זו הייתה ציפור ענקית. הגובה שלה, תלוי למי מקשיבים, נע בין 70 סנטימטרים למטר, והמשקל בין 15 ל-23 קילוגרמים. היו לה מקור גדול וגוף חזק ומעוגל, עם כנפיים כל כך קשוחות וחזקות, שהן מנעו ממנה לעוף. היא הוציאה קול מוזר שנשמע כמו "דו-דו", ולכן קראו לה "הדודו", והיה לה שם רשמי יותר: Raphus cucullatus.
לפני מיליוני שנים, אבותיה הקדמונים של הדודו חיו בדרום-מזרח אסיה. כאשר פני הים היו נמוכים הם עברו לאי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי. שם הם חיו בשלווה והתקיימו מפירות וזרעים והפסיקו לעוף כי לא באמת הייתה סיבה. כל המזון היה על הקרקע, לא הייתה לדודואים כוונה לעזוב את הבית, והם פשוט אכלו והסתובבו כל היום בלי לעוף. וכשלא עושים כושר, עולים במשקל. זה בדיוק מה שקרה לדודו, הוא הפך גדול יותר ויותר, וגם מאושר יותר ויותר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כיוון שלא היו טורפים מסביב על האי, לא למדו הדודואים שאסור לדבר עם זרים. כשמלחים הולנדים הגיעו למאוריציוס בפעם הראשונה, בסוף המאה ה-15, הציפור מיהרה להתיידד איתם והתקרבה אליהם בקלות. בני האדם, בהיותם בני אדם, השיבו לה בבגידה צפויה: המלחים ובעלי החיים המבויתים שלהם – חזירים, חולדות וכלבים – צדו את הדודואים למאכל, התחרו איתם על מזון והשמידו את בתי הגידול והביצים הצעירות שלהם. כל זה הביא להכחדה טוטאלית של הדודו תוך זמן קצר מאוד. עד סוף המאה ה-17 כבר לא נותרה אפילו ציפור דודו אחת.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כמו שקורה פעמים רבות, המיתוס של כוכב הרוק רק מתעצם אחרי מותו הטרגי. כך גם המורשת של הדודו צמחה לממדי ענק אחרי שנכחד. הציפור הפכה סימבול לכל הכחדה שמבצעים בני אדם בבעלי חיים, ותזכורת לחשיבות השמירה על המגוון הביולוגי בטבע. הביטוי "מת כמו דודו" נכנס לשפה ודמות הציפור הוצגה ביצירות אמנות וספרות. הדודו באמת היה מין יוצא דופן שמילא תפקיד משמעותי בהיסטוריה של האינטראקציות האנושיות עם עולם הטבע. זו הייתה שאלה של זמן עד שמישהו ינסה להחזיר את הציפור הזו, או מוטציה שלה, לחיים. עכשיו זה קורה, ועכשיו גם משקיעים בזה הרבה כסף.
"ברור שאנחנו בעיצומו של משבר הכחדה, וזו האחריות שלנו לעשות דברים חדשים וליצור התרגשות באופן שיניע אנשים לחשוב על המשבר הזה״, אמרה ל-CNN בת‘ שפירו, פרופסור לאקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית באוניברסיטת קליפורניה, סנטה קרוז. הטריק שיוצר את ההתרגשות העכשווית הוא שילוב ההתקדמות בריצוף DNA עתיק עם טכנולוגיית עריכת גנים וביולוגיה סינתטית. שפירו מובילה את הניסוי שמבוצע על ידי Colossal Biosciences, סטארט-אפ בתחום הביוטכנולוגיה וההנדסה הגנטית שהקימו יזם הטכנולוגיה בן לם והגנטיקאי הבכיר של בית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד, ג'ורג' צ‘רץ'.
השלב הראשון בפרויקט הושלם: ריצוף מלא של גנום הדודו מ־DNA עתיק על בסיס חומר גנטי שהופק משאריות דודו שהתגלו בדנמרק. השלב הבא הוא להשוות את המידע הגנטי הזה עם בני משפחתו הקרובים ביותר של הדודו במשפחת היונים. ואז יגיע השלב השלישי – חיבור תאים מקרוב משפחה חי של הדודו עם ה־DNA של הציפור האבודה
שפירו כבר השלימה את השלב הראשון המרכזי בפרויקט – ריצוף מלא של גנום הדודו מ-DNA עתיק, על בסיס חומר גנטי שהופק משאריות דודו שהתגלו בדנמרק. השלב הבא הוא להשוות את המידע הגנטי הזה עם בני משפחתו הקרובים ביותר של הדודו במשפחת היונים – יונת ניקובר שעדיין קיימת, והסוליטר רודריג הנכחדת, שהיא יונה ענקית חסרת מעוף שחיה פעם באי קרוב למאוריציוס. ואז יגיע השלב השלישי, הקריטי ביותר וגם המאתגר ביותר – חיבור תאים מקרוב משפחה חי של הדודו עם ה-DNA של הציפור האבודה. התקווה היא להתאים טכניקה קיימת של חיבור תאי נבט שכבר שימשה בהצלחה ליצירת תרנגולת שאביה היה ברווז.
מייק מקגרו, יו"ר המרכז לטכנולוגיות רבייה של עופות במכון רוסלין באוניברסיטת אדינבורו, תיאר את הפרויקט כ"ניסיון הנחיתה על הירח עבור עולם הביולוגיה הסינתטית". עבודתו של מקגרו כוללת הפיכת תרנגולות מטילות ביצים מסחריות לפונדקאיות עבור גזעי תרנגולות נדירים שהתעוררו לתחייה מתאי נבט קדמוניים. "הרעיון הוא שאתה צריך עכשיו להיות מסוגל לעשות את זה עם מיני יונים שונים, וזה החלק הגדול והקשה – לקפוץ ממיני תרנגולות, מה שמעבדות רבות בעולם עושות למיני ציפורים אחרים", אמר מקגרו. "אני מנסה בערך עשר שנים לתרבת תאי נבט ממינים אחרים של ציפורים. זה קשה".
ברור שגם אם הצוות של שפירו יצליח במשימה המאוד קשה הזו, הם כמובן לא ייצרו העתק מדויק של הדודו מלפני 400 שנים, אלא צורה היברידית שונה – הדבר הקרוב ביותר שהמדע יכול להגיע ליצור שנכחד.
מאמר שפורסם בשנה שעברה ב-Current Biology סיפר על צוות גנטיקאים שפיתח מודל להחייאת סוג של חולדה נכחדת הקשורה לחולדת החומה הנורווגית (המוכרת גם כחולדת החוף). הצוות היה בטוח שהוא יכול לשחזר היבטים של החולדה הנכחדת שבהם אזורים של הגנום של שתי החולדות חפפו במידה רבה: למשל צבע הפרווה וצורת האוזניים. אבל גנים הקשורים לחוש הריח של החולדה שנכחדה ולתגובות החיסוניות שלה לא נראו בגנום של החולדה הנורווגית החיה. אז אם הצוות רוצה להחזיר את החולדה בצורה כלשהי, היא תצטרך תגובה חיסונית מזויפת ומערכת ריח חדשה.
יתרה מכך, אי-אפשר לייצר תכונות התנהגותיות של בעל חיים מהגנום בלבד, אז איך נדע אם הדודו החדשה אכן מתנהגת כמו אבות אבותיה המקוריים? יהיה קשה מאוד לדעת את זה. התנהגות של בעלי חיים נלמדת ברובה מההורים, כך שדודו שקמה לתחיה תהיה לבד בעולם.
מבקרי הניסוי טוענים שניתן להשתמש טוב יותר בסכומים העצומים המעורבים בו בהשקעה בהגנה על כ-400 מיני ציפורים ועל בעלי חיים וצמחים רבים אחרים הנמצאים בסכנת הכחדה. "יש כל כך הרבה דברים שזקוקים נואשות לעזרתנו, וזקוקים נואשות לכסף״, אמר לאתר המדע gizmodo ג'וליאן הום, פליאונטולוג עופות במוזיאון הטבע של לונדון, שחוקר את הדודו. ״למה בכלל לטרוח לנסות להציל משהו שעבר מזמן, כשיש כל כך הרבה דברים נואשים עכשיו?".
בת׳ שפירו סבורה שהמאמץ עדיין שווה, וכי לשכלול כלי הביולוגיה הסינתטיים הללו יהיו השלכות רחבות יותר על שימור הציפורים בכלל. הטכניקות יכולות לאפשר למדענים להעביר תכונות גנטיות ספציפיות בין מיני ציפורים כדי לסייע בהגנה עליהן כאשר בתי הגידול מתכווצים והאקלים מתחמם.
"יהיה מדהים לגרום לטכנולוגיה לעבוד על הרבה ציפורים שונות, כי זה ישפיע מאוד על שימור העופות", אמרה שפירו. "אם נגלה שיש משהו שמספק חסינות נגד מחלה שפוגעת באוכלוסייה, ואתה יודע מה השינויים הגנטיים שעומדים בבסיס החסינות הזו או היכולת לעצור את המחלה הזו – אולי נוכל להשתמש בכלים האלה כדי להעביר את זה אפילו בין מינים שונים שיש ביניהם קשר״.
לחברת Colossal, אגב, לא אכפת רק מהציפור. היא עובדת על פרויקטים שאפתניים לא פחות כדי להחזיר גם את הממותה הצמרית ואת התילצין, המוכר יותר כנמר הטזמני, חיית הכיס הטורפת הגדולה ביותר המוכרת לאדם. הממותות מתו לפני כ-4,000 שנה באי ורנגל, מול החוף הצפון-מזרחי של רוסיה. הנמר הטזמני הידוע האחרון מת בגן חיות בטזמניה ב-1936. במקרה שלו, ההכחדה הגיעה אחרי הקולוניזציה האירופית של טזמניה. המתיישבים ראו בו איום על עדרי כבשים וממשלת טזמניה שמה לבסוף פרס על ראשו.
בין ש-Colossal וצוות המדענים שלה יצליחו בסופו של דבר להחזיר לחיינו את הדודו ויצורים נכחדים אחרים, ובין שלא, הפרויקטים לביטול הכחדה ופריצות הדרך הטכנולוגיות שהם עשויים לחולל גורמים למשקיעים להתרגש. Colossal גייסה בשנתיים האחרונות 375 מיליון דולר מחברות הון סיכון, כולל In-Q-Tel, שהיא חברה הממומנת על ידי ה-CIA.
מחקר גנטיקה אכן יכול לעזור להבין טוב יותר את היחסים בין מינים וכיצד להגן על יצורים חיים מפני איומים כמו מחלות. זה טוב להבין את הגנטיקה של מינים, גם נכחדים וגם קיימים. איך משתמשים במידע ובעיקר בטכנולוגיה, זה כבר נושא שצריך לטפל בו בזהירות.
כך או אחרת, יש דבר אחד משותף לכל מקרי הכחדת בעלי החיים לאורך מאות שנים: אנוכיות, אכזריות ותאוות בצע של המין האנושי. ״במאה ה-16 המושג הכחדה לא היה קיים, הרעיון שאפשר למחוק משהו פשוט לא היה באוצר המילים של אף אחד", אמר ג'וליאן הום, "הדודו הייתה ציפור כל כך יוצאת דופן, והיא נעלמה במהירות, וכשאנשים כבר רצו לדעת עליה יותר, לא נשאר אף אחד".
