צוות חוקרים ממוזיאון הארמון (העיר האסורה), מוזיאון מקדש פמן (Famen) ואוניברסיטת האקדמיה הסינית למדעים (כולם בסין), ערך ניתוח של קטורת עתיקה שנמצאה במקדש המלכותי פמן. במחקר שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, תיארו החוקרים מה העלה הניתוח שביצעו בקטורת העתיקה ומדוע הם מאמינים שהממצאים שלהם משקפים את החשיבות של סחר הקטורת לפיתוח דרך המשי.
המקדש הבודהיסטי המלכותי פמן, הממוקם בעיר פמן במחוז פופנג (Fufeng), נבנה בין השנים 532-499 לספירה במטרה מפורשת לשכן את עצם האצבע של שָׁאקְיַמוּנִי (Sakyamuni), מייסד הבודהיזם. חפירות באתר בשנת 1987 חשפו ארמון תת-קרקעי שלא היה מוכר עד לאותה העת. בנוסף לעצם האצבע, בשטח הארמון היו גם שני כלי כסף שהכילו קטורת, אשר משכו את תשומת ליבם של החוקרים בחקר אותה הקטורת.
החוקרים בחנו את החומרים במכלים באמצעות ספקטרוסקופיה אינפרא אדום (שיטה בכימיה אנליטית המאפשרת זיהוי הימצאות של קבוצות אטומים ואף מולקולות בדוגמת חומר) עם טרנספורם פורייה (כלי מרכזי באנליזה הרמונית שאפשר לתארו כפירוק של פונקציה לרכיבים מחזוריים וביצוע אנליזה מתמטית לפונקציה על ידי ניתוח רכיביה) ושימוש בספקטרומטר מסה, שהוא מתקן המודד את היחס בין המטען למסה של חלקיקים טעונים. באמצעות שתי הטכניקות נחשפו מרכיבי הקטורת. בכלי אחד עורבבו אגרווד - שרף כהה וריחני, שנוצר בעץ האקילריה ומשמש בקטורת, בושם וגילופים קטנים, ושרף אלמי - שנודע בימי הביניים ביכולת הריפוי שלו ובהיותו ארומטי בשל השמן האתרי המתקבל בזיקוקו. כלי אחר הכיל תערובת של לבונה ואגרווד.
כמו כן, רוב המרכיבים שנמצאו בקטורת מקורם במקומות המרוחקים אלפי קילומטרים מהמקדש - ממצא, כך מעריכים החוקרים, המדגיש את התפקיד החשוב שמילאה הקטורת בדרכי המסחר ברחבי סין. לבונה, למשל, הייתה מובאת מחלקים באפריקה או ארצות ערב, בעוד שמקורו של האגרווד הוא בהודו או בדרום מזרח אסיה. בנוסף, טוענים החוקרים כי הובלת הקטורת עשויה להיות גורם מרכזי בפיתוח דרך המשי. כמו כן, הסביבה שבה נמצאה הקטורת מעידה שהיא נוצרה בתקופת שושלת טאנג - שושלת הקיסרים הסינית השביעית, אשר שלטה בסין מיד אחרי שושלת סווי במשך 289 שנים משנת 618 ועד שנת 907 לספירה.
כמו כן, טקסטים מתקופת שלטון השושלת הזו, המתארים ערבוב של חומרים ארומטיים, בצירוף ממצאי המחקר וניתוח הרכב הקטורת בין כותלי המקדש הסיני העתיק, מראים תמונה שלמה לפיה השימוש בקטורת היה רב שנים, הרבה יותר ממה ששוער תחילה.