משבר האקלים הוא אירוע מתמשך שהולך ומחמיר. התוצאות שלו, שמאיימות על המדינה, על המשק ועל רווחת התושבים, יורגשו במלוא עוצמתן רק בעוד עשרות שנים, אולם היכולת לסטות מתרחיש של איומים אלו בעשורים הקרובים דורשת קבלת החלטות מדיניות ואימוץ תוכניות פעולה מערכתיות בהיקף נרחב כבר בעת הזו. דחיות בנקיטת פעולות צפויות להוביל לנזקים קשים בעתיד.
מבקר המדינה מדבר על דו"ח האקלים
(צילום: דוברות מבקר המדינה )
אבל למרות הסכנות העומדות בפתח, בישראל מעדיפים שלא לפעול אל מול האיומים האלה. מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, כתב בפרק העוסק בהיערכות ארגונית, תפקודית ומקצועית לטיפול במשבר האקלים, המתפרסם אחר הצהריים (יום ג'), כי בעוד שבמרבית מדינות העולם כבר התגבשו תוכניות להיערכות מוקדמת למשבר ולמרות החלטות הממשלה בדבר הצורך בהיערכות מוגברת לסיכונים – הנושא טרם נתפס כיעד אסטרטגי לאומי וכסיכון שהוא חלק ממפת האיומים הלאומית על ישראל, דבר שפוגע בהיערכות לסיכונים הנובעים משינויי אקלים.
מבקר המדינה מצא בין היתר כי הטיפול במשבר האקלים, המתבסס בחלקו הנרחב על השקעה בתשתיות, כמעט שלא מתוקצב בהיקף המתאים ובאופן ייעודי. למשל, הקמת מינהלת להיערכות לאומית לסיכונים הכרוכים בשינויי האקלים הפועלת ללא תקציב וללא כוח אדם ייעודי, או החלטות הממשלה בעניין הפחתת פליטות גזי חממה שלא תוקצבו, למעט התייעלות באנרגייה שתוקצבה חלקית, וכן המנגנון הכרוך ביישומן - שלא תוקצב. במבחן התוצאה, כתב מבקר המדינה, מודל עבודה של תקצוב בסגמנטים (לפי משרד) ותקצוב חד-פעמי או נקודתי אינו מאפשר קידום מערכתי של נושא משבר האקלים תוך הצבת יעדים משמעותיים בתחומי האדפטציה והמיטיגציה ואת השגתם.
בעניין זה נמצא ליקוי נוסף. מבקר המדינה כתב כי הכלים המשמשים את הממשלה, למשל קבלת החלטות בטווח הקצר והבינוני על בסיס ניתוח עלות-תועלת קלאסי, אינם מספיקים לאתגר משבר האקלים. הביקורת העלתה כי משבר האקלים מאופיין באי-ודאות מובנית שתרמה במקרים שונים לקושי בקידום פעולה ממשלתית, כמו במקרה של קידום פעולות היערכות לאומית ואי-תקצובן ואי-קביעת שיעור אנרגיות מתחדשות לשנת 2050.
פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים
(צילום: דוברות מבקר המדינה )
המבקר גם מצביע על התנגשות בין שיקולים. הוא כתב כי השיקולים המרכזיים המנחים גורמים ממשלתיים רלוונטיים לטיפול בנושא האקלים וסדרי העדיפויות הציבוריים שלהם הם אחראים לא תמיד עולים בקנה אחד עם קידום סוגיית האקלים. הדבר מתבטא במשרדי הממשלה הרלוונטיים בהקצאת חסר של כוח אדם, תקציב או תשומת לב משרדית מועטה לנושא האקלים בהשוואה להקצאות ליעדים הציבוריים שבליבת אחריותם של משרדים אלה. בביקורת נמצא כי יש רק ארבעה עובדי מדינה יעודיים לעניין משבר האקלים.
לגבי רתימת משרדי ממשלה לנושא, כתב המבקר אנגלמן כי הכלים המשמשים את העבודה השוטפת של משרדי הממשלה לא תמיד הביאו לרתימת גורמי הממשלה הרלוונטיים במסגרת עבודתם השוטפת ובעת הגיבוש והיישום של היעדים הלאומיים בנושא. המבקר הוסיף כי היעדר ההתגייסות של משרדי הממשלה לאורך השנים הביא להתקדמות מוגבלת בפעולות האקלים של ישראל מאז הצטרפה לאמנת ה-UNFCC מ-1996.
בנוגע להכרזה על כך שמשבר האקלים הוא איום אסטרטגי ומצריך מצב חירום כתב המבקר כי עד סיום הביקורת משבר האקלים לא הוכרז באופן רשמי כאיום או נושא אסטרטגי המצדיק היערכות מערכתית של גופים בישראל (כגון המל"ל, מערכת הביטחון, רח"ל, המועצה הלאומית לכלכלה ועוד). בנוסף לא הוכרז "מצב חירום אקלימי", ואין עוסקים בו ליצירת מניעה ארוכת טווח או לשם היערכות מערכתית כלשהי להתמודדות עם ההשפעות הצפויות. זאת, בשעה שרוב של 87% מגופי הממשלה שענו על השאלון סבורים כי משבר האקלים הוא בעל מאפיינים מערכתיים של משבר לאומי.
בהמלצות של הפרק, כתב מבקר המדינה, כי שינויי האקלים הם אתגר מתמשך בעל אופק ארוך טווח, וההתמודדות עימם דורשת רצף של רפורמות מבניות יסודיות בקצב הולך וגובר. לפיכך לא ניתן לנהל את הנושא בצורה נקודתית וגם לא "נוסף על התפקיד" על ידי גורמים שתחומי אחריותם המרכזיים אינם אקלים. "לנוכח הקשיים התפקודיים והארגוניים המובנים בטיפול הממשלתי באקלים, מומלץ שהממשלה תייעד את הטיפול בנושא זה וניהולו השוטף בידי גוף קבוע, בעל סמכויות ביצועיות ויכולת הכרעה, בעל ידע והבנה בתחום האקלים ובעל תקציב מובטח", כתב מבקר המדינה. "כמו כן מוצע לשקול את הקמתו של גוף מדעי מייעץ שיספק לממשלה ולמטה האקלים מידע ונתונים מדעיים בנושא האקלים ובתחומי מומחיות נוספים שנדרשים, כמו כלכלה, אקולוגיה, בריאות וחקלאות, ולעגן את העיקרון ולפיו קביעת מדיניות וקבלת החלטות בנושא יתבצעו על בסיס ידע ונתונים מדעיים".
