הדבוראים בעוטף עזה ובצפון הארץ עובדים מסביב לשעון. בחודש אוקטובר הם היו צריכים להחליף את המלכות שלהן. ואז פרצה המלחמה - ולחלק מהכוורות עדיין לא ניתן להגיע.
גל גולן (36) ממכוורת מרדכי-גולן, איבד חלק מהכוורות שלו בעוטף בעקבות מתקפת הטרור. בימים אלה הוא הוא עובר מכוורת לכוורת בקיבוץ בארי, בכפר עזה וברעים. מדובר בסך הכול ב-1,200 כוורות להאבקה. "בדיוק סיימנו להציב את הכוורות בשטחים החקלאיים בעוטף. בתחילת המלחמה לא יכולנו להגיע לכוורות שלנו", הוא אמר. "אוקטובר זו התקופה שאנחנו מחליפים את המלכות. כל מלכה חיה כחמש שנים, אבל כל שנה מחליפים מלכה, שכן כעבור שנה התקופה שלה יורדת משמעותית".
בנוסף, באביב המלכה נוטה להתנחלות (Swarming). כלומר, היא יוצאת, מטילה ביצים ונוצרים מלכונים. "ואז מה שקורה", מסביר גולן, "הוא שהיא פשוט עוזבת את הקן יחד עם כמות נכבדת של דבורים. המלכה הראשונה שבוקעת מחסלת את כל המתחרות שלה. זו תקופה מאוד מאוד חשובה. באוקטובר היו כ-500 כוורות שלא יכולנו להגיע אליהם. זה כ-50% מהכוורות שלנו. ברגע שהמצב התייצב וצה"ל החל לפעול בעזה, אנחנו התחלנו לחזור לכוורות. היינו מחפשים את המלכה ומחליפים באחת חדשה".
גולן אמר כי יש כוורות שהגישה אליהן הייתה בלתי אפשרית. "היו כוורות שלא הצלחנו להגיע אליהן", אמר גולן. "אנחנו צריכים להגיע לכוורות פעם בכמה שבוועות כדי לעשות טיפול. לדבורים יש מחלות והן דורשות טיפול. גם המלכה יכולה לחלות - ואז הדבורים מנשלות אותה. ולפעמים יש כוורת עם יותר מדי זכרים, וצריך לדלל כדי שיהיו יותר נקבות. זכרים לא עושים שום דבר בכוורת. הם נטל מוחלט. ולפעמים, כמו שקורה גם בארצות הברית, הדבורים פשוט נעלמות. הכוורות ריקות בלי שום סיבה נראית לעין".
גולן, תושב נתיבות, עובד כמעט בלי הפסקה. לפני כשנתיים אביו לקה באירוע מוחי והוא עזב את העבודה שלו כטכנאי בסורוקה ונכנס למכוורת. "התחלנו לייצר גם שיכר דבש בשם מאיה", הוא אומר בגאווה. "בסופו של דבר, אנחנו עובדים בשטח, כשכל הכבישים חרושים בטנקים. נקרע לי הלב כשאני נוסע לבארי. ברעים אנחנו עוקפים את הקיבוץ ורואים את הבתים השרופים, נכנסים לחניון ורואים את אתר הנובה. נפשית זה קשה לי. אני מאמין שתהיה ירידה קטנה בכמות הדבש בגלל שלא הגענו לכל הכוורות בזמן. עכשיו אנחנו מנסים להציל את מה שלא הספקנו ב-7 לאוקטובר. בסופו של דבר החקלאות בנויה עלינו. רוב התוצרת החקלאית זקוקה להאבקה של דבורים".
למרות הפגיעה בענף הדבוראות עקב המלחמה, במועצת הדבש מבטיחים כי לא תהיה פגיעה באספקת הדבש. לחג הפסח ישווקו כ-900 טונות דבש, המהווים כ-15% מהביקוש השנתי. "לאורך חצי שנה של מלחמה, מתמודדים דבוראי העוטף וקו העימות עם מציאות מאתגרת במיוחד. כמו כלל החקלאים, מגדלי הפירות והירקות, אשר אינם יכולים להגיע לשטחי החקלאות שהוכרזו כשטח צבאי סגור. הדבוראים לא מורשים להגיע לכ-2,000 כוורות, בנוסף מתמודדים עם מחסור בידיים עובדות לחקלאות", אומר מנכ"ל מועצת הדבש, אופי רייך.
רייך הוסיף: "לעתים אנחנו אף מצליחים להציל מעט כוורות, באמצעות כניסה לשטחי הגבול בהתאם להנחיות צה"ל. אבל מדובר בהפסד כלכלי עצום לדבוראים ואנו מקווים כי המדינה תעמוד לצידנו. אנחנו קוראים לציבור לתמוך בדבוראים ובחקלאים".
בצפון המצב קשה אף הוא. זוהר רודולף (51) ממכוורת "גליל קיבוץ דן" עובד במכוורת הצפונית ביותר. "שטחי המרעה והגידולים יושבים בחלקם ממש על הגבול הצפוני, מהחרמון, הר דוב ולאורך כל קו הגבול, משגב עם, מטולה, מנרה, מלכיה, מרגניות, יראון ועוד".
רודולף, תושב קיבוץ דן, צירף אליו לאחרונה את בנו שהשתחרר מהמילואים. "בשנים רגילות אנחנו נותנים לכל הגידולים הנשירים שירותי האבקה ומניחים להם כוורות", הוא אמר. "המלחמה תפסה אותנו עם 900 כוורות פרוסות בהר, בקו הגבול. בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה לא הגענו לכוורות. את מה שיכולנו - משכנו אחורה והצלנו. היום אנחנו למעשים לא מציבים כוורות במקומות שחשופים לירי ישיר של נ"ט מ- 0 עד 2 וחצי ק"מ".
את רדיית הדבש עשו בחודש אוגוסט-תחילת ספטמבר. "היינו אמורים להתחיל את כל הטיפולים לכוורות, כולל החלפת מלכות בחודש אוקטובר. יש לנו 5,000 כוורות, 900 מתוכן בקו הגבול, ופתאום אנחנו לא מצליחים להגיע אליהן. השתדלנו לחלץ את הכוורות על הגבול כשיש ערפל וגשם, אבל נותרו כ-150 כוורות שלא ראינו כבר חצי שנה. הכוורות יושבים על הגבול, במקומות שאפילו הצבא לא מגיע אליו".
מתוך ארבעה אנשי צוות ישראלי, שניים גויסו לכיתת הכוננות בקיבוץ. "העבודה נפלה עליי ועל איש צוות נוסף. ארבעת העובדים הזרים התאילנדים נשארו איתנו מתחילת המלחמה. מבחינת הדבש, השנה נראית סך הכל טובה. אם השנה תמשיך ותהיה פורחת בצופונים כמו שהיא נראית, אז תהיה פגיעה אבל אנחנו עשויים לחפות עליה", אמר רודולף.
במועצת הדבש אמרו כי דבוראי ישראל השלימו את מלאכת ההצבה של כ-70 אלף כוורות להאבקת (הפריית) הגידולים החקלאיים במטעי פירות הקיץ הנשירים (דובדבן, תפוח, שזיף, משמש, אגס, נקטרינה, אבוקדו וכדומה), הנמצאים בשיא פריחתם, ובהמשך ישלימו ההצבה בשטחי גידול - אבטיח, מלון, קיווי, חמניות ועוד. במקביל, מתבצעת אגירת דבש בכוורות אלו להמשך השנה.