בג'לג'וליה באזור מערת קסם, הסמוכה לראש העין, הופיעו לראשונה בעולם כלי אבן מיוחדים ששימשו לפני כ-400 אלף שנה לציד וביתור של יחמורים. כך עולה ממחקר, שפורסם בכתב העת Archaeologies. המחקר נערך בהובלת ולאד ליטוב ופרופ' רן ברקאי מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב.
החוקרים מסבירים כי במשך כמיליון שנים השתמשו בני אדם קדומים בכלי אבן המכונים מקרצפים לעיבוד העורות וקרצוף הבשר מעל עצמות בעלי החיים הגדולים שצדו. בארץ ישראל הציידים התרכזו בעיקר בפילים, שסיפקו את רוב הקלוריות. עם זאת, במחקר מתברר כי בשלהי התקופה הפליאוליתית התחתונה, לפני כ-400 אלף שנה, ולאחר היעלמותם של הפילים, התמקדו ציידי ארץ ישראל ביחמורים - קלי הרגליים והקטנים באופן משמעותי מפילים.
כלי האבן האלו התאפיינו בקצה פעיל, המעוצב בצורת קשקשים ומאפשר לבצע - הן פעולות של חיתוך והן של עיבוד עורות. החוקרים סבורים כי בעקבות היעלמותם מהאזור של הפילים, הציידים הקדומים נאלצו לעשות את ההתאמות הטכנולוגיות שיאפשרו להם לצוד, לבתר ולעבד את היחמורים הזריזים, שחיו באותה התקופה באזור.
בנוסף, כלי האבן הייחודים יוצרו מצור שמקורו בהרי השומרון, ממזרח לג'לג'וליה ומערת קסם, שהיו גם אזורי ההמלטה של היחמורים. לפיכך החוקרים מעריכים שהר עיבל והר גריזים היו מקודשים לציידים הקדמונים כבר החל מהתקופה הפלאוליתית.
ליטוב הסביר: "במסגרת המחקר, ביקשנו להבין למה כלי אבן משתנים לאורך הפרהיסטוריה האנושית, והתמקדנו בשינוי הטכנולוגי שחל במקרצף בתקופה הפליאוליתית התחתונה, לפני כ-400 אלף שנה. גילינו שבתקופה הזאת חל שינוי דרמטי בדיאטה האנושית, שנבע כנראה מהרכב הפאונה: בעלי החיים הגדולים, ובעיקר הפילים, נעלמו - והאדם נאלץ לצוד בעלי חיים קטנים יותר, בעיקר יחמורים".
ביקור במערת קסם
(צילום: ירון שרון)
הוא הוסיף כי "לצוד פיל גדול ומסורבל זה עניין אחד, ולצוד יחמור זריז זה סיפור אחר לגמרי. גם לבתר חיה כיחמור זו פעולה מורכבת ועדינה יותר. לכן אנו רואים את הופעתם של מקרצפי הקינה החדשים, מאופיינים בקצה פעיל מעוצב יותר, חד, ואחיד בהשוואה למקרצפים הפשוטים בהם השתמשו בני אדם מהתרבות האשלית במשך כמיליון שנה כדי לבתר פילים ובעלי חיים גדולים נוספים".
הארכיאולוגים מאוניברסיטת תל אביב חפרו באתר הארכיאולוגי ג'לג'וליה, הסמוך לכביש 6, שבו חיו כנראה הומו ארקטוס – וכן הסתמכו על ממצאים מהאתר הארכיאולוגי הסמוך, מערת קסם. בשני האתרים נמצאו מקרצפים רבים מהסוג החדיש, שנוצרו מצור שאינו קיים בסביבת האתרים - ומקורותיו הקרובים ביותר נמצאים באזור יער בן שמן מדרום ובמדרונות המערביים של השומרון ממזרח.
פרופ' ברקאי הוסיף: "במחקר אנחנו מזהים הקשרים בין התפתחויות טכנולוגיות לבין שינויים בבעלי החיים שבני האדם הקדמונים צדו ואכלו. לאורך שנים, המחקר המדעי סבר שהשינויים בכלי האבן נבעו כתוצאה מהתפתחויות ביולוגיות שכליות של בני האדם. אנחנו מראים שהקשר הוא קשר כפול, גם פרקטי וגם תפיסתי: מצד אחד, בני האדם עברו לייצר כלים משוכללים יותר כי הם נאלצו ל לצוד ולבתר בעלי חיים קטנים, זריזים ורזים יותר".
הוא הוסיף כי "מצד שני, אנחנו מזהים גם קשר תפיסתי: אזורי ההמלטה של היחמורים הם אזור הרי עיבל וגריזים שבשומרון, וגם המקרצפים מג'לג'וליה ומערת קסם ששימשו לביתור יחמורים יוצרו מהצור שבאזור הרי השומרון - מרחק לא קטן של כ-20 ק"מ מג'לג'וליה. במילים אחרות, מצאנו קשר בין מקור היחמורים למקור הצור שביתר את בשרם, ואנחנו מאמינים שהקשר הזה היה בעל חשיבות תפיסתית עבור הציידים הללו. הם ידעו מאיפה מגיעים היחמורים, והיה להם חשוב לייצר את הכלים שאיתם ביתרו את היחמורים דווקא מהצור הזה. זאת תופעה מוכרת מכל העולם, והיא רווחת עד היום בקרב קבוצות ילידיות".
פרופ' רן ברקאיצילום: אוניברסיטת תל אביבליטוב סיכם: "אנחנו משערים שהרי השומרון היו בעיני אותם בני אדם קדושים, שכן מהם הגיעו היחמורים. חשוב לציין שבג'לג'וליה אנחנו מוצאים המון כלים אחרים מאבנים אחרות שמקורן אחר. כאשר בני המקום ראו שהפילים נעלמים והולכים, הם הפכו תלויים ביחמורים. הם זיהו את מקור השפע של היחמורים ושם החלו לפתח את המקרצפים הייחודיים. זאת התחלה של תופעה שמתפשטת בתקופה מאוחרת יותר לכל רחבי העולם. המקרצפים האלה מופיעים לראשונה בג'לג'וליה, בין 500 ל-300 אלף שנה לפני זמננו, עדיין בהיקף קטן - וזמן קצר אחר כך, 400 עד 200 אלף שנה לפני זמננו, בהיקף גדול בהרבה במערת קסם. גם במזבח שעל הר עיבל המיוחס ליהושע בן נון, ובו ייתכן שבוצעה ה'ברית בין הבתרים', נמצאו הרבה עצמות יחמור מבותרות. כך שנראה כי היחמורים והרי השומרון היו מקודשים גם עבור בני ישראל מאות אלפי שנים לאחר המקרים המתוארים כאן".
