יעילות מוגדרת בתור היכולת להשיג את המטרות שלך בהצלחה בלי עיכובים מיותרים. אבל ספק אם ההגדרה הזו תהיה מקובלת על העצלנים: הם הולכים לאט, אוכלים לאט, ישנים לאט ואפילו ממצמצים לאט. איך ייתכן שיצור איטי כל כך שרד? איך אפשר לשרוד כשכולם משיגים את המטרה מוקדם ממך?
העצלנים הם יונקים ששייכים לעל-סדרת הדַלְשִׁינָאים - בעלי מעט שיניים - שכוללת גם את דובי הנמלים ואת הארמדילים. הם חיים ביערות של מרכז אמריקה ודרומה, על צמרות העצים, וכמעט לא יורדים לקרקע. הם בעלי חיים יחידאיים, כלומר חיים ביחידות ולא בקבוצה, ופוגשים עצלנים אחרים רק בעונת הרבייה.
לעצלנים קשר הדוק עם העצים. אלה מספקים לעצלנים מסתור מפני טורפים, וההגנה הזו מאפשרת להם לחיות לאט, מבלי להידרש למנוסה מהירה או לתקיפה – שתיהן כרוכות בבזבוז אנרגיה אדיר. העצלנים יכולים לחיות עשרות שנים, שזה המון זמן כשלא עושים כלום. חלקם נחשבים אוכלי כל, כי הם צדים זוחלים קטנים ופרוקי רגליים שעוברים בסביבתם, אבל רוב התזונה שלהם מקורה בעצים שעליהם הם חיים: בעיקר עלים, ולעתים גם פירות וקליפות עץ.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
עם הפנים לעתיד: מדע בדיוני ישראלי
דגל ישראל על הירח
חצבת מאוסטריה עד אוסטרליה: מחלות ללא גבולות
דומים אבל שונים
עצלנים לא היו תמיד כל כך עצלנים. אבותיהם הקדמונים, ביניהם עצלני קרקע ענקיים ונמרצים שזללו אבוקדו ושקלו כמו פיל ממוצע, התהלכו על פני האדמה במשך כ-35 מיליוני שנים, עד שנכחדו לפני כעשרת אלפים שנה, ככל הנראה בעקבות תקופת קרח ובמקביל להופעת האדם ביבשת אמריקה. כדי לשרוד בתנאים החדשים שנוצרו נדרשה התאמה אבולוציונית, והעצלנים ששרדו היו שוכני העצים הקטנים יותר שמצד אחד היו עמידים יותר לשינויי הסביבה ומצד שני לא מספיק אטרקטיביים בציד עבור בני האדם.
כיום יש שתי משפחות של עצלנים, עצלני דו-אצבע ועצלני תלת-אצבע, שבכל אחת מהן כמה מינים. הדמיון בין שתי המשפחות נובע לא מקרבה אבולוציונית, אלא מאבולוציה מתכנסת – התפתחות נפרדת ובלתי תלויה של מאפיינים דומים אצל יצורים שלאב הקדמון המשותף האחרון שלהם לא היו מאפיינים כאלה.
לצד קווי הדמיון בין העצלנים משתי המשפחות, יש ביניהם גם הבדלים מובהקים: עצלני דו-אצבע הם מעט גדולים יותר, חסרי זנב, ויש להם יותר צלעות מאשר לעצלני תלת-אצבע (21 זוגות צלעות לעומת 14). לעצלני תלת-אצבע יש זנב קצר, יותר חוליות בצוואר מלעצלני דו-אצבע, וכמובן, אצבע נוספת ברגליהם הקדמיות. העצלנים בני שתי המשפחות מצוידים בשלוש אצבעות ברגליהם האחוריות.
מי הזיז את הצוואר שלי?
על אף שלעצלני תלת-אצבע יש יותר חוליות צוואר (שמונה או תשע) מלעצלני דו-אצבע (חמש עד שבע), העצלנים בני שתי המשפחות מציגים כמות חריגה של חוליות בהשוואה ליתר היונקים. לרוב היונקים – החל באוגר הזעיר וכלה בג'ירפה שאורך צווארה כמעט שני מטרים - יש שבע חוליות בצוואר; גודלן, ולא מספרן, קובע מה יהיה אורכו הכולל של הצוואר. יתרה מזאת, שינוי במספר החוליות בצוואר אצל יונקים, קשור לסיכון גבוה למוות בשלב העוברי, לסרטן ומחלות אחרות בגיל צעיר ולהפרעות נוירולוגיות כמו תסמונת בית החזה, שנובעת מלחץ שמפעיל השלד על העצבים ועל כלי הדם. מסיבה זו, ככל הנראה, אין יונקים רבים שמספר חוליות הצוואר שלהם שונה משבע: מוטציות בתחום הזה לרוב לא מאפשרות ליצור להגיע לבגרות מינית ולהעמיד צאצאים פוריים.
העצלנים, לעומת זאת, אינם סובלים מהגורל העגום הזה וחיים היטב, כאמור, גם עם חמש, שש, שמונה או תשע חוליות צוואר. איך זה קרה? כל הדלשינאים, כולל עצלנים, עמידים לסרטן ומשערים שאצל עצלנים חילוף החומרים האיטי תורם לכך. כמו כן התנועה המעטה והאיטית שלהם מפצה על הלחץ של השלד על מערכת העצבים. כלומר, אורח החיים העצל של העצלנים אפשר להם לשרוד למרות המוטציה ולהעבירה לדורות הבאים.
איך העצלן נשאר תלוי?
לא קל להיות כל כך עצלן. ניסית פעם להיתלות במהופך על עץ ולא לזוז? צריך לאחוז בחוזקה בענף בעזרת הידיים והרגליים גם יחד, ויתר על כן, התנוחה ההפוכה לוחצת על הריאות ומקשה על הנשימה. איך העצלנים עושים את זה, ועוד מצליחים לחסוך באנרגיה? הסוד הראשון הוא בציפורניים. אצבעותיו של העצלן מצוידות בטופרים ארוכים וחדים, שאורכם יכול להגיע לעשרה סנטימטרים, ואותם הוא נועל סביב הענף. כך הוא יכול להרפות את השרירים ואינו נדרש להשקיע אנרגיה באחיזה. אבל מה עושים נגד כוח המשיכה? איך אפשר לנשום בתנוחה ההפוכה הזאת? במחקר על עצלני תלת-אצבע נמצא שרקמת חיבור ייעודית, שמחזיקה את המעי שלהם במקום, מונעת ממנו להפעיל לחץ על הריאות.
עצלנים לא רק ממעטים לזוז, אלא נמצאים ב"הילוך איטי" קבוע: כל מערכות הגוף שלהם עובדות לאט יותר בהשוואה ליונקים אחרים בגודל דומה. גם קצב חילוף החומרים וקצב העיכול שלהם נמוכים במיוחד. למעשה העיכול שלהם כל כך איטי, עד שהגזים שיוצרים חיידקי המעיים שלהם במהלך פירוק המזון לא מספיקים להצטבר במעי, אלא נספגים במחזור הדם וננשפים החוצה בתהליך הנשימה. במילים אחרות, אם טיילת ביער גשם והבחנת בריח רע, לא ייתכן שמקורו בנפיחה של עצלן - הם פשוט נושמים החוצה את הגזים.
אף שהעצלנים מקפידים לא לזוז יותר מדי, בחלק מהמינים נצפית תופעה משונה למדי. בערך פעם בשבוע הם מפרים את הכלל הזה: הם משנסים מותניים, נושמים עמוק ויוצאים למסע אל תחתית העץ, שם הם מניעים את האגן במעגלים בריקוד שמטרתו לחפור גומה קטנה בקרקע. או אז הם מתמקמים בתוכה ועושים את צורכיהם. צואתו של העצלן עשויה להגיע לשליש ממשקל גופו – ככה זה כשנפטרים ממנה רק אחת לשבוע עד עשרה ימים. מעניין גם שהמסע השבועי מסתיים לרוב ביעד קבוע: עצלנים עושים את צורכיהם באותה נקודה תחת העץ המועדף עליהם.
התהליך המוזר הזה, שמצריך מאמץ גופני וגם חושף את העצלנים לסכנות, מעלה את השאלה האבולוציונית: למה להתאמץ? מדוע בעצם לעשות את כל המסע הזה ולא להיפטר מההפרשות ממרומי העץ? האמת היא שאין לנו מושג, אבל קיימות כמה השערות.
במאמר משנת 2014 העלו חוקרים מאוניברסיטת וויסקונסין השערה מורכבת. כיוון שהעצלנים חיים בסביבה לחה, בלי לזוז ובוודאי שבלי להתרחץ, הפכה הפרווה שלהם בית גידול לאצות, ואלה מקנות להם גוון ירקרק שמסייע להם להסתוות בצמרת העץ. אם לא די בכך, גם עשים עשו להם בית בתוך פרוות העצלן, והם נעזרים בהסוואה של האצות ומדשנים אותן.
החוקרים טוענים שמסעו השבועי של העצלן נועד לספק לעשים מקום חם ובטוח להטלת ביצים – בתוך צואת העצלנים, כמובן – והשימוש החוזר באותו מקום מאפשר להם לקיים מחזור חיים שלם בפרוות העצלן.
השערה אחרת היא שהצרכים משמשים לתקשורת, מעין "תיאור מצב" של העץ עבור עצלנים אחרים: האם העץ הזה כבר תפוס? ואולי דווקא מסתתרת במרומיו נקבה בתקופת הייחום?
להתמודד עם טמפרטורה משתנה – בלי לעשות כלום
מרבית היונקים הם יצורים הומאותרמיים, כלומר מסוגלים לווסת את חום גופם ולשמור על טמפרטורת גוף יציבה בכל עונות השנה. יצורים אחרים, כמו זוחלים, הם פויקילותרמיים, "בעלי דם קר" - טמפרטורת הגוף שלהם מושפעת ישירות מטמפרטורת הסביבה, ולפיכך משתנה בהתאם לעונות השנה. יצורים בעלי "דם חם" אינם נתונים לחסדי הסביבה, והם מסוגלים לחיות גם בתנאים קשים הודות ליכולת לווסת את חום הגוף שלהם. אלא שלתכונה הזאת יש מחיר: ויסות החום דורש הרבה אנרגיה, והיצורים צריכים לאכול די הצורך כדי לספק לעצמם את האנרגיה הזו.
עצלן נולד בגן חיות בפלורידה
(צילום: רויטרס)
אף שהעצלנים הם יונקים, הם מווסתים את חום הגוף שלהם בעיקר באמצעות מעבר לאזורים חמימים או קרירים יותר על העץ, מנגנון שמזכיר יותר את הזוחלים. בשעות הבוקר יעדיפו העצלנים לשכב במקום מואר ולכוון את הבטן לעבר אור השמש; כך הם מספקים חום גם לאוכלוסיית חיידקי המעיים שלהם, שמסייעת להם בעיכול המזון.
גם סביבת המחיה של העצלנים מסייעת להם לחסוך באנרגיה. כל מיני העצלנים חיים באזורים טרופיים, שהאקלים בהם חם, לח ומשתנה מעט מאוד בין עונות השנה. הודות לטמפרטורה הנוחה והקבועה יחסית, אין העצלנים נדרשים להקפיד במיוחד על איזון טמפרטורת הגוף שלהם. כל עוד הטמפרטורות נוחות, קצב חילוף החומרים של העצלן הוא פחות או יותר קבוע. מעניין יותר מה שקורה לעצלנים בטמפרטורות פחות נוחות.
בטמפרטורות קיצוניות, גופיהם של מרבית היונקים ייכנסו לפעילות יתר: במזג אוויר קר במיוחד נמצא את עצמנו רועדים כדי להתחמם, ואילו בזמנים חמים במיוחד נפריש זיעה שתעזור לנו להצטנן בחזרה. זוחלים, לעומת זאת, מתאימים את רמת הפעילות שלהם לטמפרטורה: בטמפרטורות נמוכות הם כמעט לא פעילים, וככל שהטמפרטורות עולות, עולה גם קצב הפעילות שלהם.
לעצלנים יש אסטרטגיה אחרת. בטמפרטורות שלא נוחות להם – בין שהן נמוכות מדי ובין שהן גבוהות מדי – קצב חילוף החומרים שלהם צונח. במקום לנסות לקרר או לחמם את עצמם, הם מאטים את כל קצב חילוף החומרים שלהם, לרבות קצב פעימות הלב, ונכנסים למצב שמזכיר "שנת חורף" עד שטמפרטורת הסביבה תשתנה. הודות לצורת הפעילות הזו, לא נדרש מהם כל מאמץ כדי לאזן את טמפרטורת הגוף.
הסוד שבאיטיות
עצלנים עושים הכול לאט יותר. אולי זה נשמע כמו הדרך להפסד בטוח, אך זוהי כנראה הדרך שלהם לשרוד. הם ישנים כעשר שעות ביממה, מסתתרים בצמרת העץ מפני טורפים, חיים על מאה עד מאתיים קלוריות ביממה ומקפידים לא לבזבז אנרגיה מיותרת. לפני כעשור הקימה הזואולוגית לוסי קוּק את האגודה להוקרת העצלן, שמטרתה להגן על עצלנים דרך פרויקטים של שמירת טבע, ובמקביל לקדם את יחס הציבור לעצלנים ולשנות את השם הרע שדבק בהם. האגודה מקדשת אורח חיים "עצלני" ומעודדת בני אדם לאמץ את דרכו של העצלן: לחיות חיים יעילים יותר אנרגטית, לשים לב לפסולת שאנחנו מייצרים, למחזר בצורה יצירתית ותמיד תמיד להקפיד לחבק עץ.
ורד שפירא, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
