(צילום: משה מזרחי)
בעידן שבו חוקרים את החלל, אנחנו כל הזמן מתפעלים מהאופן שבו הטכנולוגיה ממשיכה להתפתח, להתחדש ולהוביל אותנו למקומות חדשים. תוכנית הרקטות החדשה של נאס"א שואפת להגיע בעתיד הקרוב למאדים בתוך 45 ימים בלבד - במקום כחצי שנה כיום.
בעתיד, התוכנית הזאת תסייע לנאס"א לשלוח אסטרונאוטים אל כוכב הלכת האדום, ובכלל אל מחוץ למסלול כדור הארץ. אז איך עושים את זה? משימות שכאלה דורשות הרבה אלמנטים, ביניהם מיגון קרינה, תמיכה בחיים וכוח הנעה.
בעבר נאס"א פיתחה מערכת שמאפשרת הגעה למאדים תוך 100 ימים, כשכוכב הלכת השכן נמצא בנקודה הקרובה ביותר לכדור הארץ במסלולם של שני כוכבי הלכת. כעת, סוכנות החלל האמריקנית מפתחת מערכת הנעה חדשה שיכולה לצמצם את זמני המעבר ל-45 ימים בלבד.
בנאס"א מבטיחים: "עיצוב שכזה מאפשר מעבר מהיר למשימות מאוישות בעתיד, ומחולל מהפכה בחקר החלל העמוק". שימוש בטכנולוגיות האלה יעזור להאריך משימות למאדים לעד שלוש שנים, משימות שישוגרו כל 26 חודשים. הדבר יפחית גם את הסיכונים במשימות שכאלה כולל חשיפה לקרינה, זמני שהייה ואלמנטים בריאותיים נוספים. על פי התכנון, ייתכן שכבר בעשור הבא ישוגרו אסטרונאוטים למאדים, אך כמו שאנחנו מכירים את חקר החלל - בנאס"א לא לוקחים סיכונים ולכן צפויים עיכובים בלוחות הזמנים.
ועכשיו, לפיזיקאים שעשו ניסויים במסדרון של הקמפוס שלהם, וגם שברו שיא. פיזיקאים מאוניברסיטת מרילנד קבעו לאחרונה שיא חדש בירי פולסי לייזר במסדרון, והם הגיעו לאורך של כ-45 מטרים.
מערכת פולסי לייזר מסייעת לחוקרים ללמוד על אינטראקציות בין חומר לאור בעוצמה גבוהה, וזה מה שעושים כעת פיזיקאים במתקן לחקר האנרגיה של UMD בארצות הברית. על פניו, זה נראה כמו כל אולם אוניברסיטאי אחר, עד שרואים ממרחק רב - חור בקיר. את החור הזה - עשו פולסים של קרני לייזר, ממרחק של 45 מטרים.
הפיזיקאים ניסו להפוך אוויר לסוג של כבל סיבים אופטיים, מוליך, שינחה אור למרחק של עשרות מטרים, ובעתיד – השימושים הם רבים - החל מבדיקה של זיהומים אטמוספריים, תקשורת ארוכת טווח או אפילו כלי נשק. כל הניסויים נעשו בשעות הלילה, כדי למנוע חלילה מצב שבו מרצים או סטודנטים יחשפו למה שעלול להיות מסכן חיים. על העבודה הם אמרו שזו חוויה ממש ייחודית, ומה לגבי השיא? "אם היה לנו מסדרון ארוך יותר, הגל גם היה ארוך יותר".
ולסיום, קבלו את הילדה שמצאה שן מפלצתית על החוף. זה היה יום חג מולד שגרתי לגמרי, אבל עבור מולי בת ה-9 מדובר בהגשמת חלום.
ספק סנטה קלאוס, ספק זו הייתה פיית השיניים, אבל כל מה שמולי סמפסון ממרילנד רצתה הוא למצוא שן מגלודון, שן של מין פרהיסטורי של כרישים, ששחה באוקיינוס לפני 15 מיליוני שנים.
מדובר בכריש ענק. לשם השוואה, הכריש הכי גדול שחי כיום נראה ממש קטן לידו, ומולי מצאה שן של כריש קדום. מדובר על ממצא של "פעם בחיים", ומולי - שאביה הוא חוקר מאובנים - מצאה אותו לגמרי במקרה. כשנשאלה על הגילוי, היא סיפרה: "התקרבתי לזה, פתאום קלטתי את השן הכי גדולה שראיתי אי פעם".
מבזק החדשות הטובות מתפרסם בימים ראשון, שלישי וחמישי
