ערפל כבד שרר הבוקר (יום ב') בגוש דן ובשפלה, והראות הייתה כמעט אפסית. אז איך נוצר הערפל ולמה הבוקר הוא כבד כל כך? צפו בריאיון עם ד"ר נעמה חריט-יערי ממכון דוידסון לחינוך מדעי
לא רואים ממטר: איך נוצר ערפל?
(צילום: משי בן עמי)
ד"ר יערי-חריט, פיזיקאית במכון דוידסון, הסבירה כיצד נוצר הערפל הבלתי שיגרתי הבוקר. "הערפל הספציפי הזה קרה משום שאנו נמצאים עכשיו בכמה ימים רצופים של לחץ גבוה, מזג אוויר כאילו יפה, זאת אומרת אין גשם, באמצע החורף, מעין סוג של עצירת גשמים", היא אמרה. "הלחץ הגבוה הזה גורם בעצם להתמוככות של האוויר ונוצר ערפל. בעצם שכבת אוויר נכלאת קרוב לקרקע, כשגבוה יותר דווקא האוויר הוא יבש יותר וחם, וסמוך לקרקע האוויר הוא קריר יותר ולח. זה קורה לא הרבה בצורה הזאת, זה קורה פעם בכמה שנים וזה בדרך כלל קורה באזורים פתוחים ויותר פנימיים. במישור החוף זה עוד יותר נדיר, זה בטח אירוע של פעם בעשור".
רוצים לדעת עוד? בכתבה של אור אליאסון, ממכון דוידסון לחינוך מדעי, שפורסמה גם ב-ynet, הוסבר בהרחבה איך נוצר ערפל. ערפל, בדומה לאחיו הגבוהים יותר, העננים, נוצר כאשר האוויר נעשה רווי באדי מים, כלומר, מים במצב צבירה גזי. חלקם העודף "נפלט" מתוכו ומתעבה לאינספור טיפות מים זעירות וצפופות. נקודת הרוויה של האוויר לאדי מים, המכונה גם נקודת הטל, תלויה בריכוז אדי המים באוויר ובטמפרטורה שלו. ככל שהאוויר קר יותר הוא מסוגל להכיל פחות אדי מים, ונקודת הטל תתממש בלחות יחסית נמוכה יותר. מסיבה זו ערפל נוטה להיווצר לפנות בוקר, אז טמפרטורת פני השטח לרוב צונחת אל ערכיה הנמוכים ביותר במהלך היממה. אם טמפרטורת האוויר צונחת אל מתחת לאפס מעלות צלזיוס, טיפות הערפל עשויות לקפוא לקרח. עם זריחת השמש, טמפרטורת פני השטח מתחילה לטפס ואיתה רף נקודת הטל. טיפות המים הנוזליות מתאדות ושבות אל האוויר השקוף.
תופעה זהה מתרחשת כאשר אנו נושפים אוויר מתוך הפה במזג אוויר קר. האוויר הנפלט ממערכת הנשימה שלנו התחמם במהלך שהותו הקצרה בגופנו, והוא מכיל בתוכו אדי מים רבים שהתאדו משטח הפנים של הריאות. כאשר האוויר החם שפלטנו מתערבב עם האוויר הקר שמסביב, נקודת הטל שלו צונחת וחלק מאדי המים בתוכו מתעבים לטיפות נוזליות. זהו הבל הפה שאנו רואים.
ערפל יכול להיווצר גם בעקבות עלייה בריכוז אדי המים באוויר ללא שינוי בטמפרטורה. תופעה כזו מתרחשת למשל בקרבת גופי מים גדולים, כמו אוקיינוסים ואגמים, אשר מאדים באופן קבוע מים אל האוויר הנושב על פניהם. גם תהליך הדיות בצמחים, כאשר הוא מתרחש בקנה מידה גדול מספיק כמו למשל ביערות טרופיים, מסוגל להעלות ריכוז הלחות באוויר עד להופעה של ערפל ואף ענני גשם.
תנאי נוסף להיווצרותו של ערפל, ושל עננים באופן כללי, הוא נוכחותם של חלקיקי אבק זעירים הנישאים באוויר ומכונים אירוסולים (aerosols). בתנאים רגילים אדי מים אינם מסוגלים להתעבות לנוזל על גבי האוויר הגזי עצמו, אלא רק על פני גופים במצב צבירה מוצק או נוזל. חלקיקים כאלו מכונים גרעיני התעבות והם יכולים להיות ממגוון רחב של חומרים. גבישי מלח ים המצויים באוויר בסביבה החופית הם גרעיני התעבות יעילים ביותר, ויכולים להביא להיווצרותו של ערפל סמיך במיוחד בסביבת גופי מים מלוחים. באופן דומה פועלים גם חלקיקי אפר המתרוממים לאוויר במהלך שריפות.
התנאים המובילים להיווצרות ערפל בפני השטח עשויים להתקיים גם גבוה יותר באטמוספרה, שם הם יביאו להיווצרות ענן שכבתי ורחב ידיים המכונה סטרטוס (stratus), בעל מופע של שמיכה לבנה ועמומה, המכסה לעיתים את כל כיפת השמיים.
