הדוח של ארגון המטאורולוגיה העולמי (WMO), שפורסם אתמול, מצא שהסיכויים להגיע לעליה ממוצעת של 1.5 מעלות עד 2027, בהשוואה למצב שלפני המהפכה התעשייתית, היא כבר כמעט עובדה מוגמרת. בניגוד לדוח של ה-IPCC, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים של האו"ם, שנותן תחזיות ארוכות טווח, התחזית של ארגון המטאורולוגיה העולמי הוא לחמש שנים קדימה. האמינות של מודלים בטווחי זמן כאלה היא חזקה יותר. אבל מה המשמעויות של התחזיות הללו בכל הנוגע לישראל? בהתחשב בעובדה שהמזרח התיכון נחשב ל"הוט ספוט" אקלימי, הטמפרטורות אצלנו כבר עולות בקצב גדול יותר.
"בזמן שבעולם מתבוננים בדאגה בגרף הטמפרטורה העולמית הממוצעת העולה בהתמדה, בחשש שכבר בשנים הקרובות יחצה הגלובוס את סף החימום של 1.5 מעלות, אצלנו בישראל כבר מזמן עברנו אותו", אמר מנהל השירות המטארולוגי, ניר סתיו. "הטמפרטורות אצלנו עולות בקצב מהיר יותר מהממוצע העולמי, לאורך כל השנה ובייחוד בקיץ. עד כה הטמפרטורה הממוצעת השנתית שלנו עלתה ביותר מ- 1.7 מעלות ביחס לשנות ה- 70 של המאה הקודמת, וטמפרטורת הצהריים בקיץ כבר עלתה ביותר מ-2 מעלות. גם בתרחישים האופטימיים של צמצום בשימוש בדלקים פוסיליים אנחנו עתידים להמשיך ולהתחמם לפחות עד לסוף המאה. בתרחיש הפסימי, של המשך צריכה בהיקפים גדולים של דלקים פוסיליים, עד לסוף המאה ייתכן שממוצעי הקיץ שלנו יהיו גבוהים יותר מאלו של שנות ה- 70 ביותר מ- 5 מעלות. הקיץ עלול להפוך תוך עשורים בודדים לבלתי נסבל".
בהסכם פריז מסוף 2015 מנהיגי העולם הצהירו שיש להגביל את ההתחממות ל- 1.5 מעלות עד סוף המאה ה-21. אבל אנחנו לא צפויים לעמוד בהתחייבות הזו. "המשמעות היא שאין לנו זמן", אומר מומחה האקלים ד"ר עמיר גבעתי, "אנחנו נכנסים לעונה החמה. בחודש מאי כבר נכנסנו לקיץ אמיתי בישראל. המשמעות היא שיהיו יותר גלי חום, מזג אוויר קיצוני ושבירת שיאי חום. הדוח הזה הוא לא עוד ניתוח היסטורי, אלא כלי מדיניות לטווח הקצר. החמש שנים הקרובות לא יהיו מרובות משקעים. זה אומנם לא אומר שתהיה בצורת עד 2027, אבל אנחנו צריכים לצפות למצב הזה".
ריאיון עם ד"ר עמיר גבעתי. ארכיון
(צילום: שמוליק דודפור)
אז למה זה קורה ויקרה? "מה שכדאי להבין הוא שעליית הטמפרטורה בקיץ שלנו נובעת בין השאר מהתרבות הדרגתית של מצבים רכסיים, הגורמים לגלי חום", מסביר סתיו. "שכיחות גלי החום בעשורים האחרונים עלתה בצורה ניכרת וכל העדויות מצביעות על כך שמגמה זו תמשיך. בשונה מעליית הממוצעים החודשיים במעלות בודדות, גל חום מקפיץ את הטמפרטורה ועומס החום במידה ניכרת מעל הממוצע. גם חום קיצי בירושלים יכול להקפיץ את הטמפרטורה בצהריים מ-30 מעלות הממוצע ל-40 מעלות; ובעמק בית שאן, הבקעה והערבה בגל חום קיצי הטמפרטורות מגרדות את ה-50 מעלות".
אבל לא רק אנחנו נסבול יותר מעומסי החום. החקלאות הישראלית תסבול מעליית הטמפרטורות והתמעטות המשקעים, כמו החקלאות בכל העולם. המשמעות בפועל תהיה עליית מחירים. פרופ' רם פישמן, מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, החוקר את הקשר בין אקלים לכלכלה, אמר כי "היבולים של כל הגידולים רגישים לטמפרטורות גבוהות ואירועי חום קיצוני. אנחנו יודעים את זה בבירור בדגנים וזה כנראה נכון גם לפירות וירקות. אם יש פגיעה ביבול - המחירים עולים. בישראל ברגע שיש ירידה ביבול המקומי, המחירים המקומיים גם עולים מיד. אם לא היו הגבלות על ייבוא וייצוא ייתכן שניתן היה לספוג את זה. זה לא אומר שאני סבור שצריך לפתוח את הייבוא, כי זה עלול לפגוע בחקלאות הישראלית, אבל יש לזה מחיר. יש ירידה בצריכה של פירות וירקות בישראל, והדבר עלול להחמיר את המצב. בסופו של דבר, זה תלוי אם החקלאות תדע להסתגל למצב הזה. וזה דבר שעדיין לא ידוע".
