בניגוד לדעות ששלטו בעבר, לפיהן המאבקים הסביבתיים שייכים לקבוצת מיעוט שיכולה להרשות לעצמה לדבר על הסביבה, כיום מקובל יותר לחשוב שהפגיעה בסביבה נוגעת לכולם, ומן הראוי שכולנו נעסוק בנושא.
מתוך דאגה אמיתית לעתידם - צעירים רבים החליטו לקחת את המשימה על עצמם, ולהוביל מאבקים מקומיים, ארציים ועולמיים. כך החליטו לפעול גם סיוון שרעבי, עומרי קורנפלד ורוני לביא. הם מגיעים מרקעים ותחומי עניין שונים, אך כולם התגלגלו בסופו של דבר לעשייה סביבתית בגיל צעיר, ולתפקיד של מארגנים קהילתיים במגמה ירוקה.
סיוון שרעבי תושבת חדרה בת 26, החלה להתעניין בסביבה במהלך הטיול אחרי הצבא, אז גילתה את המערכות האקולוגיות המגוונות של הים בעת צלילה עם לווייתן במקסיקו. בהמשך, שרעבי למדה ביולוגיה ימית בשלוחה של אוניברסיטת בן גוריון באילת. היא החלה את הפעילות שלה במגמה ירוקה לפני כשנה וחצי, באסון הזפת.
כיום, היא פעילה מארגנת קהילתית בתחום הימי, וכן גם מפעילה פעילויות חינוכיות חיצוניות לבתי ספר על הים. "מאוד אוהבת ילדים, מאמינה שזה חשוב ועוסקת בזה", אמרה שרעבי.
עומרי קורנפלד, תושב מטולה בן 26 וסטודנט לתואר ראשון בכלכלה וקיימות במכללת תל חי, התחבר לסביבה מגיל צעיר, בעקבות גירושי הוריו. "ההורים שלי גרושים ונפרדו כשהייתי בן 3, וזה גרם לי להרחיב את התפיסה של המושג שנקרא 'בית'. לאט לאט הגעתי למצב שבו אני רואה את העולם כבית שלי. וכשמדענים אומרים לי שהעולם שלי נשרף, אז אני דואג. המחשבה הזאת התעצמה עם השנים", אמר.
כיום, קורנפלד מנהל את תא מגמה ירוקה של מכללת תל חי, ועוסק בהסתת השקעות מתוך מחשבה שלהשקעות כלכליות יש משמעות רבה מאוד על הסביבה. לדבריו, "אני פועל בשיתוף פעולה עם פורום 'כסף נקי'. יש פה אלמנט של להגיד מה לא, ולהבין שהכסף שלנו משחק משחק שאנחנו לא רוצים לקחת בו חלק. וזה קורה מאחורי הגב שלנו בלי שאנחנו מודעים לזה, ובלי ההסכמה שלנו. ואני רוצה גם לחנך את הציבור הזה וגם בעיקר לעצור את התופעה הזאת".
רוני לביא בת ה-25 היא תושבת ראש העין וסטודנטית לתואר ראשון בגיאוגרפיה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. לביא החלה את הפעילות החברתית שלה עוד כשהייתה בבית הספר היסודי, בתנועה "הנוער העובד". לאחר שהשתחררה מהצבא, היא חיפשה תחום עיסוק והגיעה לשינוי האקלים בזכות חוג בית ששמעה. כיום, לביא חונכת ומלווה את פעילות מחאת "הנוער למען האקלים". בין השאר, היא מסייעת להם בארגון התנועה ומחאות, ועורכת להם סמינרים.
"במקרים רבים יש לנוער הרבה מאוד מוטיבציה, והתפקיד שלי זה למקד ולשאול מה היא המטרה הסופית ואיך אנחנו מתכוננות לזה ומשיגות את מה שאנחנו רוצות. מדהים לראות ילדה צעירה שמבינה שהמצב קטסטרופלי ובוחרת לפעול. במקרים רבים גם חשוב לי ללמד אותם לחגוג את הניצחונות ולנוח", סיפרה רוני לביא.
איך אורח החיים שלכם מקדם קיימות?
סיוון: "אני מאוד מאוד משתדלת לא לקנות בפלסטיק, ותמיד מביאה איתי קופסאות וצנצנות. אני עושה קומפוסט כי זה מאוד חשוב – להפרדת פסולת יש משמעות רבה בפליטות של מתאן ואנשים לא מבינים את זה מספיק. אני גם צמחונית, קונה יד שנייה וגם צמחונית".
עומרי: "אני מנסה להפחית ולהמעיט כמה שאני יכול. אני צורך אך ורק ביד שנייה, ואוכל מאכילים מהצומח ולא מהחי מתוך הבנה שזה גורם מאוד משפיע. ובין אם זה לטוס פחות, לנסוע כמה שפחות בתחבורה ציבורית. אבל ההשפעה שלי כפרט היא מוגבלת מאוד בתנאים שמאפשרים לי ואני חושב שהדבר המשמעותי ביותר שניתן לעשות כפרט זה לצאת למחאה, להתאגד ביחד ולהוביל שינוי שהוא רחב ממני".
רוני: "אני צמחונית מגיל 18. ביום-יום שלי אני בעיקר כתובת לאנשים בתחומים הסביבתיים, ומאוד מאמינה במאבקים. אני לא מאמינה בהטפות והפחדות. לדעתי שיח מאוד מחבר למאבק".
מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב הסביבתי הנוכחי?
סיוון: "חשוב מאוד לתת דוגמה אישית. לעודד הפחתה, לחנך את הציבור להפחתה דווקא על הדרך החיובית. אני חושבת שזה גורם לאנשים לפעול יותר. כמו למשל לעודד אנשים לקנות באריזות חיסכון כי זה חוסך אריזות, להראות לאנשים שלא חייבים לצרוך בשר בכל השבוע, וגם לצמצם את הצריכה.
ההנגשה של הצמצום לציבור יכולה להשפיע רבות על הכלל. צריך להנגיש כמה זה נכון בריאות, כספית וסביביתית. וזה בעיקר דרך חינוך ודוגמה אישית. ברגע שאנשים רואים שזה לא כזה קשה – הם יעקבו".
עוד הוסיפה סיוון שרעבי שמבחינה ממשלתית צריך להציב את שינוי האקלים בראש סדר העדיפויות. "אנשים לא מבינים כמה זה משפיע. עכשיו אנשים בגלל הפליטים שמגיעים מאוקראינה. חכו עוד כמה שנים כשמשבר האקלים יבוא - אז נהיה בבעיה אמיתית של פליטים. צריך לשנות סדרי עדיפויות. זה פשוט לא מספיק חשוב כרגע עבור הממשלות".
עומרי: "במגמה ירוקה למדתי את הכוח של להתאגד ביחד. בעבר, הפעילות שלי הסתיימה תמיד ב למחזר, לטוס פחות, לצרוך פחות בשר ועוד. פעולות אלו מאוד חשובות, אבל הבנתי שזה לא מספיק לי, ואני רוצה לעשות גם שינוי במדיניות. במגמה ירוקה נתנו לי את הכלים להתמודד עם זה ואת ההבנה שאנחנו חלק מהמדיניות הזאת ויש לנו יכולת השפעה ולא צריך לקבל אותה כתורה מסיני".
רוני: "הכי חשוב להפעיל לחץ על הממשלות ושאר מקבלי ההחלטות. נקווה לראות מה ייקרה בוועדה הקרובה במצרים. אני חושבת שזה הפתרון: לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות ולא לגלגל את זה בחזרה לאזרח. אני מרגישה שהציבור מתעורר, ויש לי בזה נחמה בזה. מבחינת הפרט, חשוב שנדבר על המשבר, כדי שאנשים יבינו למה זה המצב כל כך דחוף. וכמובן להצטרף למחאה ולהיות אקטיביים".
מצעד תלמידים למען האקלים בתל אביב
( צילום: נעה פישר)
שאלה שקיבלה תשובות מעורבות בקרב הצעירים היא האם הם נותרו עדיין אופטימיים.
"בטח שכן. אני חושבת שבלי תקווה אי אפשר להתקדם. זה העתיד של הילדים והוא חייב להיות אפשרי" ענתה רוני.
סיוון: "זה בא בתקופות. לפעמים מאוד קשה לי, אבל אפשר עדיין לשנות. התחושה שלי היא שמשבר האקלים מדבר בעיקר לצעירים. אנחנו נהיה כאן בעתיד. כשאני מסתכלת עלינו וחושבת שאנחנו נהיה פה בעתיד ונוכל לבצע את ההחלטות – זה נותן לי תקווה שנעבור את המשבר".
עומרי: "תלוי מתי בשבוע, או אפילו מתי ביום. אני נע בין חרדת אקלים לבין אופטימיות עקשנית. מאז שאני פועל יותר – אני רואה את המציאות בצורה קצת יותר אופטימית ונחושה. במגמה ירוקה עזרו לי לראות משבר וכישלון כהזדמנות, וזאת תפיסת עולם אחרת ממה שהייתה לי. הייתי במקום הרבה יותר פסימי וקשה עם עצמי. ועצם הפעולה שאני יוצא ועושה את מה שאני יכול, עוזרת לי לישון טוב בלילה".
יש לכם מסר לעולם?
רוני: "שינוי עושים ביחד, לא לבד. חייבים ארגון ותמיכה של חברים".
סיוון: "אם נפעל מתוך אהבה לבעלי חיים, צמחים, אנשים – דברים יראו אחרת. נוכל לראות עתיד טוב יותר. זה בידיים שלנו, בואו נעשה את זה".
עומרי: "זה הזמן לצאת לפעול. לצאת לפעול מתוך שקט פנימי, אל תחכו למישהו אחר. כי אין ברירה, כי צריך. זה בסדר שלא כולם אקטיביסטים ולא מגיעים לכל המחאות. אבל כולנו יכולים לעזור באופן כזה או אחר".
