינו", אמר ד"ר ואן ביק, לדבריו כל שלוש הקטגוריות הניבו מידע יקר, כך שעל ידי שילובן הצטיירה תמונה חדשה לגמרי. בחינת כל שלושת סוגי גופות הביצה גילתה שהשרידים האנושיים הללו הם חלק ממסורת שורשית בת אלפי שנים.
התופעה התחילה בדרום סקנדינביה בתקופת הניאוליתית, בסביבות שנת 5000 לפנה"ס, משם התפשטה בהדרגה אל שאר אירופה ובעיקר צפונה. הממצאים המאוחרים ביותר, הידועים מאירלנד, בריטניה וגרמניה, מראים שהמסורת נמשכה עד ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת. המחקר החדש מדגים בנוסף שממצאים רבים מהווים עדות לגילוי של אלימות כלפי הקורבנות. היכן שניתן היה לקבוע את סיבת המוות, נראה היה שהרוב מצאו את מותם בסוף אלים ומחריד, כשחלקם אף הופקר בזדון בשטח הביצות.
אלימות זו מתפרשת לרוב כמי שהפכו לקורבנות פולחניים, פושעים שהוצאו להורג או קורבנות של אלימות שננקטה ללא כל עילה. עם זאת, במאות השנים האחרונות, מקורות כתובים מצביעים על מספר משמעותי של מקרי מוות שהתרחשו בשל תאונות בשטחי הביצות, כמו גם בגין מקרי התאבדות. "פירוש הדבר שאין הסבר אחד שנכון לכל הממצאים, שכן בהחלט ייתכן שגם מקרי תאונות והתאבדויות היו שכיחים בתקופות קודמות", הסביר ד"ר ואן ביק.
גילוי נוסף של צוות החוקרים הצביע על כך שישנן "נקודות חמות" של גופות ביצה, כלומר שטחי ביצה שבהם נמצאו שרידים של מספר אנשים. במקרים מסוימים, ממצאים אלה שיקפו אירוע בודד כמו קבורה המונית של הרוגי קרבות, כשבמקרים אחרים, נעשה שימוש חוזר בביצות, בהן אותרו שרידי אדם לצד מגוון רחב של חפצים - ככל הנראה מנחות פולחניות - החל מעצמות בעלי חיים ועד כלי נשק או קישוטים מברונזה. ביצות כאלה מתפרשות כמקומות בהן נערך טקס פולחני, שלבטח תפסו מקום מרכזי באמונתם של בני הקהילות המקומיות דאז. קטגוריה יוצאת דופן נוספת כללה את מה שכונה "אתרי שלל מלחמה", שבהם נמצאות כמויות גדולות של כלי נשק לצד שרידי אדם. "בשורה התחתונה, התמונה החדשה והמרתקת שהתגלתה היא תופעה עתיקת יומין, מגוונת ומורכבת, שמגוללת סיפורים אנושיים רבים כמו שימוש באלימות, פולחן דתי ואובדן חיים בנסיבות טרגיות", סיכם ד"ר ואן ביק.
