אין שחר לזיהום הקדום: מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב מפריך את התפיסות המדעיות המקובלות, לפיהן לא רק שמכרות המלך שלמה פגעו בבריאותם של העובדים בתעשיית הנחושת הקדומה, אלא שגם כיום הם פוגעים בבריאותם של תושבים הגרים בסמוך למקום.
במחקר החדש צוות החוקרים ביצע סקרים גיאו-כימיים באתרי הפקת הנחושת בבקעת תמנע, המתוארכים למאה ה-10 לפנה"ס ולימי המלכים דוד ושלמה, ומצאו כי הזיהום הסביבתי כתוצאה מהפקת הנחושת הוא נקודתי ומזערי – וכי לא נשקפה ממנו סכנה לתושבי האזור אז או היום. בנוסף, הארכיאולוגים מאוניברסיטת תל אביב סקרו מחקרים קודמים, ולא מצאו כל ראיה לכך שתעשיית הנחושת הקדומה זיהמה את כדור הארץ.
המחקר נערך בהובלת פרופ' ארז בן-יוסף, ד"ר עומרי יגל, ווילי אונדרצ'יק וד"ר אהרון גרינר מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, ותוצאותיו התפרסמו בכתב העת Scientific Reports מבית Nature.
"מדובר בשני אתרי הפקת נחושת גדולים בבקעת תמנע, אחד מתקופת הברזל והמלך שלמה, ואתר סמוך הקודם לו בכ-1,500 שנה", מספר פרופ' בן-יוסף. "המחקר שערכנו חריג בהיקפו. דגמנו מאות דגימות קרקע בשני האתרים לאנליזות כימיות, ויצרנו מפות של פיזור המתכות הכבדות באזור ברזולוציה גבוהה מאוד".
פרופ' בן-יוסף הוסיף: "מצאנו שרמות הזיהום באתרי כריית הנחושת בתמנע נמוכות מאוד ומוגבלת למיקום הכבשנים הקדומים. למשל, ריכוז העופרת - שהיא המזהם העיקרי בתעשיות מתכת - צונח לפחות מ-200 חלקים למיליון כבר במרחק של מטרים ספורים מהכבשן. לשם השוואה, הסוכנות האמריקנית להגנת הסביבה מגדירה סביבת עבודה בטוחה באתרי תעשייה כ-1,200 חלקים למיליון, ו-200 חלקים למיליון בסביבה בה גדלים ילדים".
המחקר החדש כאמור עומד בסתירה לשורה של מחקרים שפורסמו מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת, המדגישים את זיהום תעשיית הנחושת הקדומה. "אנחנו מראים שזה לא נכון. הזיהום בתמנע נקודתי, וכנראה אך ורק אלה שעבדו בכבשן עצמו סבלו משאיפת אדים רעילים. אבל לא הרחק משם הקרקע בטוחה לחלוטין. גם ההתאמה שמצאנו בין פיזור ריכוזי הנחושת והעופרת בקרקע מעידה על כך שהמתכות 'כלואות' בתוך סיגים ופסולת תעשייתית אחרת באופן שמקשה על הגעתן לקרקע ומשם לצמחים ולבני אדם", אמרו החוקרים.
הם הוסיפו כי "המחקר שלנו מצטרף לכמה מחקרים חדשים מאזור ואדי פינאן בירדן, שגם מצביעים על זיהום נמוך מאוד. תמנע ופינאן הם אתרים אידיאליים למחקר מסוג זה – כי הם לא נהרסו בכרייה מודרנית, כמו בקפריסין למשל, וכי הם יבשים מאוד ושטיפת המתכות בקרקע מינימלית. בפינאן, צוות בהובלת פרופ' יגאל אראל מהאוניברסיטה העברית בדק שלדים של אנשים שחיו באתר הכרייה בתקופת הברזל, ורק שלושה מתוך ה-36 שנבדקו הראו איזשהו שריד של זיהום בשיניים. כל השאר היו נקיים לחלוטין. והנה אנחנו מראים תמונה דומה גם בתמנע".
בנוסף לסקר הכימי שביצעו, הארכיאולוגים מאוניברסיטת תל אביב ערכו סקירת ספרות מקיפה. הם מצאו כי אין ראיות לטענות לזיהום עולמי בתקופה הקדם-רומית.
פרופ' ארז בן-יוסףצילום: אוניברסיטת תל אביב"בשנות ה-90 היה טרנד כזה, להצביע על הפקת נחושת כעל הזיהום התעשייתי הראשון", אומר ד"ר עמרי יגל, ממובילי המחקר הנוכחי. "אמירות כאלה תופסות כותרות, ומקוששות מענקי מחקר, אבל הן משליכות על העבר בעיות זיהום מודרניות שלא לצורך. בנוסף, יש נטייה בספרות המחקר להשתמש במונח 'זיהום' לתיאור כל שריד של פעילות מטלורגית קדומה, מה שהביא להנחה השגויה שתעשיות מתכת היו הרסניות לאדם מראשיתן, מה שכמובן אינו נכון".
ד"ר יגל הוסיף: "בתקופות שבהן ייצור מתכות התרחש בקנה מידה גדול ונהפך לחלק בלתי נפרד מהציוויליזציה האנושית, הייתה זו תעשיית העופרת הרעילה שיצרה זיהום גלובלי, ולא בהכרח מתכות אחרות. במחקר משנות ה-90 נטען כי נמצאו שיירי נחושת בגלעיני קרח בגרינלנד, שלכאורה עפו באטמוספרה עד לשם מאתרים כמו תמנע, אך טענה זו לא אוששה באף מחקר אחר מאז. לנו כחוקרים מודרניים החיים עם השלכות שינויי האקלים יש נטייה מובנית לחפש שינויים דומים גם בעבר, אבל אסור לשפוך את התינוק יחד עם מי האמבט: אנחנו קוראים לכמה סייגים המונחים על האדמה 'זיהום', אבל אסור להתבלבל בין פסולת נקודתית לזיהום סביבתי אזורי או גלובלי".
