לאורך שנים, גם ברגעים קשים למדינה, הגופים האקדמיים בישראל זכו לעדנה לא קטנה בחו"ל, לנוכח רמת המחקר המתבצע בהן. אלא שלאחרונה, בחסות המלחמה ומחאות הסטודנטים בקמפוסים שונים בארצות הברית ובאירופה, נאספות בישראל עוד ועוד עדויות של חוקרים מקומיים שמקבלים כתף קרה ממוסדות אקדמיים בחו"ל, לעיתים אף ממוסדות וחברי סגל שעד לאחרונה נחשבו לידידי אמת.
בשלב זה עדיין קשה לקרוא למה שקורה חרם של ממש. אמנם יש מדינות כמו ספרד שכבר הכריזה רשמית שהיא מטילה חרם פעיל כזה, אך מתברר שבחודשים האחרונים רואים במוסדות המקומיים פגיעה בעבודה עם פרופסורים בחו"ל. "אף אחד לא יאמר זאת מפורשות", אומר בכיר במוסד אקדמי יוקרתי בארץ, "אבל מקבלים יותר 'לא' מ'כן' בימים אלה, והסיבות לכך אינן ניתנות, לכן יש לשער שיש קשר בין הדברים".
2 צפייה בגלריה
אוניברסיטת תל אביב. "אספנו יותר מ-100 דוגמאות מהחודשים האחרונים לגילויי חרמות שונים"
(צילום: משה מילנר, לע"מ)
לדברי בכירים שעימם דיברנו, מדובר כביכול באירועים שקורים כעת בשוליים, אך אלה מתרחבים בחלוף הזמן. המציאות הזו יוצרת סכנה אמיתית לאקדמיה הישראלית, שנשענת בין השאר על כספי מלגות וציוני מוסדות, הכרוכים בפרסום מאמרים – שכעת, כך נדמה, נדחים השכם והערב.
"זה די ברור שקיים כיום חרם שקט נגד מוסדות אקדמאיים בישראל", קובעת פרופסור מלאת שמיר, סגנית נשיא לבינלאומיות באוניברסיטת תל אביב. "יש מוסדות ואף מדינות שלמות שמחרימות אותנו. מי שאומר שזה חרם שקט צודק, אבל זה לא רק חרם שקט, יש פה גם חרם גלוי".
לדבריה חרמות מהסוג הזה כבר היו בעבר, אך התגברו משמעותית מאז 7 באוקטובר. "אמנם קשה למדוד את זה, שכן כשמישהו מקבל תשובה שלילית על מאמר לכתב עת קשה להוכיח שהסירוב נוצר מפני שהוא ישראלי, אבל בסקר שעשינו אצלנו באוניברסיטה אספנו יותר מ-100 דוגמאות מהחודשים האחרונים לגילויי חרמות שונים: החל ממאמרים שלא מתפרסמים, דרך פרופסורים מחו"ל שעבדו על פרויקטים עם פרופסורים אצלנו ונעלמו, ועד לעובדה שלעיתים חברי סגל שלנו שהוזמנו לפני המלחמה לנאום בכנס כנואמים המרכזיים, פתאום משונמכים לדרגת נואמים רגילים".
היא אומרת כי הסיבות לחרם רבות, אך המשמעותית ביותר היא הרצון של מנהלי האקדמיות בחו"ל לרצות דעות של חברי פקולטה וסטודנטים. "זה לא מפתיע וזה אחד האפקטים של ההפגנות בקמפוסים. יש חוקרים שאומרים לעצמם: 'למה לי להסתבך עם סטודנטים שמפגינים או עם מרצים אחרים', וזה לאו דווקא בשל הדעה האישית שלהם על מה שקורה כאן".
2 צפייה בגלריה
הפגנה פרו-פלסטינית נגד ישראל באוניברסיטת קולומביה. מופעלים לחצים
(צילום: Spencer Platt / Getty Images North America / AFP)
פרופ' מיכל בר-אשר סיגל, ששימשה כפרופסור אורחת באוניברסיטת ייל בארה"ב בראשית המלחמה וראתה מקרוב את הפגנות הסטודנטים בה, משמשת היום כסגנית נשיא אוניברסיטת בן-גוריון לקשרים בינלאומיים. היא טוענת שהחרמות רק הידרדרו מאז השבת השחורה: "הבעיה הכי גדולה שלנו הם אלו שלא רוצים להתערב ולא רוצים לזמן את הצרה הזו אליהם. אלו גורמים למצב שאף אחד לא יודע למה מרצה ישראלי לא מוזמן לכנס או לא מקבל משרה, כי הם פשוט לא רוצים להתמודד עם ההפגנות נגד".
כמו רבים אחרים שאיתם שוחחנו, היא טוענת כי "חוק ההשתקה" המקודם בימים אלו על ידי הממשלה, ולפיו מרצים ישראלים שיתבטאו נגד המדינה יוכלו להיות מפוטרים, רק מקשה על המצב. "מדיניות הממשלה מקשה מאוד על שיתופי פעולה חדשים, וזה מפחיד מאוד", אומרת בר-אשר סיגל. "צריך לזכור שאנחנו מדינה קטנה שעפה קדימה עם המחקר, אבל אם החרם יימשך המדע לא יוכל לקרות, לא יהיו כספים והמדינה תתייבש. תהיה עזיבת מוחות החוצה. הנזק למחקר גדול ויש חשש אמיתי שהמחקר בארץ יכול למות באופן ממשי".
חשוב להבהיר: תופעות ניכור לישראל לא החלו ב-7 באוקטובר, אבל הם בהחלט התרבו מאז. מעבר לכך, יש לזכור שלא כל מוסד אקדמאי בעולם יוצא נגדנו כעת, אך המספרים, כך נדמה, אינם מחמיאים. מול 15 האוניברסיטאות המובילות בגרמניה שממשיכות את שיתופי הפעולה עם מרצים ישראלים בימים אלה, יש יותר ויותר קמפוסים שבהם מרצים ישראלים הפכו ל"פרסונה נון גרטה".
"זה הכי מורגש בפרסום מאמרים"
המצב עד כדי כך עגום שוועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה), הגוף המאגד את אוניברסיטאות המחקר בישראל, הקים בשבועות האחרונים גוף שאמור להילחם בתופעה ובראשו צפוי לעמוד דובר משרד החוץ לשעבר עמנואל נחשון. הגוף הוקם לאחר שבחודשים הראשונים של המלחמה ניסו בוועד לטפל בתופעה בדרכים שהיו מקובלות עד כה, כגון שיחות עם קולגות ומנהלי גופים בחו"ל – אך כיום מדובר בצונאמי של ממש שעלול לשאת את המדינה אחורה, בעיקר בתחום המחקר, אם עוד ועוד קרנות ומוסדות באירופה ובארה"ב יחליטו לא להשקיע במחקרים ישראליים או כאלה שקשורים לחוקרים מהארץ.
בוועד ראשי האוניברסיטאות הוחלט כי אם המצב יימשך, הם עשויים לתקוף את הנושא גם מהזווית המשפטית. עד שהמהלך יקרום עור וגידים, בכל האוניברסיטאות התבקשו חוקרים לדווח על אירועי חרם, ומלווים חוקרים שנתקלים בו. מעבר לכך יש מספר יוזמות מקומיות, כמו למשל עלונים למרצים הטסים לחו"ל, בכל הקשור להתמודדות עם מצבים לא נעימים כמו קריאות בוז וקריאות ביניים בזמן העמידה על הבמה.
סטודנטים שהפגינו נגד ישראל נעצרו באוניברסיטת ניו יורק
(צילום: רויטרס)
הוא כמובן אינו היחיד ששם לב לתופעה. פרופ' בריגיט שוורץ, בלשנית ומנהלת את היחידה לאנגלית במכללת אפקה, סיפרה כי לאחר עבודה של מספר חודשים היא עמדה לפרסם מחקר עם קולגה מספרד, אך מאחר שהאקדמיה בספרד אסרה על שיתופי פעולה עם ישראלים, העמיתה ביקשה להיות הכותבת השלישית במסמך ולא להופיע איתה ועם חוקרת ישראלית נוספת בכנס שהתקיים לאחרונה. "זה קרה על אף שהיא הובילה את המחקר והייתה אמורה להיות ראשונה", מציינת שוורץ.
שוורץ מנסה מעט להגן על העמיתה מחצי האי האיברי וטוענת כי "זה לא משהו שלה נגדנו", אלא אמצעי זהירות שלה מול המוסד שלה: "אנחנו והיא מודעים לבעיה והמשכנו את המחקר כי היינו באמצע". בתוך כך, שוורץ טוענת שזה מקרה ייחודי יחסית ובכל הקשור לכנסים שבהם ביקרה, כמו למשל באוניברסיטת ברצלונה, היא אולי נתקלת במחאות של סטודנטים אך אלו אינן מופנות כלפיה אלא בעד המאבק הפלסטיני כביכול. "בשאר העולם אנשים שיש לי שיתופי פעולה איתם מאוד מודעים ומתחשבים. את ההזמנות אני עדיין מקבלת ולכנסים אני עדיין נוסעת", היא אומרת.
ליאור פרי, דוקטורנטית באוניברסיטה העברית במכון לביוכימיה, מזון ותזונה בפקולטה לחקלאות, מספרת כי אחד הפרויקטים שלה דווקא קיבל מימון מחו"ל לאחרונה. "בביקורים האחרונים שלי בחו"ל דווקא שמחו לראות ישראלים ודאגו לנו, כי אנחנו באים מאזור מלחמה מבחינתם. אבל זה כן משהו שצריך לשים לב אליו", היא מסכמת.
