ההיערכות לשינויי אקלים עוברת גם דרך אימוץ וקידום טכנולוגיות אקלים חדשניות. אלא שמדוח חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה כי ישראל נשרכת מאחור, ושלא במפתיע הרגולציה היא אחד החסמים הגדולים ביותר בתחום. בדוח, שהובילה דפנה אבירם ניצן - מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון, עולה כי חסרה בישראל יד מכוונת. עוד עולה כי ישראל, שנחשבת למעצמה בתחום המים והחקלאות, מדשדשת בזירת האקלים הגלובלית.
הדוח למדיניות חדשנות אקלימית, שייחשף בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה שיחל מחר (יום ג'), הוא תוצר של צוות יזמי האקלים, שהוקם במטרה לסייע לממשלת ישראל ובפרט למנכ"ל משרד רה"מ וצוותו ליישם בהצלחה את החלטת הממשלה 544 - "עידוד חדשנות טכנולוגית למאבק בשינויי האקלים" משנת 2021. ראש הממשלה, נפתלי בנט, הצהיר כי "ישראל היא 'אומת חדשנות האקלים' ואנחנו מוכנים להוביל את הדרך". אבל הדרך מהצהרות למעשים, כך נראה, גדולה.
במפגשים, שנערכו גם עם יזמים ובעלי החברות, צף הנושא של הרגולציה שוב ושוב. "זה כל כך בולט", אומרת אבירם-ניצן. "זה לא מהות הרגולציה אלא התהליכים המסורבלים, חוסר תשובה וחוסר תיאום בין משרדים. זה משגע. אלה דברים שאפילו לא עולה כסף לפתור אותם".
אקלים-טק הינו תחום טכנולוגי חדש אשר כולל את כלל הטכנולוגיות המסייעות להפחתת פליטות גזי חממה ולהערכות לנזקי משבר האקלים. בדוח שחובר לקראת ועידת האקלים בגלזגו על ידי PLANETech ורשות החדשנות ישנן בישראל נכון לסוף 2021 כ-1,200 חברות הנותנות מענה לאתגר אקלימי, מתוכן 637 הן חברות הזנק וחברות צמיחה. אבל החברות מתקשות לצמוח בישראל, ולעבור משלב הפיתוח לשלב הפיילוט ועד לשלב המסחרי של חדירה לשוק.
כיום המשקיע העיקרי בחדשנות אקלימית היא המדינה עצמה. קרנות הון סיכון לא מגיעות להשקיע בטכנולוגיות הישראליות, שכן הן רוצות החזר מהיר על ההשקעה, כמו בהיי-טק. תחום החדשנות האקלימית עובד על החזר השקעה ארוך יותר. "בעוד יזמי האקלים מסתדרים ומוצאים את הפתרונות בחו"ל", כותבת בדוח אבירם-ניצן, "מדינת ישראל מאבדת את ההזדמנות להיות חוד החנית בטכנולוגיית אקלים".
"אומרים שיצליחו להביא מימון ושדה נוח לפעילות החברות. אבל זה לא קורה. יש את סיפור עמק המוות", אומרת אבירם-ניצן. עמק המוות מתייחס לשלבים הראשונים של הפרישה המסחרית של הטכנולוגיה, במהלכה נתקלים היזמים בקושי לגייס את המשקיעים והלקוחות הראשונים, שיהיו מוכנים לקחת על עצמם את הסיכון בהטמעת טכנולוגיה חדשה, לפני היסטוריה מוכחת של פעילות מסחרית. בדוח מציעים לתת מענקים והלוואות בשלב הזה. "צריך להוכיח ללקוחות שמישהו בבסיס הבית שלך היה מוכן לקחת את הסיכון הטכנולוגי והרגולטורי, ולהוכיח היתכנות. החברות סיפרו על הסכמים עם חברות גדולות בחו"ל, אבל אם אף אחד בבסיס הבית שלך, כולל הממשלה, לא מוכן לקחת עליך סיכון, למה שהם כלקוחות יהיו מוכנים?"
יש הערכות לגבי ההפסד הכספי לישראל מהמצב הזה?
אבירם-ניצן: "זו שאלת השאלות. אני לא חושבת שמישהו בדק את זה", אומרת אבירם-ניצן. "זה מאוד היפותטי אבל הפוטנציאל גדול".
אז מה אפשר לעשות? כאמור, בחלק מהמקרים מדובר בצעדים פשוטים יחסית. אבל בדוח מציינים כי ניתן לעודד ביקוש לטכנולוגיות חדשניות באמצעות תקינה מחייבת. כמו אימוץ תקינה המחייבת התקנת מערכות סולריות לחימום מים על גגות במבנים ציבוריים, מה שיסייע לממשלה לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות.
בנוסף אפשר לתמחר את מחיר החשמל לפי מקור האנרגיה, כדי להגדיל את הכדאיות הכלכלית למעבר לטכנולוגיות ירוקות. וכמובן, להטיל מס פחמן. זאת לצד גיבוש מנגנון למפעלים שעלולים להיפגע. צריך לקדם סחר בפליטות ולהקים מאגר מידע המפרסם את פליטות הפחמן הנובע מייצור החשמל המוזן לרשת ועוד. חברי הצוות העלו את הצורך במדידה אחידה של כמות גזי החממה שכל טכנולוגיה יכולה להפחית. "חשוב לזכור שגם לאנרגיות מתחדשות יש טבעית רגל פחמנית שיש למדוד אותה".
"מס פחמן נמצא בתהליך של גיבוש מנגנון פיצוי מול התעשיינים", אומרת אבירם-ניצן. "יזמי האקלים אמרו שברגע שיהיה תמחור אמיתי פתאום יהיה תמריץ לאמץ טכנולוגיות נקיות".
חשוב להדגיש שכמעט כל ההמלצות בדוח ידועות ומוכרות, כולל הצורך לשיפור תשתיות החשמל ומדיניות ניהול ביקושים ואגירת אנרגיה, אבל עדיין ישראל מתקשה לגבש מדיניות אחידה וסדורה. במקסיקו המדינה נותנת הטבות במשכנתא לרכישת בתים ירוקים, מה שעודד פריחה של טכנולוגיות בתחום. בעולם עסקים המבוססים על ייצור אנרגיה ממקורות ירוקים מקבלים הנחה בארנונה. קיימים כל כך הרבה דרכים לעידוד התחום, מה שנותר זה רק לעשות.
דוח ההמלצות יוצג במסגרת כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה שעורך המכון הישראלי לדמוקרטיה שיתקיים בימים שלישי ורביעי. את הדוח ערכו דפנה אבירם- ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ארז סומר, ראש פרויקט ההיערכות למשבר האקלים במכון וד"ר יונתן מנוחין, מנכ"ל המכון הישראלי לחדשנות
